גם לצפונים ולהגמונים מגיעה הזכות לקהילה?

פולמוס פייסבוק לגבי כניסת חרדים לרמת אביב, ודיון האם ההתארגנות של התושבים החילונים נגד התופעה היא גזענות, הובילה אותי להתייחס לזכות לקהילה של קבוצות חזקות באוכלוסייה ולטיב מאמציהם לשמירת הקהילה שלהם.

הפעיל יניב רון-אל העיר לי בהערה חדה כי בביקורת שלי כלפי תושבי רמת-אביב ייתכן ואני לא מכיר בזכותם של "הצפונים" לקהילה. הוא צודק כמובן, והאמת שחשבתי על זה וחשבתי לכתוב בעניין. אלו מחשבותיי הראשוניות. יש להודות שהן נכתבות בבורות-מה לגבי הכתיבה בדיסציפלינות השונות על אודות הבסיס החוקי והנורמטיבי לשמירת ציביון קהילתי – מתי, עד כמה, למי הזכות ובאילו אמצעים…

וזה פיתוח ראשוני של תשובתי ליניב:

לגבי הזכות לקהילה אני מנסה לחשוב על עקרון קוהרנטי שמתאים לכל הקבוצות באוכלוסייה, מבלי ליפול למלכודת השיוויון הפרוצדורלי שאינו מכיר ביחסי כוח היסטוריים וממוסדים בין קבוצות שונות מחד, ומאידך גם בלי לגלוש לראייה של קבוצות ההגמוניות כקבוצות כל-יכולות או מרושעות שאין שום צורך לדאוג לזכויותיהן ורגישויותיהן. אני קורא לגישה הזו "הומניזם ראדיקלי". נקודה חשובה נוספת היא מתי "הזכות לקהילה" גולשת והופכת להיות שאיפה לסטריליות מזרים במרחב – כלומר לגזענות.

ולבסוף יש לשאול איזו קהילה היא קהילה שזקוקה ליותר הגנה על המרחב הממשי שלה – שהרי להערכתי ברמת-אביב, לדוגמא, לא מתקיימת כמעט קהילה שמתבטאת במרחב הציבורי השכונתי, אלא במרחבים וירטואליים או מסחריים\תרבותיים – בתי-קפה, מועדוני תרבות וכו'. מרחבים אלו ממילא מכילים מנגנוני סגירות והדרה בלי צורך לשלוט בשוק הנדל"ן. לעומת זאת בשכונת שפירא הקהילה זקוקה יותר למרחב השכונתי: מפגשים ברחוב ובגינה הציבורית הרבה יותר תכופים, בתי קפה הם לא בדיוק הבילוי השכונתי. זו גם הרבה יותר קהילה במובן המקורי מאשר קהילת תרבות רופפת של אנשים דומים, שהרי בבתי הכנסת הרבים בשפירא מקיימים התושבים ריטואלים משותפים כל שבת. במידה רבה זו יותר קהילה מרמת אביב וזו קהילה יותר מבוססת-על-מרחב-ציבורי. לכן יש לה זכות גדולה יותר להגנה בהקשר של זרים-תרבותית למרחב השכונתי. הזכות לקהילה איננה הזכות "לחיות עם אנשים כמוך" אלא לחיות בתוך רשת תמיכה ומשמעות. אבל מתי מתחילה, ומתי נגמרת, הזכות הזו?

