רב-תרבותיות כריטואל פרקטי

בזמן שהעולם הערבי צועד אולי לכיוון דמוקרטיזציה מספרים לנו אנג'לה מרקל ודיוויד קמרון שבגרמניה ובבריטניה כשלה הרב-תרבותיות (וברור למדי שמהגרים מוסלמים הם הטריגר לאמירות אלו). כנגד הרב-תרבותיות הם מציעים "ליברליזם קשוח" או מודל לאומי ואחיד יותר, כור-היתוכי יותר. זהו ויכוח שכבר נטחן עד דק בעולם ובישראל. רק שאתגר הפונדמנטליזם העולה באירופה מטעין אותו מחדש ומציג את הרב-תרבותיות כמקור הבעייה ולא כפיתרון אפשרי לסוגיית החיים יחד עם גורמים אולטרה-שמרנים.


ישראל, היא הדוגמה הטובה ביותר על מנת לתת זווית שונה לוויכוח; על מנת להראות כיצד גם ניסיון של המדינה לכפות ערכים (במקרה של המסורתיות המזרחית שדיכויה, במיוחד בתקופת ראשית המדינה, תרם לעליית ש"ס), ולהבדיל גם מתן חופש רב (במקרה של הכהניסטים והיצהריסטים), יכולים לתרום לצמיחת כוחות ריאקציונריים. לכן מדגים המקרה הישראלי מדוע רצויה מדיניות רב-תרבותית ככל שזה נוגע לערכים ומדיניות של כור-היתוך נוקשה ביחס לכללים הבסיסיים המסדירים את היחסים בחברה (להבדיל מהמושג הכללי יותר המקובל של "ערכי ליבה").


קשה להבחין בצורה מוסכמת בין ערכים לערכי ליבה, אבל קל להצביע על קו תיחום ברור יחסית בין ערכים באשר הם ל"כללים מסדירים" – דהיינו עקרונות יסוד המסדירים את היחסים בין קבוצות השונות ערכית אחת מהשנייה, ובין קבוצות לבין פרטים. בניגוד לערכים כללים מסדירים "נזהרים" לא להשתייך לקבוצה מסויימת באוכלוסיה משום שמהגדרתם הם נועדו להסדיר יחסים בין כל הקבוצות כולן. הבחירות הדמוקרטיות הן דוגמה מובהקת לכלל מסדיר. האם הבחירות הן שמרניות או ליברליות? דתיות או חילוניות? ערביות או יהודיות? הן לכל הפחות מתיימרות להיות של כולם. ומכאן גם הכוחניות של כללים מסדירים: הם חייבים לכפות את עצמם בכוח על כולם, גם על מי שלא רוצה בהם, על מנת להיות מה שהם. ובישראל של שנות האלפיים, לטוב ולרע, כמעט ואין כללים מסדירים חזקים או כוחניים מספיק על מנת לעשות כן.


הציונות, בפרשנותה כתמיכה במדינה השייכת ליהודים בלבד (כשהערבים הם אורחים נסבלים), היא דוגמה למקרה שבו ערך של קבוצה אחת מתיימר להסדיר יחסים בין הקבוצות כולן. כמובן, ה"יחסים" שהעקרון הזה מסדיר הם לא בדיוק יחסים במובן המלא של המילה: יש צד אחד שקיומו הוא מושא לדאגה, וצד שני שמיועד להצטמצם ולהתאיין ככל הניתן. כדי לכפות כלל כזה על הצד שמצופה ממנו להצטמצם, כלומר על הערבים והפוסט\אנטי-ציוניים, דרושה כוחניות רבה במיוחד. העיקרון הוא שככל שהכלל המסדיר פחות הוגן, ופחות מאפשר חיים שונים מהזרם המרכזי, כך תיהיה דרושה כוחניות רבה יותר לצורך יישומו. מי שרוצה, למשל, לכפות ערכי ליבה ליברלים על חרד"לים (חרדים לאומנים, לרוב מתנחלים), שיחמש היטב את היס"מ בנשק חי; מי שרוצה לאפשר להם לחיות את חייהם הערכיים ורק לדאוג שלא יסיתו מקרבם נגד ציבורים אחרים, שיסתפק בגז מדמיע; ומי שרוצה לא לצאת נגד החר"דלים האמוניים בכלל שיתכונן לכך שהיס"מ יהיה שלהם.


