האם השמאל משקר לעצמו בתיאור המציאות החברתית?

בגדול, אם מניחים שחלק ניכר מבני-האדם הם יותר אינטרסנטיים מהוגנים, זה רק הגיוני לתמוך בסדר חברתי נוקשה שימנע מלחמות אינטרסים ויגביל את החופש האישי – כלומר לתמוך בשמרנות.

זה אפילו נשמע תיאור ריאליסטי יותר של החברה. הבעייה היחידה היא שרעיונות כאלו לא רק משקפים מציאות אלא גם בוראים אותה. ואז העמדה של השמאל צריכה להיות מובנת לא כשיקוף ריאלי של מה שקיים, אלא ככוח מוסרי שמכוון למקום טוב יותר, ככל הניתן. הצפייה להוגנות מעודדת הוגנות; הציפייה לאינטרסנטיות מעודדת אינטרסנטיות. היתרון של ההוגנות שהיא יכולה להיות גם קשוחה ומגבילה כשצריך, אבל כברירת מחדל היא מאפשרת ומשחררת.

אז אם השמאל משקר לעצמו קצת לגבי תיאור המציאות החברתית, הרי הימין משקר לעצמו קצת לגבי התפקיד שלו בבריאת המציאות החברתית שהוא [כיביכול] רק מתאר.

בגדול אם אנחנו מעדנים קצת את האינטואיציות המעולות של הוגים ניאו-מארקסיסטים ופוסט-סטרוקטוראליים כמו פוקו, שטוענים כי השיח בורא בעיקרו מציאות ויחסי כוח בפרט, אנחנו יכולים להנגיש את הרעיונות הקשים לעיכול הללו לקהל רחב. קשה לקבל – וגם אני לא מקבל זאת  – שהפונקציה הראשית של השפה היא הבנייה של מציאות דרך שיח המתווך אותה. אבל אפשר להפנות את תשומת הלב למקומות בו ברור לחלוטין שהשפה יוצרת ולא רק משקפת.

כך לפעמים לטענה כמו "אתיופים מוציאים בממוצע ציונים נמוכים יותר בבגרות" יש משמעות שיוויונית, כשהיא באה בהקשר רחב ותוך ביקורת על מערכת החינוך, ואילו יכול להיות לה הקשר רגרסיבי כשהיא באה מפיו של גזען שרוצה להפיץ רעיונות של עליונות הלבנים. דוגמאות ארציות מסוג זה הן קריטיות כדי להפיץ באופן נרחב את הרעיון הכה חשוב לשמאל – שהריאליזם אינו חזות הכל, והוא אף מסוכן ועשוי להיות נבואה שלילית המגשימה את עצמה.

 בקיצור גדול יותר: שפה גם בוראת מציאות – או לפחות משפיעה על המציאות – היא לא רק משקפת מציאות קיימת. ולכן שפה שקצת "משקרת" לטובת רעיון מסויימת חוטאת בריאליזם אבל מצטיינת יותר כמגדלור מוסרי.

וכשקובעים קביעות על אופי האדם זה משמעותי – כי מטשטש לו הגבול בין תיאור מצב מצוי לאידיאל רצוי. אם בני האדם הם אינטרסנטים -כקביעה – זה די חסר משמעות לטעון לאחר מכן שעליהם להיות הוגנים ולא אגואיסטים. שיקוף המצב הזה הופך משיקוף לקביעה מייאשת כשהוא יורד מהרמה של ניתוח מנותק אל השיח הפוליטי הפופולרי בו כל טענה, גם אם צורתה הפורמאלית היא תיאור מצב בלבד, מקדמת עמדה  פוליטית ברורה.

5 מחשבות על “האם השמאל משקר לעצמו בתיאור המציאות החברתית?

  1. אם מניחים שחלק ניכר מבני-האדם הם יותר אינטרסנטיים מהוגנים, זה רק הגיוני לתמוך בחרם נוקשה שימנע מלחמות אינטרסים ויגביל את החופש האישי – כלומר לתמוך בBDS. לנורמן פינקלשטיין ולדומיו יש לומר כי רעיונות כאלו לא רק משקפים מציאות אלא גם בוראים אותה, ואז העמדה של השמאל צריכה להיות מובנת לא כשיקוף ריאלי של מה שעלול להתקיים – מחיקת ישראל מהמפה – אלא ככוח מוסרי שמכוון למקום טוב יותר, ככל הניתן.

    אז אם השמאל [איזה שמאל? מי זה שמאל? מה זה שמאל? מי קהל היעד?] משקר לעצמו קצת לגבי תיאור המציאות החברתית ["לך ספר סיפורים", בלשונו של סמי שלום שטרית], הרי ארגוני זכויות האדם המשתפים פעולה עם המשטר הציוני משקרים לעצמם קצת לגבי התפקיד שלהם בבריאת המציאות החברתית שהם [כיביכול] רק מתארים. שיח העוסק רק בזכויות אדם ולא בזכויות לאומיות הוא שיח המכיר בעוול אבל לא חותר להפסקתו – היגד זוועה אך לא היגד חירום. על כך במאמרם של נדים רוחאנא ואריג' סבעא ח'ורי – "כוחניות, מרחב הסובלנות והמצב הפריוילגי", בתוך: "יודעים ושותקים – מנגנוני ההכחשה וההשתקה בחברה הישראלית", ון ליר והקיבוץ המאוחד, 2006

    "כדי להשתחרר מן היחסים הכוחניים המאפיינים את גישתן של המדינה והחברה היהודית לפלסטינים יש ליצור מסגרת התייחסות לקשר בין הרוב היהודי למיעוט הפלסטיני אשר במרכזה תעמוד סוגיית הפריוילגיות של הרוב. דיון המתמקד רק בשיפור מצב הפלסטינים מעלה – ביודעין או שלא ביודעין – את הפריוילגיות שמהן נהנות קבוצת הרוב. רק דיון מודע ומעמיק במעמד הפריבילגי ויסודותיו ומוכנות לוויתור עליהם יכולים לשנות את המצב שנוצר בעקבות קולוניאליזם מתמשך.

