במה ואיפה משקר נתניהו לגבי הדיור?

פורסם לראשונה בהעוקץ

בין כל התפרים והממתקים שזרק נתניהו לכל עבר בנאומו הציג רפורמה בשוק הדיור, הוא מציע דבר טוב אחד: תוכנית למכרז לפי המחיר הנמוך ביותר לדירה שיציע הקבלן ולא לפי המחיר הגבוה ביותר על הקרקע. על פניו זהו צעד אחד קטן לכיוון של הפנמה כי הממשלה אחראית על מימוש הזכות האוניברסלית לקורת גג.

נתניהו מעדיף לממש את אחריות הממשלה לדיור במחיר סביר בדרך של שוק חופשי, בדרך של הוצאת האחריות הזו ל"קבלן משנה" (תרתי משמע). כשלעצמה זו שיטה לא רעה בעולם שבו גם הסוציאליסטים עברו למודלים מעורבים של שוק ואחריות חברתית – שוק המוכפף למטרות חברתיות ושנעשה בו שימוש רק כל עוד הוא מסייע לקדם מטרות אלו.

אבל בישראל של ימינו השיטה של שימוש בשוק החופשי למען החברה לא יכולה לעבוד לפני שיתבצע שינוי מעמיק בכל מבנה התמריצים והנאמנויות של הפקידות הממשלתית ושל מנהליה, הפוליטיקאים. באקלים הנוכחי של תרבות המקדשת נתוני מאקרו ושוק נוח ליזמים ולהון, הפרטה של הקרקעות תביא בהכרח להשתלטות של בעלי ההון על הקרקע. המשמעות היא ריכוזיות כמעט בלתי הפיכה במשאב מניב- משאב המאפשר לחזקים לשעתק את כוחם החברתי. לא סתם כמעט כל מהפכה חברתית ראויה, לוותה ברפורמה אגררית – דהיינו רפורמה במשאב שמייצר הון. כעת, כפי שאסביר מייד, מציעים לנו רגרסיה אגררית.

החוליה החלשה היא העובדה כי אין קשר בין המכרז או ההסכם בין המדינה ליזם ובין התוצאה הסופית. תנאי המכרז או ההסכם יכולים להישמע מעולים על הנייר, אבל הנייר הוא רק נייר: הטייקונים בהכרח ימצאו דרך לעשות בו מקצה שיפורים לטובתם. את הקרקע הרי לא ילאימו להם. אפשר ללמוד מהעבר הישראלי איך הפרטות של נכסי ציבור כמו כביש האגרה (כביש 6) לוו כמעט תמיד בפתיחת ההסכם מול המדינה, שוב ושוב, וצ'יפור היזם. וגם במקרה הנדיר בו יפתחו נגד הקבלנים הליכים משפטיים תבוא לבסוף התגמשות ופשרה שתספק אותם. הם ידרשו 100% ויקבלו 80%. שהרי מטרת העל של המשטר הכלכלי, הדוקטרינה הדתית פה, היא שליזמים יהיה טוב, לא לעם. במילים אחרות: בכל מקרה של קונפליקט אינטרסים המדינה רוצה ומרצה את היזמים, לא את האזרחים: בריחת מוחות? שיהיה. בריחת הון? אסון.

זו גישה כה מושרשת וחזקה שהיא מצדיקה את הנהוג – המעיק לרוב – לחשוד מראש בהצעת מדיניות המבקשת להטיב ולשפר. על אחת כמה וכמה כשמובילה את הרפורמה ממשלה בראשה עומדים סאחבקים ידועים של בעלי ההון: ביבי, שטייניץ, ומעל הכל "הסוציאליסט", ברק. אם כי חייבים להודות כי ליבני – ובהסתכלות לאחור, אולמרט – אינם שונים מהותית, אם בכלל, מהשלטון הנוכחי. לכן המטרה לא יכולה להיות הפלת הממשלה כשלעצמה – יכולים להירגע הטוקבקיסטים הימנים שלוקחים את רטוריקת ה"מהפיכה" יותר ברצינות מאשר המוחים עצמם – אלא הפלת השיטה והדוקטרינה המקדשת גמישות ותנאים טובים להון על פני רווחה לאזרחים.