לאור התמונה העגומה הזו נדמה שאמות מידה מוחלטות בטלות, ובמקומן מדדים יחסיים רלוונטיים יותר. מהפרספקטיווה הזו כללים מסדירים "נכונים", הם אלו שמחד ממזערים את הכוחניות והאלימות הדרושה לצורך החלתם, מאידך הם מאפשרים לכמה שיותר קבוצות לחיות על פי ערכיהם במידה הרבה ביותר תוך כדי המיזעור האופטימילי של הפגיעה בקבוצות אחרות. ולצורך המחשה: הפגיעה בחרד"לים תחת שלטון פלורליסטי (בין אם דתי או חילוני) קטנה בהרבה מהפגיעה בליברלים וחילונים תחת שלטון דתי נוקשה הנאמן לאמת מוחלטת. מאידך גם האופציה א-לה מרקל ושות', המציעה לאומיות לברלית כאתוס כולל ומחייב היא פוגענית. במסגרת זו מדיניות של כור היתוך ליברלי-לאומי מבקשת לכוון את כל האזרחים למודל של גרמניות או ישראליות הכוללת לצד גאווה בדגל גם תמיכה באינדיווידואליזם, חופש ביטוי, חופש מיני וכלב במקום ילד שלישי. אופציה כזו חורגת מהסדרת היחסים בין קבוצות ונוגעת לערכים במובן רחב יותר – היא בעצם מנסה, באמצעות חינוך ערכי, לנתב את כל הקבוצות להיות דומות יותר לקבוצת הרוב הליברלי. אבל ערכי החרדים והחרד"לים אינם ליברליים, ואין צורך שיהיו כאלו על מנת להסדיר באופן הוגן יחסים בינם לבין קבוצות אחרות.


לצרכי מיזעור הכוחניות ומיקסום החירות פילוסופיות פוליטיות שונות קבעו – תחת המשגות שונות – כי כללים מסדירים מכפיפים ונוקשים חייבים להתקיים, אבל לצמצם עצמם למינמום האפשרי של מטרת הסדרת היחסים בין קבוצות. וכך עליהם להיות מאין חוקים מתמטיים מופשטים, או עקרונות כלליים, כמו אלו שהציע רולס ליחסי הוגנות, להבדיל מערכים בעלי גוון וטעם תרבותיים המזוהים עם קבוצה מסויימת. אבל ספק אם כללים מופשטים ומורכבים כאלו יכולים להתקבל על ידי אנשים מרקעים שונים, עם השכלה שונה, אינטרסים שונים, תפישת כוח שונה, יכולת הפשטה לא תמיד גבוהה וגרוע מכל: בעיית אמון באחר.


ישנה גם אופציה מעשית: בסוציולוגיה העכשווית של התרבות הוטבע מושג של כלל מכונן (constitutive rule). הכוונה לכלל שאיננו עקרון מופשט, אלא דרך יומיומית וריטואלית לארגן יחסים. דוגמה לכלל כזה הוא הבחירות לכנסת שאותן הזכרנו בהתחלה ככלל מסדיר. הבחירות עצמן נתפשות ומובנות על ידי רוב האנשים כדרך גשמית וארצית לארגון של יחסים בין מפלגות, וכפרקטיקה של תעמולה, הצבעה, ואז ייסוד כנסת וממשלה חדשה. הפרקטיקה של "בחירות" מארגנת ומכוננת מתחתיה עשרות פרקטיקות קטנות יותר (דרכי התעמולה, עיצוב פתקי ההצבעה, בחירת המשקיפים ופרוצדורת ההצבעה בקלפי, נוהלי המשקיפים, ספירת הקולות, כללי המשא ומתן הקואליציוני וכו'), שמעגנות עקרונות מופשטים בדפוסי התנהגות. כך עקרון מופשט כמו "אדם אחד, קול אחד", מוטמע בסכמה של נוהלי ההצבעה. ברגע זה מקבל העקרון המסדיר המופשט כוח חברתי; הוא יורד מאולימפוס ההפשטה לרמה הפרקטית ולכן הוא מוחשי, ברור לכל הדיוט, וגם נטמע, אגב כך, בתפישות העמוקות ביותר שלנו ולכן יכול להפוך לאתוס רחב שיתקבל על רוב האנשים.


