האיום על הקהילה – מקור כל הריאקציות

מה הופך את ישראל למדינה כל כך גועשת פוליטית? הייתי מהמר שזה נוגע לאי-ההכרה ההדדית בזכות לקהילה, של כולם נגד כולם. כדי להמחיש זאת נתחיל במשל קצת מופשט:

מיעוט X מאיים על מסגרת החיים של קבוצה Y.

איום זה נחווה כאיום טואטלי שכן מסגרת החיים הקולקטיבית נותנת את בסיס הבטחון, הזהות והשייכות לחברי קבוצה Y. לכן אנשי Y מוכנים להילחם על מסגרת החיים הקולקטיבית שלהם עד טיפת דמם האחרונה ואף לוותר על עקרונות מוסריים – כי הקיום בא לפני המוסר. את מי הטקסט הזה מתאר נכונה?

האם התיאורים הללו מתאימים לקבוצות מסויימות בציונות בכלל ובימין הישראלי בפרט? האם, למשל, תיאור זה תואם את משנתה של "אם תרצו" שרואה סכנה כי הפוסט-ציונים והמיעוט הפלסטיני יחתרו תחת קיומה של ישראל כמסגרת חיים המכונה "מדינה יהודית"?
האם תיאור זה מתאר נכונה את הפורעים הערבים ביהודים לאחר הצהרת בלפור, שהבטיחה כי הארץ תיהיה בית לאומי לייהודים כשעודם מיעוט קטנטן? כלומר האם מסגרת החיים המסורתית שחוו הפלסטינים (כאוסף חצי-מאוגד של חמולות וקהילות תחת מה שהיה הכיבוש הרופף של העות'מנים) עמדה באיום לאור זרם העליות הגובר, התרבות האירופאית הזרה של מרבית העולים, רכישת הקרקעות המאסיבית על ידם באמצעות אילי הון זרים (רוטשילד וכו'), הכלכלה הנפרדת והמחוזקת מבחוץ שיצרו והצהרת בלפור שמעניקה להם את הארץ?

האם רק מדינות לאום המוכרות פורמליסטית במוסדות הבינלאומיים הן מסגרות חיים הראויות להגנה? האם קהילות מסוג אחר, שאינן זוכות להכרה פורמליסטית כזו, מעניקות פחות משמעות וביטחון לחבריהן? האם הן ראויות לפחות הגנה והכרה מוסרית? למשל, האם האיום שחווים תושבי שכונות דרום ת"א מהמוני הפליטים לא יכול להיות מובן במסגרת של קבוצה שקיומה הקולקטיווי והקהילתי מאויים? והאם מכאן גם הריאקציה הקשה?

האיום על מסגרת החיים של קהילות ועל הזכות לקהילה הוא המפתח להבנה של כמעט כל התרחשות פוליטית בישראל, ושל כל זרם ריאקציונרי שהתפתח פה: איום של חילונים על חרדים ולהפך, של ליברלים על שמרנים ולהפך; איום של בעלי נטייה תרבותית מזרחית על מי שרואים עצמם מערביים וכמובן המתח התמידי בין הקולקטיב הפלסטיני והיהודי.

כל איום כזה יצר בתורו זרם ראקציונרי בוטה יותר או פחות; אלים סימבולית או ממשית. אך משום מה לא עולה אף פעם שאלה עקרונית, מעל לכל סכסוך ספציפי: מה מותר לעשות כדי להגן על הזהות הקולקטיבית ועל המרחב הקהילתי? ומהו איום אמיתי על הזכות לקהילה ועל מסגרת החיים שלה?

נראה שמי שייתן תשובה מקיפה כזו יכול יהיה לטעון לתפישת צדק חברתי קוהרנטית שמתאימה לישראל. וזה דורש, למשל, ממרבית השמאל הישראלי לאמץ גם פרספקטיווה קהילתנית. לא עוד מדינת כל אזרחיה המופשטים, אלא מדינת כל קהילותיה. וראשית, להכיר בזכות לקהילה כזכות יסודית גם אם לא אבסולוטית.

מעבר לעניין המוסרי יש פה היבט מעשי בוער, הריאקציה והאנטגוניזם לנטיות ליברליות שמאיימות על קהילות במרחב הישראלי מגיעה לנקודת רתיחה. רוב הציבור הישראלי נע על המינעד שבין בדלנים לגזענים, עם מעט פסאודו-ליברלים וקומץ זעיר של ליברלים נוקשים יותר. במרחב כזה לא לאמץ גם פרספקטיווה קהילתנית לזכויות זה לא רק שנוי במחלוקת מוסרית, זו התאבדות פוליטית מעשית ואף סכנה לכל הפרויקט הפרוגרסיבי. והרי האיום על הקהילה נחווה כאיום טוטאלי ויכול להביא לקיצוניות שקשה לצפות מראש.

