אליטת הפלורליזם כמוצא אחרון

[פורסם במקור בהעוקץ]

מה עושים כשמרבית העם נגד דמוקרטיה? מה עושים כשמרבית העם מחזיק בתפישות הרואות בחלק אחר של העם נחות או לא בר-זכויות? אלו דילמות קשות ביותר, שבמידה כזו או אחרת רלוונטיות גם לישראל וגם למדינות ערב, המתמודדות עם התערערות המשטרים הרודניים בעת שחלופה דמוקרטית אמיתית רחוקה מלהיות יציבה ובטוחה. והמרגיז מכל הוא שכל תשובה שניתן להעלות על הדעת לדילמות הללו, כל פיתרון אפשרי, הוא בעייתי: הצבת אליטה משכילה וליברלית בכפייה בשלטון? כניעה לכוחות "השוק" של המצביעים שיעלו גורמים אנטי-דמוקרטיים ו\או פונדמנטליסטים? הישענות על הצבא החילוני כמו במודל הטורקי? כל אחת מהאפשרויות הללו פגומה מוסרית.


בלית ברירה, נשארה אופציה אחת, שגם היא איננה מלבבת או אופטימלית, אך נדמה שהיא הרע במיעוטו במצב הביש הנתון. במונחים תועלתניים ופרגמטיים ניתן לומר שהיא ממזערת בצורה הטובה ביותר את הסבל, הדיכוי הפוליטי, הכוחנות וחוסר היציבות שהם מנת חלקה של מדינה בה מרבית האוכלוסיה תומכת בטקטיקות הללו. זו האופציה של שלטון אליטת הפלורליזם.


הרעיון הוא שבמרבית המוסדות השולטים במדינה יישבו אנשים שתמיכתם בעקרונות פלורליסטיים בסיסיים יציבה, מוכחת וברורה. אבל דגש חשוב יהיה שאנשים אלו יבואו מכל המגזרים בחברה. שהרי, בניגוד לסטריאוטיפ, אין מניעה, למשל, שאדם דתי אדוק – יהודי או מוסלמי – יהיה פלורליסט. אפשר להתווכח לגבי שיעור התמיכה בפלורליזם בקבוצות מסויימות בחברה, אבל אי-אפשר באמת להתווכח שלכל הפחות קיימים יחידים פלורליסטים בכל קבוצה. כך יכולה להיווצר הגמוניה שהיא קואליציה של פלורליסטים ממגזרים שונים.


אליטה כזו נוצרת מהצבת תנאי-סף לחברות במוסדות שלטון לא-יציגים כמו בית המשפט העליון, הפקידות הבכירה, מערכת החינוך, הפיקוד של כוחות הביטחון, וכו'. וליתר דיוק תנאי סף של תמיכה בפלורליזם מחד, ושל ייצוג מגוון מבחינה מגזרית (אתנית, דתית, מגדרית, מעמדית וכו') מאידך. תצורה כזו מאפשרת להתגבר על כשל האוניברסליזם, במסגרתו אליטה הבאה מקבוצה אתנו-תרבותית מסויימת (למשל של אשכנזים חילוניים) רואה עצמה כמייצגת ערכים אוניברסליים בעוד שהיא מייצגת את עצמה. אליטה חד-גוונית מבחינה אתנו-תרבותית לעולם תיהיה כזו שמייצגת את האינטרסים הקונקרטיים שלה, יותר מאשר עקרונות כלליים כלשהם. אך אליטת הפלורליזם מקדמת, מעצם הרכבה, מתח פנימי, שונות אינטרסים, דיון וצורך בהסכמה על בסיס עקרונות כלליים.