כללים מכונים מסוג זה יכולים וצריכים לחול גם על נושאים שאינם בחירות. למשל פסטיבל בין-דתי גדול, שמסדיר יחסי גומלין של סובלנות וכבוד הדדיים בין קבוצות דתיות וחילוניות שונות, מבלי שאף אחת מהן חורגת מהמכלול הרחב של ערכיה. ויכול להיות זה דווקא המרחב הציבורי, וכללים שונים של התחשבות ואפילו נימוסים בסיסיים, שמוטמעים בו והופכים לכללים מסדירים של סובלנות בפועל. כללים אלו עוקפים ציוויים תיאולוגיים ואידיאולוגיים מופשטים ומכוננים פרקטיקה סובלנית כנגדם. כך השכן החוזר בתשובה האדוק (והחר"דלי) שלי יכול היה לברך אותי לבוקר טוב גם כשיצאתי מביתי בשבת כשמכשיר סלולרי צמוד לאוזני. הלהט המשיחי שלו והצורך לחזק אחרים בשמירת מצוות, הושהו מן הסתם לאור ההרגל הפרקטי לא לטחון בראש לאדם חצי-זר שמקיים את אורחות חייו (בוודאי לא בשעת בוקר וכשהוא באמצע שיחה). תגידו שזה נימוס פשוט, אבל כשדפוס פרקטי כזה מוטמע באופן רחב במרחב הציבורי הוא הופך למשהו גדול יותר ומסדיר יותר. כשאנשים נאבקים בשם הכללים האלו, הם לא נאבקים בשביל הקבוצה שלהם בלבד, הם נאבקים בשביל האפשרות ליחסים בונים בין אדם לאדם. ובפשטות: הם נאבקים להפחית את הסבל והאלימות.


בישראל, בה הקבוצות השונות באוכלוסיה לא מסכימות אפילו על ערכי ליבה (וזה נכון גם אם נבחן יהודים דתיים בלבד), כפייה של ערכים אחידים תיהיה מלווה בהכרח בכוחנות קשה. מאידך יחסיות תרבותית מוחלטת תביא בעיקר למלחמות כוחניות בין הקבוצות השונות על הגמוניה. רק כללים מסדירים יסודיים מאוד, המעוגנים בפרקטיקות וריטואלים (כללים מכוננים), יכולים לאפשר חברה פלורליסטית בפועל. כדי שחזון כזה יעבוד, ערכים חייבים להיות עניין ליחסיות תרבותית ואילו כללים (המסדירים יחסים בין קבוצות וגם יחסים בין קבוצות לבין פרטים) עניין לכפייה נוקשה המעוגנת בריטואלים.


לסיום, אחד מהדוגמאות הקלאסיות בסוציולוגיה לכלל מכונן (שזיהתה אליזבט ארמסטרונג ופיתחה אן סווידלר), הוא מצעד הגאווה. מעצם מבנהו כמצעד המורכב מקבוצות קבוצות (ומשאיות, משאיות) בתוך הקהילה הגאה מעגן מצעד הגאווה פלורליזם ושונות כאתוס מחייב על מנת שהמצעד יהיה מוצלח וצבעוני. וכך הפך הפלורליזם מעקרון מופשט לפרקטיקה שגורה ולכלל מסדיר יסודי בין תתי-הקבוצות של הקהילה הגאה. נדמה שיהיה זה חזון אוטופי נהדר לייצר חג לאומי שעניינו שורה של "מצעדים ישראלים", בהם יש משאית חרדית, משאית ערבית-דתית, משאית חילונית-ערבית וכן הלאה. חבל שבימינו זה נשמע כמו התחלה לבדיחה על טרנספר.

 

26 מחשבות על “רב-תרבותיות כריטואל פרקטי

  1. איך שלא מסובבים את זה הזנב נשאר תמיד מאחור, תמיד מגיעים לנקודה שהיא יהרג ובל יעבור אצל שני צדדים. על זה אמר פעם ישעיהו לייבוביץ' שעל מוסר אפשר רק להלחם.
    לצערי נראה לי כי אין פתרון לבעיה הזאת, והדרך הטובה ביותר היא להפריד בין האוכלוסיות – שליברליות פועלת רק בכיוון אחד.
    אנחנו צועדים על עבר תקופה קשה, אך יש תקווה הגליאנית כי מהאנטי-תזה הנוכחית תצמח סינתזה מעניינת ופורה.

  2. פינגבק: רק לא כור היתוך | העוקץ

    • לעידו,
      מוזר מה שאתה אומר. רב-תרבותיות משמעה שתוכל לקיים את התרבות שלך, רק שלא תנסה להפוך אותה לתרבות המדינה כולה. בוודאי זה נכון בישראל שבה קבוצות רבות ומגוונות כל כך אחת מהשנייה.

  3. זה בדיוק מה שאני מעוניין שהתרבות שלי העברית תהיה הדומיננטית במדינה היהודית, זאת המדינה שלי המרחב המוגן הפקטי שלי וכן אני רוצה שהיא תהיה עברית לא ערבית, אם לערבים לא מתאים חבל אבל זה לא ממש גורם לי לשנות את דעתי.