ראו גם מחקר ברוח זו של ד"ר ניסים מזרחי, על האנטגוניזם בין פעילי זכויות אדם למזרחיים מסורתיים http://www.law.tau.ac.il/Heb/?CategoryID=953&ArticleID=1910&Page=1

9 מחשבות על “האיום על הקהילה – מקור כל הריאקציות

  1. שאלות חשובות מעניינות, אבל אני לא יודע אם זה המפתח, או עוד פריזמה שצריך לקחת בחשבון. אני גורר אותך חזרה למה שאתה מכנה כל אזרחיה המופשטים, אבל צריך לזכור גם שקהילות מורכבות מפרטים, ושלקהילתנות יש נטייה לפעמים להקריב את הפרטים האלה.

    גם צריך לזכור שמיצוב הסכסוך כסכסוך בין קהילתי מעלה מאוד את ההימור (זה תרגום לא מוצלח של raises the stakes).

    • דווקא הקהילתנות, ברוב מובניה, היא עמדה מגשרת [עמדה "סינטית"] קלאסית בין זכויות הפרט לזכויות קהילתיות, שכן היא יוצאת מהליברליזם, אבל רואה גם את הצורך הבסיסי של הפרט בקהילה. כך שתמיכה בזכויות הפרט ללא תמיכה בזכויות קהילתיות מכילה פראדוקס פנימי, שכן הפרטים הם ברובם מכווני קהילה באופן מובנה. יש יותר ויש פחות, ותמיד מתקיים מתח בין זהות פרטית לשבטית\קהילתית, אבל הכרה בזכויות הפרט חייבת לכלול הכרה בהיות הפרט מובנה מתוך קהילה בחינוכו, תרבותו, זהותו וזיקתו.

      במובן הזה אין צורך במיצוב, זה יהיה ממש מאולץ לראות השברים החברתיים-פוליטיים בישראל שלא כמתחים בין קהילות תרבות\לאום\דת שונות…

      אבל כמובן שדרושה זהירות מתמדת באיזון הנכון בין זכויות פרט וקהילה.

  2. לאחרונה יצאו ממך כמה מאמרים מצויינים. המשך כך.

    1. "ראו גם מחקר ברוח זו של ד"ר ניסים מזרחי, על האנטגוניזם בין פעילי זכויות אדם למזרחיים מסורתיים".
    כדאי לשים לב לתופעה שאשכנזים לא כל כך מודעים אליה. כך כותבות יפעת ביטון ומירב אלוש לברון: "בעקבות הלחץ הציבורי דרשו הנשיאה ביניש ומספר חברי הוועדה לפתוח את רשימת המועמדים לקראת הדיון הקרוב ולהכניס לרשימה מזרחים. עוד קראנו כי ביניש חפצה להכניס לרשימה זו לא רק מזרחים כי אם גם מועמד אחר בעל זיקה לזכויות אדם. יש לנו סוד כמוס לנשיאה: מזרחים וזכויות אדם אינם ניגודים; יש מזרחים בישראל בעלי זיקה לזכויות אדם, ותתפלאי כבוד הנשיאה – יש כאלו אפילו בקרב מומחי המשפט".
    מתוך: "מזרחים לעליון – תיקון הכרחי לאי-שוויון".
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4150349,00.html

    נתקלתי בדיון בפייסבוק בו התעקש הני זובידה לשים את הדגש על איזה התבטאות (לא קיים ציטוט) של עפרי אילני לגבי הייצוג האתני של מה שמכונה בשיח הציוני מחאה או המאבק לצדק חברתי. מבלי משים וללא כוונות זדון הצטרף אילני לפרופגנדה הציונית ולהסחת הדעת וזריית החול בעיניים של התקשורת הממסדית שהתעלמה, וממשיכה להתעלם, מפעילי שמאל מזרחי רדיקלי הפועלים למען השכבות המוחלשות. פשפש בזכרונך, מתי ראית ידיעה כלשהי בתקשורת הממסדית המדווחת על פעולותיו של פורום הפריפריה, על פעולותיה של ליטל בר ושל שאר הנאבקים – מגדולי המתנגדים בדורנו?

