האבנים אמרו תהרגו את היהודים אך הקוראן סירב

 ישנו סוג של טיעונים, טיעונים איסלמופוביים, המנסים להשתמש בפונדמנטליזם קיצוני בקרב מוסלמים כהצדקה להמשך משטר האפלייה בשטחים.

 הטיעון הוא פשוט: האיבה של המוסלמים כלפי היהודים היא טוטאלית ומעוגנת בשורשי המהות של דתם, כך שהם כמאמינים לא יכולים לסרב לה גם אם הם רוצים. ולכן למשטר הכיבוש בשטחים אין שום קשר למאבק של הפלסטינים בנו. מאבקם אינו תגובה לכיבוש אלא ציווי דתי מחייב.

 אחד מהביטויים החזקים ביותר בתעמולה האיסלמופובית היא אותה החדית' (אמירה מסורתית המיוחסות למוחמד כנביא) החוזה כי בעת תחיית המתים כל הקוסמוס יזעק למוסלמים לבוא ולרצוח את היהודים. בחדית' זו עושים שימוש – כפי שנראה מייד שימוש פוליטי ולא דתי – גורמים פונדמנטליסטים על מנת לעודד שנאה. כך המופתי הפלסטיני הקיצוני והבכיר מוחמד חוסיין, שהזכיר את החדית' לפני כחודשיים, והזכיר אותה – למרות הכחשותיו – בהקשר לסכסוך העכשווי.

למרבה הצער בדתות המוסלמית והיהודית יש אלמנטים של עידוד לרצח עם. תארו לעצמכן שהיה קיים היום עם בשם "עמלק", שאנו הרי מצווים להשמיד אפילו את חיות המשק שלו, ומה היו חכמי הדת שלנו אומרים עליו? האמת לא צריך לדמיין, הרבה אנשי דת יהודים קיצוניים טוענים שהפלסטינים הם העמלק, שדינם השמדה, וישראל אף בוחרת לא להעמידם לדין.

יש לציין גם שהחדית' המדוברת מדברת על אחרית הימים (בעת תחיית המתים בלבד) ולא על זמנינו. יש לנו, לפחות לתפישתם של ישראלים רבים, "חברים טובים", מקרב הנוצרים הפונדמנטליסטים בארה"ב שתומכים בנו כעת תמיכה מוחלטת (מוחלטת מדי לטעמי) אבל חושבים שבאחרית הימים כל יהודי שלא יתנצר ימות במלחמה טוטאלית. העובדה שהם לא אויבנו בשל נבואה זו רק מראה כיצד הפוליטיקה ולא הדת כשלעצמה, קובעת את היחסים.

ובהקשר הזה חשוב להדגיש שגם מתוך מסגרת רעיונית איסלמית-דתית ניתן לבקר ואף לפסול את החדית' המנבאת את רצח היהודים כדבר חיובי.

אני מתעכב על העניין התיאולוגי הזה משום שהוא מראה כי החדית' איננה "דבר האיסלם", אלא פרשנות מסויימת שלו שמאמצים מסיבות פוליטיות ואחרות. כלומר השנאה איננה מהותנית ומעוגנת בעיקרי האמונה האיסלמית, זו שנאה פוליטית הנובעת מהקשרים פוליטיים וסוציו-תרבותיים מורכבים. ניתן לערער עליה גם מתוך עולם המושגים הדתי-איסלמי-אורתודוקסי.

כך למשל הוגים איסלמים חשובים, ולעיתים דווקא שמרנים באוריינטציה שלהם, מתנגדים לחדית' שסותרות את רוח הקוראן עצמו. פרטים פה:
http://en.wikipedia.org/wiki/Criticism_of_Hadith

ובקוראן עצמו כתוב לגבי היהודים גם דברים חיוביים בתכלית ובפרט לגבי בטחונם:
`all those who believe — the Jews, the Sabians, the Christians — anyone who believes in Allah and the Last Days, and who does good deeds, will have nothing to fear or regret.` [Quran 5:69]
ר' מקור מוויקיפדיה פה:
http://en.wikipedia.org/wiki/Criticism_of_Islamism#Verses_of_the_Quran_and_enmity

אם כן החדית' המדוברת סותרת את הקוראן ולפי פרשנים איסלמים רבים, חלקם שמרנים, דינה בטלות.

ישנם זרמים פונדמנטליסטים שאכן הכיבוש הוא רק תירוץ עבורם לשנוא יהודים. וישנם פלסטינים שהדיכוי שחוו דוחק אותם לפרשנויות הפונדמנטליסטיות. אבל לפני הכל, צריך לשים לב כיצד מנסים להפוך את "האיסלם" להצדקה של זרמים אידיאולוגיים שאינם הוא, ואינם מושרשים כאמונה שלא ניתן לערער עליה במוחותיהם של מיליארדי מוסלמים בניגוד לרצונותיהם וכוונותיהם ואישיותם כפרטים.

27 מחשבות על “האבנים אמרו תהרגו את היהודים אך הקוראן סירב

  1. כמובן שצריך לציין שהקוראן עצמו מחולק לשני חלקים עם מאפיינים היסטוריים שונים.
    החלק הראשון נכתב בזמן שהייתו של מוחמד במכה, תקופה שבה הוא היה בעמדת מיעוט צבאית וחלש מבחינה פוליטית. בחלק הזה של הקוראן מופיעים הפסוקים של סובלנות והכרה ביהודים ובנוצרים כאנשי הספר והפצת התאוריה ש"אין כפיה באיסלם". רוב הסורות בחלק הזה של הקוראן עוסקות ברוחניות של האסלם וביחסים בין האדם לאלוהים (בערך כמו הברית החדשה).