בגדול ישנו לטעמי מינעד של שתי קצוות אבסורדיים ומעוותים: 1. לא רוצים זרים במרחב שלנו בכלל=גזענות. 2. לקהילה אין שום זכות בשום מקרה לשלוט על הדמוגרפיה במרחב שלה, בשום אמצעים ובשום תנאי – מי שבא ברוך הבא גם אם הקהילה תאבד את צביונה התרבותי לחלוטין.
לגבי האפשרות השנייה, שלשלול אותה זה לעבור על קודש הקודשים הליברלי, תרשו לי להעריך: כשהקיום של קהילותיהם יהיה בסכנה, בפועל, תיהיו בטוחים שאף קבוצה של אנשים – גם הכי ליברליים, גם הכי קווירו-אנרכיסטים-טבעונים – לא יסכימו לכך ללא מאבק. כל הקהילות מקיימות מידה מסויימת של הדרה כדי להיות קהילה. זה לא אומר שכל הדרה היא לגיטימית, אבל זה כן אומר שללא הכרה מסויימת בהדרה – כלומר בשליטה על גבולות הקהילה – אין זכות אמיתית לקהילה. ובפועל אף קהילה לא מקבלת את זה.
למעשה גם מהזווית של זכויות הפרט – שהיא הזווית שלי – לא ניתן להתעלם מהזכות לקהילה. נהוג לחשוב שהזכות לקהילה נמצאת במתח עם זכויות הפרט, זה נכון. אבל מזווית מסויימת הפרטים האנושיים הממשיים נאחזים רובם ככולם בסוג כזה או אחר של קהילה למען הישרדותם הפיזית, הזהותית והנפשית. כך גם הליברלים קשורים בקהילה (אפילו אם הם מזוהים יותר עם קהילות תרבות רופפות ולא עם קהילות תמיכה אדוקות וכמו-משפחתיות המוגדרות "מסורתיות"). לכן לחסום את הזכות לקהילה בשם זכויות הפרט זה באופן אבסורדי להתעלם מצורך מאוד יסודי של הפרט האנושי.
לגבי יחסי כוח, יש עוד הרבה מה לחשוב על כך. באופן ראשוני צריך להסכים כי עקרונות שתומכים בזכות לקהילה לא יכולים להיות אוניברסליים ושוויוניים באמת במצב בו המימסד מפלה קהילות מסוימות – למשל מצב בו יישובים קהילתיים יהודים נאחזים בזכות לקהילה כדי למנוע ריבוי של מתיישבים ערבים בעוד שערבים אף פעם לא יקבלו פה קרקע ליישובים קהילתיים משלהם בהם יהיו זכאים למנוע ריבוי תושבים יהודים [מה גם שבפועל אותם יישובים קהילתיים לרוב פשוט לא רוצים ערבים נקודה – כלומר זו גזענות יותר מאשר קהילתיות].
אבל נחזור למינעד שהצגתי של שתי הקצוות האבסורדיים או המעוותים: בין גזענות חוסמת זרים לחלוטין לאיסור מוחלט לשלוט בדמוגרפיה של הקהילה. ובכן, איפה אפשר להתמקמם באמצע בין גזענות לאי-הכרה בקהילה?
אני חושב על הגדרה של מאסה קריטית של זרים בקהילה שמתקיימת במרחב נתון ושלאחריה הקהילה מאבדת את קהיליותה – כשהכוונה היא לזרים מבחינה תרבותית בלבד. זה כמובן ייפרט לקריטריון של "אחוז הזרים בקהילה", קריטריון שיהיה נתון לוויכוחים סוציולוגיים, אידיאולוגיים ורגשיים רבים. רק זרות תרבותית היא רלוונטית פה שכן הבסיס הלגיטימי לקהילה הוא תרבות ולא גזע [דת ולאום ממילא משיקים למושג תרבות ולכן יש להם רלוונטיות מסויימת].

ובאם הסכמנו על מאסה קריטית כזו, צריך להסכים גם על נקודת ציון שבה הדמוגרפיה בקהילה מתקרבת למאסה קריטית של זרים לתרבות הקהילה; נקודה בה הקהילה מתקרבת לאובדן הקהילתיות. נקודת ציון זו תסמן מתי  מותר לה לקהילה לפעול לבקרה דמוגרפית על מנת לשמור על תחושת הקהילה – כלומר על מנת שלא להגיע לנקודת המאסה הקריטית, שאז זה הרי מאוחר מדי.

ונותר לשאול מה קורה כשמגיעים לנק' הציון הזו שמתירה פעולה? מה קורה כשהמצב מתקרב לאובדן הקהילה? אילו אמצעי בקרה דמוגרפית הם לגיטימיים? וחשוב עוד יותר: אלו אמצעים בשום אופן אינם לגיטימיים? זו שאלה פתוחה עדיין גם עבורי. אישית אני נוטה יותר, במחשבה ראשונית, לתמיכה באמצעים של עידוד הקהילה מאשר באמצעים של איסור על כניסת עוד זרים מרגע שהתקרבנו למאסה קריטית שלהם. אחרי הכל הזכות לקהילה לא צריכה להיות זכות אבסולוטית ולדרוס כל זכות אחרת בעת התנגשות זכויות. לכן היא לא יכולה, לטעמי, להצדיק למשל איסור השכרת דירות לערבים רק משום שהם עברו את האחוז הקריטי המערער על הקהילה המקורית בשכונה יהודית-דתית מסויימת. הזכות לקהילה כן יכולה להצדיק, במקרה זה, עידוד משיכת אוכלוסייה המתאימה לקהילה בשכונה כמדיניות לגיטימית. אבל זה בהחלט עוד דורש פיתוח.