הראיון של אליטזם דוחה, כבר ברמה האסתטית, כל מי שיש בו נשמה דמוקרטית אנטי-אוטריטרית. אבל בהיעדר נורמות מושרשות רחבות של פלורליזם, נותר הרע במיעוטו בקונספט של אליטת הפלורליזם. המודל הזה מכיל אינספור בעיות ואתגרים פרקטיים: מי יחליט מי פלורליסט ומי לא? איך ניתן יהיה לזהות מתחזים? מה תיהיה העילה הראויה להדיח חבר באליטה ממעמדו זה? איך תימנע האליטה מלהפוך אט אט למגזר פרטיקולרי בעצמה, שבאמצעות קשרים קרובים הופך לקבוצת אינטרס יותר מאשר התאגדות על בסיס עקרונות משותפים? איך ניתן יהיה להימנע ממה שהסוציולוג הגרמני רוברט מיכלס כינה חוק הברזל של האוליגרכיה (במסגרתו כל גוף פלורליסטי מעלה תוך זמן מה כוחות אוליגרכיים)? כל הטרדות הללו רק מעידים שמדובר בפרויקט מורכב. כמוהו גם הדמוקרטיה מכילה אינספור סתירות פנימויות שיכולות להיות מנוהלות בחוכמה או להוביל לקריסה של מערכת. אבל פתרון מושלם ושלם מראש, של כל אותם אתגרים ומתחים, אינו תנאי-היתכנות למערכת פוליטית, הוא רק דורש עוד הרבה מחשבה, מחקר ופיתוח.
לבסוף מודל כזה יכול לתת מענה לשמאל הרב-תרבותי אל מול הנטייה הרווחת באירופה ובארץ לראות ברב-תרבותיות כישלון לחזור ל"ליברליזם קשוח" כפי שהגדיר זאת ראש הממשלה הבריטי. והוא גם יכול להוות סוג של חזון לקבוצות הנאבקות למען דמוקרטיה וחוששות שמאבקן למען דמוקרטיה יוביל במהירות לסופה כשכוח אנטי-דמוקרטי יעלה לשלטון באמצעותה. זה חייב ללא ספק להיות רק שלב ביניים תחום.

17 מחשבות על “אליטת הפלורליזם כמוצא אחרון

  1. "מרבית העם נגד דמוקרטיה" זה משפט חלול. אתה צריך להגדיר באופן מפורט ביותר מהי דמוקרטיה כדי שתוכל לטעון אותו. סביר להניח שמרבית העם בעד ורסיה כזו או אחרת של דמוקרטיה. אם אתה לא רוצה לטעון גמגוגית אתה צריך להיות מאוד ספציפי.

    • אורי,
      אני מציע לפתוח מילון. ואחרי זה להבין שכל מושג מורכב הוא מינעד. אין קו ברור לחלוטין שאחריו מדינה היא לא-דמוקרטית אבל יש כוחות שבפירוש מכרסמים בעקרונותיה.

    • גלעד, למה דיקטוטורה. דיברתי בפירוש על נוכחות של האליטה הפלורליסטית בגופים לא יציגים – משמע לא בפרלמנט. איזון של המגמות האנטי-דמוקרטיות שיעלו מפרלמנט במדינה בה רוב העם הוא במידה כזו או אחרת לא-דמוקרטי בנטיותיו הפוליטיות.

  2. אני מקווה שאתה מכיר את המשל על העכברים והחתול, שכן גם אצלך עולה השאלה "מי ישים לחתול את הפעמון על הצוואר"?

      • העכברים פחדו מהחתול ועשו אסיפה כיצד להגיב לחתול. קם אחד העכברים והציע להשים לחתול פעמון שכך שכל פעם שהחתול יבוא לטרוף אותם הפעמון יצלצל והם יקבלו אזהרה. ענה אחד העכברים ואמר:
        "הכל טוב ויפה אך כיצד נשים את הפעמון על החתול"

        ולנמשל:
        אתה מציע פעמון אך כיצד תשים את הפעמון על צוואר החתול?