    החלק השני נכתב אחרי ההג'רה כשמוחמד ברח ממכה למדינה. שם הוא אסף כח צבאי ועצמה מדינית, ולמעשה הפך למנהיג דספוטי קלאסי אה-לה מנהיגי השבטים הלוחמים באפגניסטן (Warlord) . בחלק הזה הקוראן הופך הרבה יותר מיליטנטי ופחות סובלני כמו שאפשר לצפות מאחד שפתאום לא צריך להתפשר. הקריאות להרג כופרים (לאו דווקא יהודים) ,להמרות דת המוניות לג'יהאד ומות קדושים נמצאות בחלק הזה.

    כמו בכל מערכת חוקית, הכללים שקובעים הם הכללים החדשים יותר, ולכן המשקל שמקבל החלק השני של הקוראן יותר גבוה.

    ושים לב – זה לא החדית' (שגם הן מתחלקות לשתיים והיות והחדית' שאליה אתה מתייחס היא עד כמה שידוע לי היא אל-בוכרי, היא מהסוג היותר חזק). אנחנו מדברים פה על הקוראן עצמו – שלגביו אין ויכוח.

    עוד בעיה באיסלם היום היא תפיסתו של מוחמד כאדם המושלם. מעין ישו ללא האספקט האלוהי.

    בעוד שמשה היהודי חטא, וישו היה בעצם אלוהים, ולכן אין אפשרות אפילו להתקרב לרמתו, מוחמד הוא בשר ודם וכל מוסלמי מאמין צריך לשאוף לחקות את התנהגותו בכל אספקט מחייו.

    על משה (או ישו) איננו יודעים הרבה (איך הוא התנהג לאשתו, מה הוא אמר ליהושוע אחרי שיצא מהמקלחת, האם משה אהב חתולים?), לעומת זאת אנחנו יודעים די הרבה על מוחמד. לאחרונה היה וויכוח מעניין באל-אזהר אם צריך לרחם על חתולים כי הרי ידוע שמוחמד לא הפריע לחתול ישן. היה גם ויכוח תיאולוגי לגבי שתיית שתן גמלים.

    הצידוק שניתן בעולם הערבי להשאת בנות צעירות הוא בדיוק התנהגותו של הנביא כשנשא את עיישה לאשה בגיל שש ואנס אותה בגיל 9. היות ומוחמד עשה את זה, אין סיכוי בעולם שתוכל לשכנע מוסלמי שהדבר נוגד את ההלכה האיסלמית.

    לעומת זאת היהדות מלאה בוויכוחים לגבי התנהגות המנהיגים והנביאים וכנ"ל הנצרות לגבי התנהגות השליחים.

    וזו הבעיה היום באיסלם – כל עוד דרך ההתנהגות המוסרית האולטימטיבית שאין עליה וויכוח היא דרך התנהגותו של ראש שבט לוחם מהמאה ה7 לספירה, אנחנו בצרות.

  2. יריב,
    אתה צודק לגמרי ב"תיאוריה". כלומר, בהבנותיך, בפרשנותך ובלינקים שאתה מביא לגבי פרשנות החדית' ומעמדה של החדית' לעומת הקוראן. היחס ביניהם דומה למדי למעמד ההלכה לעומת התנ"ך ביהדות הרבנית. הבעיה שלך היא ב"מעשי". כי את המאמר ההוא בחדית' על העצים והאבנים הקוראים למוסלמים לטבוח ביהודים אימצו כבר מייסדי "האחים המוסלמים" במצרים בתחילת המאה הקודמת והוא אבן-יסוד ביחסם אל היהדות. האחים אימצו את המאמר הזה הרבה לפני הקמתה של מדינת ישראלׂ, כך שאתה עושה לעצמך מלאכה קלה כשאתה מאשים את "הדיכוי" הישראלי באנטישמיות של האיסלם הקיצוני דהיום. מן האחים המוסלמים התגלגלו הדברים לאמנת החמאס, תנועה הרואה את עצמה כסניף מקומי של האחים המוסלמים. ועכשיו, כפי שמסתבר, הגיעה ההברקה הזאת גם לתפיסת העולם והחומר לדרשות של המופתי הירושלמי.
    וכן לוקה מאוד ההשוואה שאתה מנסה לערוך בין שני הצדדים בכל מה שקשור לאימוצן של סיסמאות ג'נוסייד והשמתן לימינו: בעוד שאצל אחינו הפלשתינים מופיעות המצוות המעשיות האלה אצל זרמים ותנועות מרכזיים ביותר, ויש להן גם ביטויים ברורים גם בסיסמאות פוליטיות הנשמעות בכיכרות ובתכניות הלימודים, הרי שבישראל, לפחות בינתיים, קריאות לרצח עם של ערבים ומוסלמים הן נחלת חוגים קיצוניים ביותר, וגם אצל אלה לא תמצא זאת בדרך כלל מתוך אידיאולוגיה של שנאת-עולם שאינה תלוייה בדבר, אלא בבחינת יישום של "הקם להורגך השכם להרגו". וזו, אגב, גם ההנמקה התאולוגית לאיבת הנצח נגד עמלק בתנ"ך. ההנחה שם היא שעמלק הוא אוייב נצחי לישראל, ומכאן המצווה להורגו. האידאולוגיה החדית'ית הקוראת לרצח יהודים אינה מנומקת בכך שהיהודים הם אויבי המוסלמים או חורשים עליהם רעה. בימים שבהם חוברה אותה חדית', עצמם המחשבה על יהודים כאוייב וכסיכון למוסלמים היתה נחשבת כבדיחה. הקריאה לרצח עם בחדית' מנומקת בכך שהיהודים הם פשוט כופרים, קופים וחזירים שעצם קיומם, אפילו כד'ימים צייתנים וכנועים ומשלמי מס למוסלמים, אינו רצוי. כלומר, גזענות טהורה ותאוות רצח לשמו. מה שאני רוצה לומר: עדיף להתבונן באמת ללא יראה,גם כשהיא לא נחמדה ולא מסתדרת עם הפוליטיקלי קורקט, ולא לטייח אותה למטרות פוליטיות.
    למזלנו הקוראן, הגם שאינו חף מביטויי שנאה כלפי יהודים, אינו חד משמעי וכפי שציינת יש בו גם גילויי סובלנות ליהודים ואפילו ביטויי הוקרה ליהודים. מן הסתם זו הגישה שעמדה ביסוד יוזמת השלום הסעודית האחרונה, וגם ביסוד הנכונות להשלמה עם ישראל ועם היהודים שאפשר למצוא בחוגים ושכבות רחבים מאוד בעולם הערבי והמוסלמי, שכרגע הם שומרים על פרופיל נמוך בגלל שבחברות ערביות רבות שולטות כנופיות שטופות שנאה ורצחניות, שפרשנותן הדתית נגזרת על פי מידותיהן. ובוודאי אפשר לייחס את המצב הנוכחי העגום גם לסכסוך הדמים היהודי-ערבי המתמשך, שגם הצד הישראלי-היהודי נושא באחריות לו.

