ביבי והימין עוד עשויים לנצח

כל העולם משמאל להררי קדימה מחכך ידיים בהנאה או לפחות בייאוש מופחת כשנראה כי הקהילה הבינלאומית עומדת לעשות מחלומם של נתניהו והימין ממורביליה נושנה. כולם כבר מספידים את חלומות הימין וחוגגים את מסיבת הסיום של הזמבישיזם וההתנחלויות המתרחבות. חכו רגע.

אירוע אחד יכול לעצור את השטף. פיגוע גדול אחד בארה"ב או אפילו באירופה יכול לתת לפתע אורך נשימה לטיעוני הביטחוניזם של ביבי ולהסיט את העולם המערבי לעבר מיסגור "מלמחת הציוויליזציות" החביב על הניאו-קונ(סרבטיבים). ואז יתכנו מבצעים צבאיים של המערב באזורי ערב והכוח המוסרי שממנו הם מוקעים את ישראל יפחת (או לחילופין, מה שקצת פחות סביר אבל אפשרי, הלחץ על ישראל אף יגבר כי ישראל תתפש כזו שמלבה את הטרור נגד המערב ולא כסתם מדינה לא-צודקת: אז נראה לחץ נאסטי באמת על ישראל).

ולמה שמישהו ירצה לעשות פיגוע גדול כזה דווקא כעת? יהיו מי שיגידו כי רוחו של בן לאדן רוצה לנקום את מותו. אבל עוד יותר מכך, למושראי אל-קעידה למינהם יש אינטרס עז למנוע לחץ על ישראל והפלסטינים להתחלק בפיסת הארץ המסוכסכת וכך למתן את הסכסוך – לא בהכרח זה בינינו לבין הפלסטינים, כמו זה שבין המערב לאיסלאם. לאל-קעידיסטים תוכניות אחרות, הם דווקא חפצים בשימור השנאה והסכסוך בין ה"ציוויליזציות".

ואז יהיו גם מי שיפנו אצבע מאשימה לעבר קונספירציה ישראלית – כמו ב-9\11 – או, להבדיל אלף אלפי, כמו בעסק הביש. יהיה פה אכן אינטרס ישראלי לעצור את הלחץ, אבל סביר שזו אכן תיהיה רק קונספירציה מדומיינת, שמטרתה ניתוב השנאה לעבר ישראל.

בכל אופן מקרה לא-בלתי-סביר כזה של פיגוע קשה יסיט את האש מנתיניהו – או יהפוך את הלחץ לפחות דיפלומטי ויותר כוחני. בשני המקרים יחלץ נתניהו מהצורך להכריע בעצמו נגד משנתו הפוליטית (וכן, יש לו אחת כזאת, רק מעורפלת ומסוכסכת עם המציאות הבינלאומית). וכך יהיו תומכיו חבים תודה לתומכי בן לאדן.

הדיאלקטיקה של השנאה תתגלה אז במלוא הדרה הבזוי – כפוליטיקה של חיזיון הכוח המוחלט והצדק האבסולוטי המשותף – גם אם בצורות וסגנונות שונים מאוד – לכל מי שמבקשים להמיר הוגנות והכרה באחר בכבוד לאומי\דתי המשולב בפארניות על רדיפה או השמדה. כך מייצרים הקיצוניים את תמונת המציאות החיצונית המתאימה לתפישת עולמם הפנימית, ובה אפשר רק להרוג או למות, לשלוט או להישלט (ובאנגלית כרגיל זה נשמע יותר טוב: domination or annihilation ).

וכל כך קל להם, לתאווי המוות-שליטה, לדרדר אוכלוסיות רחבות לצורת החשיבה הזו בעזרת פיגוע אחד משמעותי. כך שצריך להיות ברור שאם כל הכבוד ללחץ בינלאומי, אין חלופה לסיסמא היחידה בשטח שיכולה להיאבק בהלך המחשבה של להרוג או למות: יהודים וערבים מסרבים להיות אויבים.

8 מחשבות על “ביבי והימין עוד עשויים לנצח

  1. יריב אתה חי בעולם בידיוני, מאיפה הבאת את הרשימה ההזויה הזו ממחוזות הקנאה בהצלחתו של ביבי בארצה"ב?