בכל אופן העקרון הוא להכיר בזכות לקהילה של כולם מבלי לגלוש להצדקה של תמיכה בסטריליות מרחבית גזענית או לביטול גורף של זכויות מתנגשות חשובות אחרות. יש גם לזכור ש"צפירת הרגעה" כזו לקהילות, איתות לכך שהן יכולות לשמור על קיומן, יכולה להוריד משמעותית את החרדות שלהן. חרדות אלו הן הרי דלק מצויין להתנהגויות והתבטאויות גזעניות. במצבים של "חרדת קהילה" התנהגויות כאלו רווחות גם בקרב מי שאינם גזענים מובהקים – בגדר גזענות של אין ברירה. אני חושש שללא הכרה בזכות לקהילה, אנו צפויים לעודד ולהוציא מהארון כוחות ריאקציונרים וחשוכים מכל קהילה שתחוש מאויימת על עצם קיומה כקהילה. כוחות אלו יהיו חזקים יותר מכוחה של האליטה הליברלית המצומצמת, שבאופן אירוני לרוב יושבת לה בעצמה לבטח בקהילות הומוגניות תרבותית וזאת באמצעות מנגנוני הדרה סוציו-אקונומיים וסגנוניים; וומושבה המסוגר היא גוערת בכולם על הקסנופוביה שלהם.

ואחרי כל זאת, ראוי להבטיח גם את קיומם של מרחבים רב-תרבותיים, שדוחים את מודל הקהילה-מבוססת-מרחב-מוגדר.

8 מחשבות על “גם לצפונים ולהגמונים מגיעה הזכות לקהילה?

  1. First of all, thanks for calling me "an activist", I think it's the first time I was called that… :-), maybe that's what you get for being very active on Facebook.
    Second, just for clarification – so there would be no impression I support the right of "Zfonbonim" to community – my comment was an intellectual provocation. It intended to further the discussion (and I'm glad to see it did), and not to protect some vague right for community for some privileged (or even over-privileged) community. As for myself, I'm not sure that there is such a thing as "right to community" at all. As much as I'm sympathetic towards the communitarian discourse (and I am), I am not sure that framing it under the rights-discourse is the right thing to do, tactically and also substantially.

    Yariv – more to come in the e-mail…

    • תודה יניב. מקווה שלשדרוג ל"פעיל" יהיה גם התגשמות ארצית : )

      מעניינת אותי במיוחד ביקורתך על מיסגור העניין של הצורך בקהילה כזכות. אשמח, אם תרצה, גם לדיון פומבי בבמה בלוגרית זו.

  2. מרתק. מסכים לגמרי על הזכות לקהילה, אך איפה והיכן מצליחים לגשר בין הזכות לקהילה של המיעוט לבין הזכות של הקהילה של הרוב ובמיוחד בתוך ההקשר של הNIMBI – לא בחצר האחורית שלי

    • הי מתי,
      כאמור אלו מחשבות ראשוניות. אני חושב שלמיעוט כן יש עדיפות מסויימת בזכות לקהילה, בשל היותו תלוי יותר במרחב הממשי והשכנותי – להבדיל ממרחבים וירטואלים או מסחריים\תרבותיים (בתי קפה, גלריות, מועדוני תרבות) שמינים לקהילות החזקות לצורך שימור הקהילתיות שלהן.

      ובכל זאת, צריך להכיר באיזשהו אופן גם בזכות לקהילה של החזקים. במיוחד במצב שבו ההגמוניות כבר לא עד כדי כך חופפת לקווים אתנו-מעמדיים. כאמור הזכות לקהילה לא תאפשר, נניח, לתושבי רמת אביב למנוע כניסת חרדים אלא במצב שבו הם עשויים לאבד רוב מוצק בשכונתם באופן שייפגע בזהות מוגדרת שהייתה לה, באם הם יכולים אכן להוכיח שהייתה לה זהות כזו.