    • ל-mafyahu
      אויב נצחי, כפי שאתה מתייחס לתפישת העמלק ביהדות, הוא בהחלט מי שלא טורחים כלל לבחון אם הוא אויב ולכן נתפס כרע מיסודו וממהותו. זו בדיוק אותה מהותנות שראתה ביהודים תככנים נצחיים כנגד, נניח, הגרמנים. כמובן שלא כל או רוב הזרמים ביהדות יאמצו תפישה זו ללא ביקורתיות או פרשנות נוספת.

      האחים המוסלמים במצרים, ככל הידוע לי, אימצו את התפישה הזו בהקשר הפוליטי של הסכסוך שאכן התקיים עוד בטרם הקמת מדינת ישראל – היהודים סייעו רבות לכוחות הקולוניאלים הבריטים לכבוש את הארץ מידי העות'מנים [שהיו מוסלמים, ואולי יש פה סמליות דתית] וקיבלו הכרה שהם בעלי הארץ עוד כשהיו מיעוט קטן – הצהרת בלפור. עוד לפני כן, כבר החלו היהודים העולים לבוא לארץ לא ממקום דתי אלא לאומי, במטרה ברורה להופכה למדינת לאום שלהם. זה יכול להיות רקע להדגשה של מתחים דתיים.

      אלו עובדות, לא ניסיון לברוח מהאמת שהיא מורכבת וקשה גם ככה. הדתות המעורבות בסכסוך ובחיינו מלאות בציטוטים לא מלבבים.

      • היפוכו של דבר: אויב נצחי הוא מי ששוב וששוב ושוב מתנכל לך, משום שהוא שונא אותך שנאה כה עמוקה שאינו מסוגל להתגבר עליה, ולא כפי שאתה כתבת, שהוא "מי שלא טורחים כלל לבחון אם הוא אויב". ותודה לאל שנמחה לבסוף זכר העמלקי שהרי לא תמצא עוד עמלקים מסתובבים בשטח. ואתה גם יכול לגלות הבנה מכאן ועד חדרה למניעיהם המתקבלים על הדעת (שלך) של האחים המוסלמים, אך צא וראה כמה קל היה להם למצוא מימרה אנטישמית מובהקת המתאימה לצרכיהם מן החדית', או שמא תאמר לי שגם אותה מימרה היה לה בסיס סוציו-פוליטי הניתן להצדקה או להבנה כשנכתבה בזמנו, שהרי כה קל מקלדת אתה מתגלה כשיש צורך לגלות הבנה לגבי מי שמבקש לרצוח אותך. ובאשר לתמיכת היהודים ב"כוחות הקולוניאלים הבריטיים לכבוש את הארץ מידי העות'מנים", הנה היה לי הרושם שלמשפחת האשם, שומרי המקומות הקדושים במכה, היה חלק גדול הרבה יותר מזה של היהודים באותו סיוע לכוחות הקולוניאליים לסלק את העות'מנים המוסלמים משילטונם, ולא תמצא אצל האחים המוסלמים שהם מכנים את ההאשמים שהם קופים וחזירים שהאבנים מסגירים אותם לידי המאמינים. ועוד לא היה מזיק לזכור,שבשעת המבחן האמיתית, דהיינו ב-1947-8, התייצבו הכוחות הקולוניאליים והאימפריאליסטים נגד הקמתה של מדינת ישראל, כך שאולי תערוך רביזיה ביחסך אליהם? לא אתפלא.

    • אגב, מיותר לציין אבל בכל זאת, שהאחים המוסלמים קמו ב-1928, הרבה אחרי הכיבוש המהותי, שהוא הכיבוש של מלחמת העולם הראשונה, אז הכוחות הקולוניאליים הבריטים, בסיוע מובהק של היהודים בישראל, דחקו את העות'מנים ומייד לאחר מכן הפכו את העלייה לחוקית ובנוסף העניקו ליהודים הכרה שהם בעלי הארץ עוד כשהיו מיעוט קטן – הצהרת בלפור. בהקשר הפוליטי הזה צריך להבין את התיאולוגיה. מה גם שאם נחשוב מה היה קורה לו הפליטים האתיופים הנוצרים בארץ היו מנסים לסייע לכוח אויב לכבוש אותה, נוכל להבין את להבות השנאה, גם אם כמובן לא להצדיקן