  3. פינגבק: ג’וליאן קומסטוק | ספר חברה תרבות

  4. א. המודל המוצע לא ממש פותר את הבעיה של קבוצה הגמונית שמציגה את הערכים שלה כאוניברסליים – מכיוון שכל מי שמכיר בערכים האלו יתפס כחלק מהקבוצה, אם לא על ידי עצמו אז על ידי מתנגדיו, שאותם הוא אמור לייצג. אם לקחת דוגמא קיצונית, לשים את אברום בורג כנציג הדתיים לא ממש יספק את רצונם.

    ב. הפתרון השורשי היחידי לבעיה הזו הוא, כמובן, חינוך לדמוקרטיה.

    • הי נדב,
      המודל המוצע הוא כמובן לא אבסולוטי. חינוך לדמוקרטיה הוא אכן קריטי. אבל מי יחנך לדמוקרטיה במדינה בה הרוב בוחר במפלגות אנטי-דמוקרטיות ברוחן? לשם כך אליטה פלוריליסטית יכולה להיות הרע במיעוטו.

      אברום בורג, אם להיצמד לדוגמה שלך, הוא אכן לא מייצג של הדתיים. אבל מישהו כמו אחד מראשי מימד או פורום י"ב בחשוון או אפילו אחד מאנשי ארץ שלום יכול להיות יותר בנקודת איזון בין ייצוג מיגזר למחוייבות לפלורליזם. כמובן שזה משאיר הרבה פתח לפרשנויות וכיוונונים עדינים. אבל אני לא רואה כרגע פיתרון טוב יותר.

      בנוסף, אני חושב שזו הדרך היחידה להימנע מרלטיוויזם תרבותי מוחלט משום שפלורליזם הוא הערך היחידי שניתן להגן עליו מפני ביקורת רלטוויסטית – וקצרה היריעה מלהסביר פה למה. יש פוסט בנושא.

      • א. אברום בורג זו באמת דוגמא קיצונית. אבל נדמה לי שכל מי שישב, לצורך הדיון, בבג"צ (או במחליפו, בית דין לענייני חוקה) ויגן שם על זכויות של ערבים ושל הומואים, יתפס כבוגד בקהילה.

        ב. היכולת של אליטה לחנך, בלי שתהיה לה תמיכה פלורליסטית, היא הרבה יותר משמעותית מאשר היכולת שלה לשלוט. נדמה לי שהרבה יותר לגיטימי להגיד 'נעמיק את לימודי הדמוקרטיה, למרות (שלא לומר, בגלל) שהרוב לא מאמין בערכים דמוקרטיים', מאשר 'נחוקק חוקים שכופים דמוקרטיה, למרות התנגדות הרוב'.

    • נדב, למה אתה טוען נגד "נחוקק חוקים שכופים דמוקרטיה"? זה בכלל לא הוצע. דיברתי בפירוש על נוכחות של אליטה כזאת בגופים לא יציגים, משמע לא בפרלמנט. כן, למשל, בפקידות הגבוהה של מערכת החינוך.

      • אבל אם אני מבין נכון, אתה מדבר על כללים שקבועים בחוק, לא? כך שתהליך חקיקה דרוש כאן. וטענתי היא שהשפעה על חינוך היא פשוטה יותר (או ליתר דיוק, אפשרית יותר) מאשר השפעה על חקיקה כ"כ דרסטית.

    • נדב, כשיש לך חלון הזדמנויות של כוח פוליטי לזרמים הפלורליסטים, במצב בוא רוב העם נגד דמוקרטיה ויביא לשחיקת או התמוטטותה, הרי שחינוך הוא כלי איטי מדי. אתה חייב מעין "הלוואת גישור סוצילוגית", על מנת לעבור בשלום את פרק הזמן הדרוש עד שהחינוך הזה יניב פירות אלקטורליים (וזה עשוי להיות ארוך מאוד). לא רואה צורת גישור טובה יותר.

  5. פינגבק: הבעייה של הסמכות ועתיד החברה | הבלוג של יריב מוהר

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s