      • ומה עם מידת הטרנספורמציה שקהילה דמוקרטית צריכה לעבור. למשל מה יקרה עם לבנים יגידו שהם מאבדים את הלובן שלהם כששחורים נכנסים. אבל שים לב שבארה"ב בשל הדגש על הדמוקרטיות הם נתנו לטרנספורמציה התרבותית מקום.

    • מתי, שיחקת אותה על השאלות הקשות והנכונות,
      הוספתי בזכותך עוד חלק לפוסט:

      ולבסוף יש לשאול איזו קהילה היא קהילה שזקוקה ליותר הגנה על המרחב הממשי שלה – שהרי להערכתי ברמת-אביב, לדוגמא, לא מתקיימת כמעט קהילה שמתבטאת במרחב הציבורי השכונתי, אלא במרחבים וירטואליים או מסחריים\תרבותיים – בתי-קפה, מועדוני תרבות וכו'. מרחבים אלו ממילא מכילים מנגנוני סגירות והדרה בלי צורך לשלוט בשוק הנדל"ן. לעומת זאת בשכונת שפירא הקהילה זקוקה יותר למרחב השכונתי: מפגשים ברחוב ובגינה הציבורית הרבה יותר תכופים, בתי קפה הם לא בדיוק הבילוי השכונתי. זו גם הרבה יותר קהילה במובן המקורי מאשר קהילת תרבות רופפת של אנשים דומים, שהרי בבתי הכנסת הרבים בשפירא מקיימים התושבים ריטואלים משותפים כל שבת. במידה רבה זו יותר קהילה מרמת אביב וזו קהילה יותר מבוססת-על-מרחב-ציבורי. לכן יש לה זכות גדולה יותר להגנה בהקשר של זרים-תרבותית למרחב השכונתי. הזכות לקהילה איננה הזכות "לחיות עם אנשים כמוך" אלא לחיות בתוך רשת תמיכה ומשמעות. אבל מתי מתחילה, ומתי נגמרת, הזכות הזו?

      לגבי גזע ותרבות, ייתכן כי שחור משתכנז (מתלבן?) לא יירצה גם הוא חבורה של וויגרים (ראפרים לבנים) בשכונה שלו, יחד עם כל היאפים הלבנים ממש. וכך אולי בכל זאת יש סדק קטן בקטגרויות שהן לרוב חופפות – אתניות ותרבות. אבל אלו שאלות קשות.בכל אופן קשה לי להאמין שהיות לבנים יכול להגדיר קהילה – זו הגדרה ברמת הגזע, כלומר ברמת הגזענות. אם כבר יישובים ציוניים זה יותר מאתגר

  3. יריב אתה חבר יקר אבל תגובתך האחרונה מעוררת בי כעס כל כך גדול שאני לא יודעת מאיפה להתחיל…לא ברור לי לפי אילו נתונים החלטת שהקהילה ברמת אביב אינה קהילה אלא קבוצת אנשים בעלי קשרים רופפים שמבוססים על ישיבה בבתי קפה אבל אולי די כבר לשמר את הסטראוטיפ של האשכנזים הקרים והמנוכרים? אם זאת הדרך שלך לישב את הסתירה המובנית בין רצונך להגן על שכונות דרום תל אביב המוחלשות ולהוקיע את רמת אביב הסנובית שבסך הכל מבקשת משהו דומה אז אני חוששת שיצאת מתנשא לשני הכיוונים.

    • איילת דיר, אין שום גינוי בעיני או הוקעה בהערכה – המסוייגת – שבשכונה מסויימת לא מתקיימת קהילה שמתבססת על המרחב השכונתי בעיקר, או שלא מתקיימת בה קהילה אדוקה של תמיכה הדדית [או לפחות כך חשבתי, אשמח לשמוע שאני טועה]. זה לא ששאמרתי שאנשי רמת אביב הם פויה ואיכסה. וגם גרתי קצת בשכונה בעצמי כסטודנט…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s