      • מכיוון שאתה חוזר כאן על הטיעון בדבר הקולוניאליסטים וכו', הבה אזכיר לך שהקולוניאליסטים הבריטים הם שתמכו בצבא המצרי שפלש לישראל ב-1948, כולל מדריכים צבאיים וכמובן נשק, וכמובן סיוע פוליטי ודיפלומטי. זכור נא שקצינים בריטיים רבים שירתו בליגיון הירדני ובראש הליגיון הזה עמד בריטי – הגנרל סיר ג'והן גלאב המכונה גלאב פחה. ואל תשכח שהקולוניאליסטים הבריטים תמכו ביחידות הצבא העירקי שביקשו להגיע לכאן והניחו ל"צבא הערבי" (המונח פלשתיני טרם היה ידוע אז) להיכנס ולהתבסס בשומרון, וכן תמכו בצבא הסורי, ושמרו כעל בבת עינם על המופתי חאג' אמין אל חוסייני וטיפחו אותו, אף שבמשך שנים היה בעל משכורת צבאית גבוהה אצל אויבם היטלר, ואילו קאוקג'י למד צבא מהו ביחידה נאצית-מוסלמית בוורמאכט הגרמני. הבריטים הטילו אמברגו נשק על היישוב לפני הקמת המדינה ועל צה"ל אחרי שהוקם. ואמברגו נשק זה הוטל גם על ידי הקולוניאליסטים והאימפריאליסטים האחרים של אותה תקופה, הצרפתים והאמריקאים. כך ששוב, כמו בתגובתי הקודמת, בהתחשב בהבנתך המפליגה כלפי מי שבמקש להיפטר ממך, אטתהה אם לא ראוי שתערוך רביזיה ביחסך אל הקולוניאליסטים.

    • אגב, אני מניח שגם היית מתנגד למאבק נוסף של קבוצה דתית נגד דיכויה – מאבקם של היהודים באירופה של המאות הקודמות. שהרי זה מה שחשבו היהודים על הגויים, אז אולי גם המאבק שללהם לשיוויון איננו תם וראוי:

      "
      טז. 'אתם קרויים אדם' – דימוי גוים לבהמות

      ביחזקאל כג, כ נאמר: "ותעגבה על פילגשיהם אשר בשר חמורים בשרם וזרמת סוסים זרמתם" ('אשר בשר חמורים בשרם'-אבר תשמיש. 'וזרמת סוסים'-לשון ריבוי תשמיש שמרבים תשמיש יותר משאר כל הזכרים שבבהמה. 'זרמתם'- קלוח זרע כמו זרם מים עבר – רש"י) . פסוק זה הינו משל לגוים כמבואר שם, והכתוב מדמה אותם לבהמות. דימוי זה אינו מקרי כפי שנראה בהמשך, והוא מהוה את היסוד לכמה הלכות פסוקות.

      "
      המקור:
      http://www.daatemet.org.il/articles/article.cfm?article_id=119&lang=he

      • נראה שלא הבנת מה שכתבתי כבר בתגובתי הראשונה על ההבדל בין כל מיני פסוקים במקורות דתיים ודעותיהם של כל מיני תאורטיקנים קיצוניים, ובין מה שמאמצים זרמים פוליטיים מרכזיים שגם מגיעים לעמדות שילטון. שזה ההבדל בין "אז אומרים" ובין "אז עושים". אך לאור דבריך כאן אי הבנה זאת אינה מתמיהה אותי עוד. יש לך הבנה מפליגה לכל מי שמבקש רעתך, וחוסר הבנה לגבי מי שמבקש טובתך, שלא לדבר על מה שזה עושה לטיפולך בעובדות. זהו סוג היגיון שאין מה לעשות בו, ולהגנתך אפשר לומר שאינך ממש מיוחד בכך.

    • לאמפיהו, אין לי שום בנה מוסרית לרצח ודה-הומניזציה, יש לי הבנה סוציולוגית אליך הדברים הללו מתפתחים. כל שאר העובדות שפרסת פה לא רלוונטיות, שכן אין להם קשר למה שקרה ב-1917, עם הכיבוש הקולוניאלי הבריטי.
      זה שגם ערבים עזרו לבריטים מסיבותיהם הם, בגזרות אחרות ולא בא"י\פלשתינה, זה לא מן העניין פה. בחייך, תביא טיעונים שקשורים לטקסט ולא סלט מזרח-תיכוני של בחישות הכל בכל.

      • מתגובתך הנרגזת אני מבין כמה דברים. האחד: שאין לך מה להשיב על הערותי בתחום העובדתי. והשני, שלך מותר לנסות לטהר את השרץ (התבטאותו האנטישמית של המופתי הירושלמי) על ידי הרחבת התמונה לתחום התיאולוגי, הסוציולוגי, הפוליטי, ההיסטורי, הפילוסופי, האתי-מוסרי ומה לא. אך כשאני מרחיב את היריעה מדובר בסלט. וחוץ מזה, בחייך, "זה שגם הערבים עזרו"…"גם"? הערבים ש"גם" עזרו לקולוניאליסטים קיבלו בגין עזרתם השולית מלך בעיראק ומלך בסוריה, מלך בירדן ומלך בסעודיה מאותם קולוניאליסטים, שטחים הגדולים פי כמה מאות ממה שהציעו אותם קולוניאליסטים בריטים ליישוב היהודי בגין עזרתו, על פי ועדת פיל, למשל. ואתה מספר שאין לזה קשר למה שקרה ב-1917 עם הכיבוש הבריטי? ולזה אתה קורא טיעון תקף?