כל זה מתעצם לאור החלשת מוסדות התכנון, שהרפורמה הוד"לית מחלישה ומסרסת. מוסדות התכנון הם החסם האחרון (והרעעוע גם ככה) שבין הבעלות על הקרקע לשליטה מוחלטת בה. בתיאוריה הענקת הבעלות לבעל הון מאן דהו אינה מעניקה לו שליטה מוחלטת בקרקע – הוא מחוייב, למשל, ל-X מבני ציבור, פיתוח אזורי, ריאות ירוקות וכו'. בפועל רבה ה"גמישות" במוסדות אלו, שנציגי הציבור בהם מעטים וראשי הערים שולטים בהם. נחשו לטובת מי פועלת הגמישות הזו.

והכי חשוב, אלו לא מקרים, זו שיטה; זו שיטת הסלאמי: בהתחלה מפריטים נכס ציבורי בתנאים הטובים לכלל החברה, הכל נראה נהדר והמבקרים מוצגים כלא ראציונלים או קנטרנים. ואז הכוח עובר ליזם, כשהסנקציה היעילה היחידה – הלאמה של הנכס – נמצאת מחוץ לגבולות הלגיטימיות (מה זה פה, רוסיה? מה זה יעשה לדירוג האשראי שלנו?). ואז מתגמשים. כי הרי היזם מאיים לעזוב לחו"ל או מעקב את ביצוע הפרויקט בתואנה של קשיי נזילות עקב אי-כדאיות כלכלית (יעני: אני מפסיד עליכם; לפחות ביחס למה שאני יכול להרוויח באיזו עסקה מזדמנת). ומה נעשה באמת עם חפירות הכנה לרכבת קלה? ואז, כשהעסק תקוע, משחררים עוד מזומנים או הטבות ליזם על חשבון הציבור. השיטה היא לרצות תמיד את היזמים כדי להציג נתוני צמיחה שמבטאים התעשרות של שכבה צרה.

והשיטה לא נובעת רק ממנטליות או מהאופי או האידיאולוגיה של שחקן זה או אחר. גם לא בגלל שביבי מחבב את תאצ'ר. זהו מבנה תמריצים ואתוס: כשפקידי ממשל עוברים מייד לאחר העסקתם לעבוד אצל הטייקונים; כשמול סוללת עורכי דין של יזמים עומדים עורכי דין שעובדים תשע עד חמש בשכר נמוך, בלי תמריץ לחשוף קומבינות על גב הציבור ובלי אידיאלים מספיקים; כשהתרבות הרווחת בפקידות היא של לקק לבוס שמלקק לטייקון; כשאין אתוס חברתי ואין איזונים ובלמים ושקיפות מספקת; כשאין תקופת צינון לפקידים ופוליטיקאים בין השירות הציבורי לשירות הטייקונים; כשאין את כל אלו הרי שאין סיכוי לרגולציה עם שיניים. בתנאים הללו הפרטה תחת הסכם או מכרז – ואפילו יהיה זה הסכם טוב על הנייר – דינה לתת כוח כמעט בלתי מוגבל לבעל ההון ולדפוק הציבור.

לכן נתניהו מבבל"ת. ההפרטה היא המהות, ותנאי המכרז הם לכל היותר נקודת פתיחה גמישה, לא סוף פסוק.

2 מחשבות על “במה ואיפה משקר נתניהו לגבי הדיור?

  1. ההפרטה היא המהות.

    לדוגמא: ציפורה לבני ,שישמשה כמפריטה הלאומית תחת ביבי בקדנציה הראשונה שלו אמרה:

    "המחירים שלהן יזכו החברות הממשלתיות שיופרטו, חשובים פחות מעצם ההפרטה."