    חוקרים ביקורתיים רבים, במיוחד פלסטינים, הדגישו את העובדה ששוויון בין יהודים ופלסטינים במדינת ישראל אינו בר השגה אלא בשינוי אופי המדינה, המגדירה עצמה כיהודית. אולם טענתם של חוקרים אלה, גם אם היא נכונה, נותרה לפי שעה [2006] בגדר אבסטרקציה. כדי להפכה לבת ביצוע אנו נטען שוויתור על אופייה היהודי בלעדי של המדינה משמעותו ויתור החברה הישראלית היהודית על הפריבילגיות שנטלה לעצמה. בכך אנו מעתיקים את הדיון מההתייחסות לאופיה של המדינה (האבסטרקציה) להתייחסות ממשית לפריבילגיות שנטלו חבריה וחברותיה. המרתו של אופי הדיון תעניק בה מרחב פעולה משמעותי המאפשר התעמתות עם הפריוילגיות. בעוד המשגה אבסטרקטית משחררת את הפרט מאחריותו על ידי כך שהוא מסיט את הדיון לעבר המדינה, הרי המשגה של ויתור על הפריבילגיות תאפשר לפרט לשאת באחריות המוסרית על הפריבילגיות שמהן הוא נהנה.

    המשגה קונספטואלית זו תרחיב, לדעתנו, את אופק הפעולה של הפרט בחברה היהודית ותתרום למעבר משלב ההכרה בעוול ההיסטורי לשלב של תיקונו". [סוף ציטוט]

    לפעמים לשאלה כמו "מה אשכנזי בעיניך" או לטענה כמו "אין כיבוש, להכשיר המאחזים" יש משמעות שיוויונית, כשהיא באה בהקשר רחב ותוך ביקורת על שלטון החוק [כביכול] הציוני-אשכנזי, ואילו יכול להיות לה הקשר רגרסיבי כשהיא באה מפיו של גזען שרוצה להפיץ רעיונות של עליונות הלבנים (ראו "כשהתולעים צועדות לקלפי – מכספתים את מפלגת בל"ד", טליה ששון-גורביץ)

    ולכל הממאנים להתנחם בחורבן המדינה הציונית, מזילים דמעות תנין ומייללים יללות תן, מוקדש שירו של סחרוף: היה טוב? היה יוסי.

  2. לא הבנתי מה אתה מציע.
    לדעתי בני האדם הם אגואיסטים ודאגה זו לעצמם בשילוב חברה חופשית – מובילה לחברה הטובה ביותר. כמו שנאמר: "לא מטיב ליבו של האופה…"
    אתה חושב שהדיבור על טבע האדם, יכול לשנות אותו?

    • בוודאי שדיבור על הטבע האנושי יכול לשנות, זה בדיוק העניין, הטבע שלנו גמיש. האומה הגרמנית השתנתה פלאים בין 1940 ל-1980, למשל. גם החברה הישראלית השתנתה פלאים – גם אלו שלא עלו או התווספו. רעיונות ניאו-ליברלים שינו פה את התרבות ראדיקלית – מכאן משתמע שטבע האדם הוא עניין די גמיש, אין איזה "טבע" שהוא אידיאה פיקס, הגם שיש לו כמה מאפיינים יותר קשיחים

  3. הדוגמאות שהבאת הן של שינויים מדינאים. דרך המשטר בגרמניה השתנתה בקיצוניות במהלך ה 50 שנה הראשונות של המאה ה 20, זה לא מעיד על הטבע האנושי. מדובר באותו דור של אנשים שחיו לפני השלטון הסוציאלי-לאומי ולאחריו, הובע האנושי משתנה עוד באותו הדור?
    השוואה דפוקה, אבל גם בישראל חלו שינויים פוליטים רציניים במהלך ה 60 שנה האחרונות, אבל זה לא מעיד הטבע האנושי.
    אני לא יודע מה זה רעיונות ניו-ליברלים. ייתכן ושאתה מתכוון לאגואיזם ודאגה אישית על חשבון אחרים. התנהלות כזו היתה כאן תמיד: הקיבוצניקים התייחסו ליהודי מדינות ערב כבני מעמד הפועלים השווים להם? חלקו איתם את האדמות ואת הכסף מהקופה הציבורית? לא. הם לקחו הלוואות ענק ולא החזירו אותן עד היום, על חשבון הפנסיות של כולנו. הם לא עשו תספורות, הם עשו גז לאומי .. אז הייתה תקופה סולידרית?
    בכל אופן, עדיין לא הצלחתי להבין אותך.

    • התרבות השתנתה פלאים, גם בישראל וגם בחברות אחרות. זה לא רק המימשל. כל זה לא אומר שאין אלמנטים תרבותיים עקשנים שהשתמרו לאורך השנים. אבל "הטבע" של החברה מאוד דינאמי ומושפע מהשיח, גם אם זו לא גמישות מלאה יש פה מידה רבה של גמישות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s