    • למאפיהו,
      אין להשוואות שלך תוקף או היגיון. השטחים שהערבים קיבלו בעירק\ערב הסעודית בגין עזרה לבריטים היו בגדר הענקת השלטון לתושבים המקומיים במקום לעות'מנים שהיו די זרים לאזור [אם כי עדיין מהשכונה המז' תיכונית ועדיין בני הדת הדומיננטית במזה"ת] ואילו בא"י\פלשתינה באו זרים זה מכבר [הכוונה ליהודים האירופאים, לא לס"ט – היהודים שחיו פה מדורי דורות], סייעו לכוחות הקולוניאלים וקיבלו הבטחה על הארץ, כשהערבים יקבלו זכויות אזרחיות. זה בדיוק המצע הרעיוני של תנועת "אם תרצו", שכבר ב-1917 הונחת על ערביי הארץ בידי הבריטים והיהודים.
      אגב, אני די בטוח שהיהודים האירופאים [רוסים בעיקר] חוו את פועלם כפעולת אין ברירה לאור הפוגרומים האיומים שחוו. כך שגם אותם אני מבין, תתפלא. הטרגדיה הזו מורכבת יותר מסיפורי הרעים מול טובים שאנו רגילים אליהם. ועם זאת אין להכחיש שבפועל המהגרים הציונים-אירופאים חברו לכוחות הקולוניאלים ורק כך זכו בארץ [הצהרת בלפור + לגלזציה של העליות שהפכו גם למאסיביות יותר וקלות יותר].
      תשובתי אינה נרגזת, אני פשוט מבקש לקיים דיון לעניין הספציפי, ולא על המזה"ת כולו שמלא בבחישות ובריתות פוליטיות משונות.

      • א. המשפחה ההאשמית שהבריטים מסרו או ניסו למסור לה את השלטון בעיראק, סוריה ובירדן לא היתה מקומית בארצות האלה יותר מהעותומנים, וגם לא היתה מוסלמית יותר מהם. והשלטון על העמים המקומיים נמסר לה בזכות שיתוף הפעולה עם הכוחות הקולוניאליים. ב. בין היהודים שחיו בא"י מזה דורות רבים היו גם אשכנזים, ורבים לא היו לא ס"ט ולא אשכנזים אלא ילידי המקום שמעולם לא נטשוהו, ובוודאי שקדמו לכובשים הערבים שבאו עם האיסלם רק אחרי 600 לספירה. ג. היהודים האשכנזים של אירופה והיהודים המזרחיים והמערביים שבארצות האיסלם מעולם לא שכחו את הקשר שלהם עם הארץ, שממנה הוגלו וגורשו חלק מהם על ידי הקולוניאליזם במשמעותו המקורית – הקולוניאליזם הרומי, ואחרים נטשוה. ולכן הם תושבי הארץ המקוריים שחזרו אליה, כפי שמבין וחש היטב בכל נימי נפשו כל יהודי-ישראלי ראוי לשמו וכמו שמנסה להכחיש כל יהודי-ישראלי המבקש להתכחש לזהותו (ומוציא את עצמו מגוחך למדי בניסיון הזה ,שהריהו בכל זאת חי פה). ד. היהודים שבאו מאירופה וממקומות אחרים לא חברו לכוחות הקולוניאליים יותר משחברו לכוחות האלה הערבים. אלה ואלה התחרו על חסדי השלטון הכובש החדש ולחמו נגדו בעת ובעונה אחת ולפי צרכיהם. ה. ואילו הדיון הספציפי שבו אתה מתעקש לדבוק הוא בדיוק זה שאנו עוסקים בו: בין אלה המגלים הבנה ואף אמפתיה כלפי האנטישמיות באשר היא, כולל הערבית, כפי שאתה מגלה, ובין אלה שאינם מרגישים חובה לחוש אהדה או הבנה כלפי מי שמבקשים להשמידם על שום יהדותם או מאיזו סיבה אחרת.

    • למאפיהו,
      המשפחה האשמית הייתה מתרבות קרובה מאוד לזו המקומית בירדן\ערב (דיאלקט קרוב, תרבות דומה,אותה דת), אבל בהחלט היא חלק מהפרויקט הקוניאליסט שנהג בהפרד ומשול וחיבב המלכת מיעוטים על קבוצות הרוב על מנת לזכות בנאמנות של שליטי בובה. כך נהג הקולוניאליזם גם באפריקה. ואכן אנו רואים שהלגיטימציה של משטרים אלו (כמו של עוד משפחות מוצנחות מלמעלה) מעורערת למדי לאורך השנים (עוד הרבה לפני "האביב הערבי").
      ב. הקשר של יהודים לא"י הוא אכן שורשי, אך מי שחיו בפועל בארץ מאות בשנים הם מיעוט קטן. שינוי הדמוגרפיה נעשה בחסות הקולוניאליזם, ובמבט לאחור אף קשה לשפוט זאת. לרוב היהודים הייתה תחושת לשרוד או לחדול מול סוגיית העצמאות היהודית. אני דווקא יכול להבין זאת. אבל זה בה בעת תנועה שנשענה על הקולוניאליזם ושנישלה קבוצה אחרת מהמשילות שציפתה לקבל בתום כיבושי הארץ (אגב, תחת העות'מנים, שכיבושם היה רופף, אכן הייתה לערבים משילות עצמאית מסויימת).
      לסיום, אינני מגלה הבנה – ברמה המוסרית-סלחנית – לשום אנטישמיות או כל סוג אחר של גזענות. פשוט ברורים לי התנאים שמעלים גזענות – גם נגד ערבים וגם נגד יהודים.

  3. "קברניטים בחברות מוסלמיות אינם מריונטות של הנביא", כתב אהוד טולידנו. הוא רואה גם את מנהיגי ערב כאנשים הפועלים על פי שיקולים רבים, בהם פוליטיים, כלכליים, חברתיים, פסיכולוגיים, אישיים, ותרבותיים – לרבות האמונה הדתית.