    2. "האיום על מסגרת החיים של קהילות ועל הזכות לקהילה הוא המפתח להבנה של כמעט כל התרחשות פוליטית בישראל, ושל כל זרם ריאקציונרי שהתפתח פה – מיעוט X מאיים על מסגרת החיים של קבוצה Y".
    כל הדרכים מובילות לתגובתו של סמי שלום שטרית: "בוא נדבר על כל חתיכת האדמה הזאת מהים עד הנהר — חיים כאן בערך 11.5 מליון בני אדם. 5.5 מליון ערבים, מתוכם יותר מ-4 מיליון תחת כיבוש צבאי ומתנחלי, והשאר תחת גזענות רשמית ולא-רשמית. כל השאר יהודים ו"יהודים". מתוכם 3 מיליון לא-אירופאים. השאר אירופאים, כאשר מתוכם כ750 אלף חרדים לא ציונים ועוד כרבע מיליון משיחיים-מתנחלים. נותרנו עם בערך שני מיליון אירופאים חילונים, כאשר מתוכם כמחצית הם מזרח אירופאים מהוגרים חדשים, ומתוכם כשלוש מאות אלף לא-יהודים.
    […]
    האשכנזים הציונים החילונים הם בערך מליון וחצי מכלל בני האדם החיים מהים עד המדבר במערכת של דיכוי אתני-לאומי". (המשך התגובה: לך ספר לפלסטינים…סיפורים).

    3. "לא עוד מדינת כל אזרחיה המופשטים, אלא מדינת כל קהילותיה".
    ראה אצל יהודה שנהב – במלכודת הקו הירוק – ביקורת דומה לזו שלך על רעיון מדינת כל אזרחיה. עדיין לדעתי השילוב בין מדינת כל אזרחיה (מדינה אזרחית) אינו סותר את מדינת כל לאומיה וכל קהילותיה. לשם כך נוצרה ברית לאומית ודמוקרטית בין כל אלו המאמינים כי ניתן לשלב בין השניים, וזאת מבלי להדיר קהילות או עדות מסוימות כגון בדואים, דרוזים, אשכנזים ושאר מיעוטים.

  3. יריב,
    הניתוח שלך מהווה פרספקטיבה מרעננת וחשובה. עם זאת, אני חש שקצת נסחפת והכנסת לתוך הגדרת הקהילה דברים שאינם שייכים. אולי צריך להתחיל בלהגדיר 'קהילה' (או אולי על דרך השלילה – מה אינו קהילה). הסכמתי עם הניתוח הקהילתי של הפוסט הקודם: על רקע הזרים מאפריקה, הקהילתיות של דרום ת"א מאוימת. כך גם לגבי הקהילה החרדית והמגזר הערבי. אבל האם לדעתך קהילה יכולה להיות מוגדרת ע"י השקפה פוליטית? האם תומכי 'אם תרצו' הם קהילה מאוימת? הפוליטיקה בארץ מאז ומעולם היתה פוליטיקת זהויות שבטית, ואין ספק שהמשך מסגרת זו וסימון אויבים (הערבים, החרדים, המתנחלים, השמאלנים) משיג מטרות פוליטיות. לכן, לפני שהולכים למדינת כל קהילותיה, אולי צריך למנות את מספר הקהילות שירכיבו אותה. לעניות דעתי, ההכרה באורח חיים שונה של ערבים וחרדים מתבקשת גם לפי ההגדרה ה'סטנדרטית' של מדינת כל אזרחיה.

    • הי יניב,
      יכול מאוד להיות שנסחפתי, אלו חשבות ראשוניות יחסית.
      ובכל זאת, גם קהילה היא מינעד, שבין קהילה ממשית שכל חבריה מכירים, קהילת תרבות המחוברת ע"י פרקטיקות תרבותיות מאוד דומות ושגורות, וקהילות מדומיינות רחבות על בסיס אידיאולוגי\לאומי ואף כל מיני שילובים של הנ"ל. לכל סוג כזה של קהילה ייתכן לקבוכ מינעד זכויות או מענים, ולכל קהילה כזו יש משקל כובד אחר הקשור לזכויותיה, בהתאם לקריטיות של קיומה לפרט שבתוכה [שכן אני רואה, בעקבות רבים אחרים, צורך בקהילה דווקא מתוך זכויות הפרט, שהוא תמיד כבר-חלק-מקהילה ולא פרט מבודד].
      לגבי הציונות כקהילה, האמת עסקתי בכך באמורי:
      https://haemori.wordpress.com/2012/03/30/revival/

  4. פינגבק: אם כבר את משווים לגרמניה הנאצית אל תשכחו את מתנת השמאל להיטלר « הבלוג של יריב מוהר

  5. פינגבק: אם כבר את משווים לגרמניה הנאצית אל תשכחו את מתנת השמאל להיטלר « הבלוג של יריב מוהר

  6. פינגבק: גם לצפונים ולהגמונים מגיעה הזכות לקהילה? « הבלוג של יריב מוהר

  7. פינגבק: גם לצפונים ולהגמונים מגיעה הזכות לקהילה? « הבלוג של יריב מוהר

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s