  2. בדיוק.
    זה מה שביבי והנאו-קונס מצפים לו. או אז ירקדו על הדם והשנאה כדי להשיג את מטרותיהם.

  3. "הכוח המוסרי" – בדיחה גרועה

    לאיזה מוסר התכונתה – לבריטים, אמריקאים או אולי לסורים ולרוסים

    מענין אם זו רק טיפשות או עירוון – לא לראות שרק פוליטיקה נמצאת כאן

    שום מוסר ושום כלום

    ביום שאובמה מבין שצריך לפגוע בעשרות אנשים – נשים וילדים בשביל הכבוד האמריקאי (בין לאדן) לא מענין מוסר

    ביום שאובמה מבין שהוא צריך לתת עצם לערבים הוא יטיל את ישראל למדורה וגם שלא לא מענין מוסר

    זה שאופוריה כשיש שקט בעולם משכיחה מאנשים היסטוריה ומפילה תרדמה על השפויים אינה אומרת שזוהי המציאות האמיתית

    • למיקי,
      איך אני אוהב את הדיכוטומיה שבין מוסר לאינטרסים\פוליטיקה. זה עושה את העולם מה זה קל ופשוט.

      לא שאני כופר שיש מקרים מובהקים של מוטיווציות אינטרסנטיות במובן הצר או מקרים של מוסר אלטרואיסטי טהור, אבל אלו נדירים. לרוב הכוח המוסרי משמעו פשוט הבנת העולם כמושתת על תלות הדדית, חיבור ומירקם חיים משותף ועדין – כך שהוגנות והכרה באחר הם בה בעת מרכיב "מוסרי" ומרכיב אינטרסנטי (או מוטב לומר תועלתני).
      למעשה, התקיפה של בן לאדן היא דוגמה טובה דווקא לכך, שכן לולא היה מגה-רשע ספק ולולא היו הנפגעים האזרחיים מצומצמים יחסית, ספק אם היה לארה"ב יכולת להצדיק את התקיפה. בהיותה מעצמה חזקה, הצורך של ארה"ב בלגיטימציה נמוך במיוחד, אבל אפילו ארה"ב לא ששה לפתוח את התיקים האפלים שלה בדרום אמריקה ומנסה להכחיש כל מיני פרשיות אפלות, פשוט משום שיחסים בינלאומיים התלויים בכוח הכוח בלבד הם יחסים שמצדיקים ללא ספק גם את הפלת התאומים כאקט לגיטימי.

  4. "דיאלקטיקה של שנאה" – זה נחמד.

    בינתיים הדבר היחיד שמבדיל בין הדיאלקטיקה של הימין לדיאלקטיקה של השמאל הוא לא השנאה או האהבה (או למצער, העדר שנאה), אלא האובייקט של השנאה.

    בכל מקרה השנאה עולה, תוססת, מבעבעת, גולשת, נשפכת, מתפשטת ונדבקת לכל סנטימטר פנוי – בעיקר במרחב הווירטואלי, אבל לא רק.

    "יהודים וערבים מסרבים להיות אוייבים" – נו. אלו שצועקים את הקלישאה הילדותית הזו בהפגנות לא מסרבים בכלל להיות אויבים מרים של "הציונים" למשל, או של "האימפריאליזם המערבי" וכיוב'. הם לא באמת אוהבים את כולם, הם רק משתמשים בגיאוגרפיה אחרת של זהויות. עדיין מחלקים את האנושות לקבוצות, רק לפי קווי מתאר שונים מהמקובל.

    השנאה של הימין היא שנאה ישירה ופשוטה. היא לא מצטעצעת ומכבירה תירוצים.

    השנאה של השמאל, לעומת זאת, לא נעים לה מעצמה, לכן היא היא מתחפשת ומסתתרת ומשתמשת בשפה בצורה אורווליאנית.

    הימין שונא אותך בפרצוף. השמאל שונא אותך דרך פרגוד של תירוצים, הצדקות, שקרים ואפולוגטיקה זולה.

    השנאה של הימין מתפוצצת עליך כמו מפצחת בונקרים. השנאה של השמאל מחלחלת ונספגת ומרעילה אותך כמו גאז עצבים.

    בשורה התחתונה – באמת שאין הבדל.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s