    "שכר ההפרטה הוא ההפרטה עצמה"

    אמרה לבני לאחר כניסתה לתפקיד, והחלה לירות בכל הכיוונים: בזק, חנ"ל, פועלים, כי"ל, בז"ן, אל על, בסס"ח, חברות שיכון ופיתוח עירוני, חברת החשמל, תע"ש, תש"ן, ועוד ועוד; נדמה כי אין גוף ממשלתי שלא הוכן ביסודיות להפרטה בתקופתה. זרעי הסופה נקצרו אח"כ.

    http://www.knesset.gov.il/protocols/data/html/bikoret/2005-09-27.html

    סדר היום: בקשה לחוות דעת מבקר המדינה על הפרטת תע"ש – "עשות אשקלון".

    בקשה לחוות דעת מבקר המדינה על הפרטת תע"ש – "עשות אשקלון"

    היו"ר מל פולישוק-בלוך:

    בוקר טוב לכולם, אני מתנצלת בפני כל מי שהיה צריך לקום מוקדם ולהגיע הנה, במיוחד אנשי אשקלון. החלטנו לקיים ישיבה דחופה בעקבות פרסומים בעיתון "ידיעות אחרונות" בסוף השבוע האחרון, שמדברים על הפרטת "עשות אשקלון". הזמנו את מנהל רשות החברות הממשלתיות, מר אייל גבאי למסור לנו פרטים.

    אתחיל בסיפור אישי – לפני ‎13 שנים עסקתי בהפרטה, כמו כן, הייתי דירקטורית בחברה ממשלתית שנקראת חנ"ל – חברת הנפט הלאומית. הממשלה החליטה להפריט את החברה, היתה חברה פעילה שחיפשה נפט במדינת ישראל. המחיר שנקבע לאותו קונה פרטי היה פחות מהכסף שהיה בקופה. היה חשבון בנק, מכרו את החברה בפחות מהכסף בקופה ולא היו חובות. החברה נעלמה, נמחקה כלא היתה. ואז אמרתי, חבל שלא קניתי. הצעתי לחבריי אז, חברי הדירקטוריון והעובדים, בואו נקנה ביחד את החברה, כדאי לנו. אבל למלי פולישוק הבנק לא ייתן הלוואה כדי לקנות את החברה, לאחרים – כן, וכך היה.

    באותם ימים הלכתי למי שהיתה אז מנהלת רשות החברות הממשלתיות – היום השרה ציפי לבני – אמרתי לה, עורכת הדין לבני, את מוכרת חברה בפחות מהשווי שלה, בפחות מהכסף בקופה. אמרתי, תני לעובדים הזדמנות לרכוש. עוד אמרתי לה, לכי לבורסה, תמכרי אותה בבורסה. התשובה היתה, את צודקת, אבל זה מאוחר מדי. עם התשובה הזאת אני יושבת כאן ואני שמחה שהיום אני בתפקיד הזה. אני לא רוצה – ואני מקווה שחברי הוועדה יעזרו לי – – –

    זבולון אורלב:

    כשהולכים לעשות עוול כזה לא נעזור לך?

    היו"ר מל פולישוק-בלוך:

    שתעזרו לי לעצור את ההליך, לא נגד ההפרטה, אלא את ההליך המסוים הזה כדי לבדוק אותו. אני כבר רוצה להציע, שאנחנו כוועדה נבקש ממבקר המדינה, לבדוק את הליך ההפרטה. אני אבקש לעצור את ההליך עד שתסתיים הבדיקה. זאת ההצעה שאני הולכת להציע לכם בסוף הישיבה. הישיבה היום תהיה קצרה בגלל אילוצים, אבל אני מקווה שנספיק למצות את העניין.

    אני לא רוצה שיאמרו לי שוב, נזכרת מאוחר מדי.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s