    הרושם הוא שיש גם לא מעט פוליטיקה פנימית בוויכוח הזה, זר יתקשה לפענחה. טולידנו כתב: "הקבוצה המתעקשת על עליונות ההסברים הטקסטואליים-תרבותיים הנעוצים במסורות עתיקות-יומין היא זו המעוניינת להנציח את מעמדה כפרשנית הלגיטימית, האותנטית והיחידה של כל מה שהוא ערבי או מוסלמי. היא זו שאינה פתוחה להלכי הרוח המחקריים ברבע המאה האחרונה; ולדאבוני, היא זו שממשיכה להלעיט ציבור חרד וצמא-פרשנות בהסברים מקודדי מלות מפתח מאיימות, שרק מעצימות את החרדה ואינן משפרות את איכות קבלת ההחלטות בענייני המזרח התיכון בארצנו".

    http://www.meisai.org.il/content/view/60/

  4. אולי תתקשה להאמין אבל האידיאולוגיה הפאנאסלאמית של האחים המוסלמים לא נבנתה על כיבוש של שום דבר,אולי מלבד של זה הבריטי המכוער במצרים,ובאופן כללי א"י-פלסטין לא היתה מעולם חלק מרכזי בהגות של מייסד התנועה, חסן אל-בנא. שום יהודי לא היה קשור בעניין למרבה התדהמה,לפחות לא באופן שנותן את הטון בהגותו, לא באופן שאפשר לקרוא לו יותר ממשני (שים לב שהתורה של התנועה היא אכן פאנאסלאמית,כלל עולמית, אם היה לא"י-פלסטין מקום כלשהו בעניין זה רק כחלק מהאומה האסלאמית אליה העיניים נשואות בתקווה לתחייתה). להבין את התאולוגיה בהקשר הפוליטי?אז התרנגולת באה קודם?

    בכל אופן אתה לחלוטין ממעיט במקומה ובערכה של החדית' הזאת בעיני מוסלמים מאמינים, גם אם לא כל המוסלמים רצים לעשות ג'האד. כמו שאמרו לפני, החדית' הזאת נחשבת ל"חזקה" (לפי בדיקה זריזה נמצאת בקובץ מוסלים,בכל אופן שניהם נחשבים למהימנים ביותר,ללמדך על מעמד החדית' הזאת). זאת תהיה טעות לייחס פרשנות ג'האדיסטית לחדית' רק מצידם של כל מיני פונדמנטליסטים, ביקורת הקוראן והחדית' לא נפוצה ומקובלת יותר בקרב מוסלמים מאשר בקרב יהודים דתיים (שוב,גם אם אלה ואלה לא הולכים למלא בהכרח את חובת הג'האד\חובת השמדת עמלק), גם אם היא קיימת. הפטור שאתה נותן כלאחר יד לחדית' לא נכון, וגם הקוראן עצמו, שללא ספק נחשב בעיני המוסלמי המאמין ל"ערכאה" עליונה יותר בגזירת הלכה אסלאמית (כלומר יחסית למסורות החדית'), לא חף מביטויים דומים,כמו שכבר נאמר כאן. אתה די מצמצם יתר על המידה במשקל של החדית' הזאת, ועל חשבונה,נותן משקל לא הגיוני לגישות האסלאמיות הביקורתיות.

    הדיון באתר אילמ"א לגבי שאלת המחויבות לטקסטים דתיים מרתק, ואני נוטה בעניין זה דווקא לקבל את גישתו של טאובר (באותו דיון), שטוען (כחוקר וכאדם דתי) שאין סיבה ממשית להניח שמקומם של הטקסטים נפקד או "פחות חשוב" בקרב מוסלמים. למה שאלה יהיו מחויבים פחות לטקסטים שלהם מאשר יהודים?(זו תמצית הדברים בכל אופן,שמבקשים לסתור מגמה פטרונית מהסוג שהעלת כאן, ושטולדנו אולי מחזיק בה, אה-לה "זה רק כתוב ככה,אבל בעצם…". למה שזה יהיה ככה?למה הסלקטיביות המיתממת הזאת?).

    • להמגיב בדרכים,
      האידיאולוגיה הפאנאיסלמית של האחים המוסלמים היא פוליטית, גם אם איננה (ברור) מגיבה לכיבוש בישראל\פלסטין, היא מגיבה למודרניות, לקולוניאליזם ולהתמערבות של מצרים ואומות נוספות.

      החדית' המדוברת מדברת על מה שיקרה באחרית הימים עם תחיית המתים, אין לה השלכות על הזמנים ה"רגילים", ממש כמו שתחיית המתים של "אוהבי ישראל", הנוצרים הפונדמנטליסטים, כרוכה במוות של יהודים שלא יתנצרו.

      ובכל אופן לא מדובר על הזרמים הביקורתיים והרפורמטורים באיסלם, אלא על זרם הקוראן לבדו, שממעיט מערך החדית', ובפרט כל החדית' שסותרות את הקוראן.
      ראה פה:
      http://en.wikipedia.org/wiki/Quranism

      האם משקלם באוכלוסיה הפלסטינית גבוה? לא! אבל הם בפירוש לא רפורמיסטים במובן היהודי של המילה, במובן מסויים הם פונדמנטליסטים – חוזרים ליסודות (פונדמנטס) של האיסלם, ודוחים את הפיתוחים המאוחרים. מה חשיבותם? הם מראים כי יש וויכוח, ולכן לא מדובר בעניין דתי קונצנזואלי הנמצא מעל לפוליטיקה ומעל לנסיבות החברתיות, אלא שימוש של אמונות פוליטיות ואידיאולוגיות בתצורות שונות של האיסלם על מנת להגיב למצבים ארציים ולמבנים פוליטיים כמו הכיבוש (או להבדיל ההתמערבות).

  5. העובדה שהחדית' עוסקת באחרית הימים לא מונעת משום מה את השימוש בה בדרשות הסתה רבות ובהגות ג'האדיסטית לסוגיה. אתה באמת מכפיף את היסודנים לשאלות של מתי ואיפה?אמונה, באשר היא, אמורה להיות נצחית, שאינה תלויה בזמן ובמקום מבחינת המאמין. לא הכל "מתגשם" כל הזמן, אבל לטעון ש"הם סה"כ מאמינים שזה מה שיהיה אח"כ" יהיה שוב פטרוני וממעיט בערכו של האמונה האסלאמית. מוזר בעיני שאת האסלאם צריך משום מה לבחון בצורה שונה מכל דת אחרת, פשוט כדי לגונן עליו מפני עצמו. אפשר לשבור בשבילו את הזמן והמקום, להפוך את הביצה והתרנגולת, ומה לא. אם אפשר לקבל את היהדות כמכילה ציווי להשמדת עם,מדוע זה מופרך או קיצוני באסלאם?כמו שמקובל עליי שגם כאן וגם כאן, לא נמצא את כלל המאמינים רצים בחרב שלופה.

    אם כבר הזכרת את דוחי הפיתוחים,היסודנים, כדאי שתדע ולו למען ההגדרה שדווקא הזרם הזה עושים הכל חוץ מ"להראות שיש ויכוח". למעשה זו בדיוק התפיסה שעומדת בבסיסו של הזרם הסלפי (הדוגל בדרכם של דור ה"אבות" באסלאם, עידן 4 החליפים הראשונים,"ישרי הדרך"), זה שבאמת ובתמים שואף לחזור למציאות והתהילה האסלאמית של המאה ה-7. דווקא הם אלה שלוקחים את הציווי הג'האדיסטי באופן המילולי ונטול הפרשנויות והביקורת, בדיוק כמו שאמרת, ומבצעים אותו ללא פשרות (ע"ע אל-קאעדה ורבות אחרות, שמאכלסים זרם שונה בתכלית מהאסלאם הפוליטי של האחים המוסלמים, וגם יונקים מהגות שונה, שאמנם גם היא מקורה באיש אחים מוסלמים). מה שבטוח זה שאף אחד מהם לא בוחר באיזה מחלקי הטקסטים האמוניים שלו להאמין ע"פ המציאות הארצית, אלא רואה בציווי הקוראני את הפיתרון לה.

    ושוב, גם הקוראן עצמו לא חף מדברי שנאה ליהודים, גם אם נניח שבאמת יש למערערים על החדית' משקל יותר מזניח בקרב פוסקי הלכה אסלאמית מאז שזו החלה (אגב, בקרב הוגים אסלאמיים לא מעטים, הטחת ביקורת בעניין חובת הג'האד וקבלתה כפשוטה לרוב גררה רדיפות, לעתים עד מוות, שוב ללמדך מהי ההלכה המקובלת יותר. אם ההרחבה הזאת מעבר לזירה הפלסטינית מקובלת עליך, הרי אנחנו עוסקים באסלאם ואסלאמופוביה ולאו דווקא בפלסטינים וכיבוש, לדעתי). כל זה בלי להגיד מילה על האם הציבור הרחב של המוסלמים מאמין בסתר ליבו או באופן גלוי לחלוטין בג'האד (זה שלא מבצע אותו כמובן), הפואנטה שניסיתי להעביר היא שיש לחדית' יותר משקל הלכתי מאשר קולות שיבקרו אותה, והתווית האסלאמופובית בלבד שאתה מעניק לעושי השימוש בחדית' הזאת קצת מצמצמת לטעמי, או יותר נכון הפטור שאתה מעניק לדברים האלה. לגבי הגישה של הכפפת הקוראן למציאות הארצית בעיני המוסלמי המאמין כשלעצמה, אין לי איך להתמודד עם צורת המחשבה הזאת.. יותר נכון יהיה לומר שזה היה אולי המצב כשהקוראן "הורד" למוחמד, ואפשר לראות (כמו שנאמר כאן כבר) הרבה דוגמאות של השפעת המצב הפוליטי בחצי האי ערב על תכני הסורות בקוראן, והציוויים השונים לג'האד כלולים בכך ואפילו באופן בולט, אך באמת קצרה היריעה…

    • להמגיב בדרכים:
      אתה אומר
      "העובדה שהחדית' עוסקת באחרית הימים לא מונעת משום מה את השימוש בה בדרשות הסתה רבות ובהגות ג'האדיסטית לסוגיה"
      נכון, משום שהשימוש בחדית' הוא אידיאולוגי יותר מתיאולוגי. וכך צריך להבין אותו – בהקשר של מאבק אידיאולוגי ופוליטי, ולא כמאבק נצחי.

      אתה אומר:
      "אתה באמת מכפיף את היסודנים לשאלות של מתי ואיפה?אמונה, באשר היא, אמורה להיות נצחית, שאינה תלויה בזמן ובמקום מבחינת המאמין."
      ספר זאת לנוצרים האוונגליסטים בארה"ב שחושבים שכולנו נושמד באחרית הימים אבל מחבקים אותנו היום באהבה.

      אתה אומר:
      "אגב, בקרב הוגים אסלאמיים לא מעטים, הטחת ביקורת בעניין חובת הג'האד וקבלתה כפשוטה לרוב גררה רדיפות, לעתים עד מוות, שוב ללמדך מהי ההלכה המקובלת יותר"

      נו, זה בדיוק מה שמראה שיש וויכוח תיאולוגי והצידוד בעמדה אחת הוא במידה רבה אידיאולוגי, כי אין תיאולוגיה קונצנזואלית. לא טענתי ששני הצדדים בעימות הזה הם בעלי משקל זהה או שהמתנגדים לחדית' הם יותר ממיעוט קטן – זו סוגייה לבחינה מעמיקה- אלא שאת השימוש בחדית' יש להבין במסגרת של הפוליטקה ושל מאבקים פוליטיים, ולא במסגרת הנצחית של התיאולוגיה.

      לסיום, השימוש בחדית' הוא שימוש נבזי ומסוכן בעיני. בהחלט יש להילחם בו, אבל לא רק בדרכים הכוחניות שאינן בהכרח היעילות ביותר.

  6. רוב ההוגים האסלאמיים ואנשי תנועות אסלאמיות כיום יחלקו עליך בעניין נצחיותו של המאבק, ולרוב בהגות כזו יובלט במיוחד עיקרון העדפת ההתמדה והדבקות בניצחון האסלאם כתהליך ממושך בדרך להשבתו על כנו (עד להשגת אסלאם נכון לתפיסתם, כאמור זה ששרר במאה ה-7, לפני שפלשו אליו השפעות שונות ולאו דווקא דתיות) על פני ניצחון מרהיב. העניין בולט במיוחד בהגות האחים המוסלמים (לפחות בפלג הרפורמיסטי שלה, מאחוריו עומד אותו אל-בנא). הנימוק תיאולוגי בלבד, המאבק הוא בהחלט נצחי ותיאולוגי, וה-ETA שלו הוא, כמו שניחשת, כשהאומה האסלאמית הקדומה תושב, באמצעות ג'האד. לחלוטין קשה לי להבין מדוע הרעיון של מלחמת דת נטו כ"כ בלתי נתפס בעיניך.

    מבחינתי הבנת החדית' היא עדיין תאולוגית בלבד ומבוססת טקסט אמוני שהוא החדית' או שאר הציווים לג'האד במקורות אחרים. בדיוק כמו האדם הדתי היהודי שתשאל אותו למה ככה ולמה ככה והוא יענה לך "כי ככה כתוב" ולא "כי קורה כאן כך וכך". לא עולה לי בראש דרך להוכיח מי מכתיב את מה בעניין הזה ואין לי כלים לכך, רק אמליץ לך לקרוא את הויכוח המדובר באתר של אילמ"א במלואו.

    • להמגיב בדרכים,
      הו, מה שאתה לא מבין הוא שהצידוק הוא תיאולוגי, אבל הבחירה בחלק מסויים של התיאולוגיה, הדגשתה, פירושה והחלתה כמצווה עכשווית, היא בחירה פוליטית. כל המפעל הזה של האחים המוסלמים הוא מפעל של ריאקציה תיאולוגית לקולוניאליזם מחד ולהתמערבות והתיעוש (כולל ניצניו הראשונים של הקפיטליזם הגלובלי) מאידך. כך גם אל-קעידה.
      העובדות מלמדות שעבור רוב המוסלמים, הלא פוליטיים בדתיותם, אין למצוות הללו קשר עם חיי היום-יום. הם פשוט לא מקיימים אותן גם כשהם יכולים.

  7. אחדד – לא טענתי שבשביל רוב המוסלמים יש לציווי הזה משמעות ביצוע ביום-יום. אנחנו מסכימים שלא.
    מקובל עליי שהמפעל הפונדמנטליסטי של האחים הוא ראקציה לכך וכך, אבל הביסוס מבחינתם הוא לא אחר מאשר הקוראן והחדית', צידוקים דתיים שהדינמיט להם היה נסיבות. כלומר בהחלט היה קשר לנסיבות ארציות, אבל רק תחת המטריה השמיימית.

  8. ואחדד פעם בתקווה אחרונה – בין אם מקיימים את הג'האד ובין אם לאו באחוזים כאלה ואחרים, הוא מרכיב מהותי באסלאם. במקורותיו. כמדומני שזו היתה הסוגיה המקורית של הפוסט שלך.

  9. או קיי, אנחנו מתקדמים להבנה.
    בעצם אם תסתכל על נימוקי האחים המוסלמים לאידיאולוגיה שלהם תמצא גם נימוקים לא דתיים פר-אקסלנס (החלת ה"ג'הליה", על תרבות המערב בשל סיבות שהן תרבותיות לא פחות מדתיות – שמרנות מינית, משפחתית, קהילתית וכו'). זה מלמד אותנו ביתר שאת כי הפוליטיקה משתמשת בדת.
    והדבר העיקרי הוא להבין שלא מדובר בשנאה שאינה תלויה בנו, ועוד יותר חשוב: שלא מדובר בשנאה שאינה תלויה בדבר – על אף שבחלק מכתבי הדת היא מנוסחת במונחים נצחיים. זו שנאה תלויית נסיבות (בין שהן נסיבות שניתן במידה מסויימת להבין כיצד הן מובילות לשנאה או שמדובר בנסיבות של תחרות וקנאה בין ציוויליזציות, שבהן השנאה צפויה לזכות לפחות הבנה שלנו). בכל מקרה, הפוליטיקה ולא הדת היא המסגרת היותר חשובה להבנת השנאה הזו – הגם שיש להבין את השימוש באלמנטים הדתיים.

  10. וראו כאן טור של פובליציסטי מוסלמי סלפי על מה שלמד מאביו:

    "שש: לא למדתי ממנו מעולם לערבב בין הדת לפוליטיקה. הוא נהג לומר שלפוליטיקה יש אנשים משלה ולדת יש אנשים משלה, ושהדת נצחית ואילו הפוליטיקה משתנה. הוא ראה עצמו איש-דת ולכן כל חייו, מעולם, לא הצטרף למפלגה פוליטית. עם זאת, הוא היה חבר פעיל באחת מאגודות הצדקה אשר הקימה מסגדים ומרפאות לעניים. הוא לא ניצל את בימת המסגד להשמעת דרשות פוליטיות".

    Read more: http://www.zavita.co.il/index.php/archives/3077#ixzz1oH0E3MaX

  11. פינגבק: עוד צנזורה: "הארץ" וההרפתקנות הישראלית באיראן, "קו חוץ" והמורכבות הסורית « מאפיהו

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s