  4. יריב- קל לדבר על רב תרבותיות-אתה רק שוכח את האנשים החלשים באוכלסיות מסיומות,לדג נשים וילדים.
    נשים וגברים שלא זוכים להשכלה ונאבקים בעוני בבגרותם, נשים שההדגדגן שלהם נחתך, נשים שדוחפים אותם אחורה באוטבסים.
    ורב תרבותיות ניחא, תרבויות מסיומות היו נשארים בגבולות קהילתם(לדג אסיאתים, לא הפריעו מעולם לאף אחד) לא נשארת רק בגבולות הקהילה- היא פורצת ,פולשת, מתפשטת ולא מכבדת את התרבות המארחת,אלא נוהגת בה באלימות.
    מרקל וארופאים ניסו את הרב תרבותיות-היא כנראה נכשלה!
    ממולץ לקרוא את כופרת של אייאן חריסי- אשה שחיה בצל הסכנה והיא לא היחידה. אז אנא התייחס למציאות בלי לצטט מונחים יפים מסוציולגיה שתקפים לכותלי האונברסיטה בלבד.תודה

    • ליסמין,
      כללים מסדירים, שמתייחסים ליחסים בין קבוצה לפרט, יכולים ולטעמי צריכים לתת מענה לדיכוי נשים. זה עדיין לא מתכון לדחיסה של בלנד ערכים ליברלי בעיסקת חבילה אידיאולוגית, לקהילות דתיות שונות.

  5. תתפלא יריב אבל אני חושב על הדתיים והחרדים ומודע למצב הלא פשוט אבל אני לא מודאג, הסכסוך איתם הרבה פחות טעון מאשר עם העריבם ואני מאמין שאפשר להסכים על מדינה יודו עברית עם הדתיים ועל סטטוס קוו שיכבד את שני הצדדים עם הערבים אני לא מאמין לזה ואני בטח שלא הולך לוותר על התרבות העברית המדהימה שלנו בשביל הערבית שגם ככה יש ממנה יותר מדי.

  6. די לרב תרבותיות באירופה, מי שרוצה לחיות באירופה צריך להיות חילוני או נוצרי. לכן, אני מצפה מקמרון לרדוף את כל היהודים הדתיים בבריטניה ולסגור את כל בתי הכנסת. היהודים האלו ששורצים בכל רחבי אירופה ובארה"ב צריכים להבין שהמערב הוא נוצרי. שיקבלו את הדת הנוצרית או שיגורשו ממדינותיהם. בתי כנסת פוגעים והורסים את הנוף, התרבות והמסורת האירופאית. בכלל, היהודים האלו דורשים שיתנו להם לבצע כל מיני פעולות ברבריות כמו ברית מילה ושחיתה כשרה. צריך לאסור על הורים יהודים למול ולהטיל פגם בתינוק רך שאין לו כל בחירה בנושא. לגבי שחיטה כשרה, הדבר הרי ברור, זוהי אחת מצורת ההריגה הכואבות והאכזריות ביותר של בעלי חיים והיא משולה להתעללות בבעלי חיים, לכן יש לאסור שחיטה כשרה ולרדוף אחרי כל השוחטים היהודים ומי שאוכל כשר באירופה ובארה"ב.
    אני כבר לא רוצה לדבר על זה שהיהודים החוצפנים האלו, מתעקשים לדבר את שפתם ולא להיתמע בשפה המקומית, לגור בשכונות של יהודים והכי גרוע מתעקשים להתחתן רק בינם לבין עצמם, כי מבחינתם להתחתן עם בן המקום בו הם גרים נחשב להתבוללות ולחטא דתי.
    די לרב תרבותיות, כן לרדיפת יהודים ויהדות בכל ארצות המערב.

  7. אם אני לא אסביר את עצמי לא יבינו.

    יש מאבק רוחני ויש מאבק קיומי ושניהם שלובים זה בזה. הציונות חרתה על דיגלה למחוק את "היהודי הישן" ולברוא במקומו "יהודי חדש". בעיני בן גוריון אני ואבי ז"ל נחשבים לאבק אדם. מנסים למחוק מההיסטוריה ומהתודעה את "הבן איש חי" ולהחליף אותו בביאליק. לשם כך יוצאים למאבק.

    מואיז בן הראש פירסם את "השיר שלי על ביאליק" וגילה שלתפיסה הגזענית של "שלילת הגלות","כור היתוך","מיזוג גלויות","יהודי חדש" יש אחיזה בקרב לא מעט ישראלים ולכן צריך לעקור את הסרטן והסרטן הוא נטייתה של הציונות לחנך יהודים "לערכים חדשיO". "ערכים" בזויים ומאוסים שתכליתם הוצאת מזרחים לשמד. את המעט שאני יכול אני עושה וזה כתיבת פשקווילים נגד הציונות האשכנזית הגזענית ונגד מי שעומד מאחוריה בן דרור ימיני,אם תרצו,אורי הייטנר ומשה גרנות הצורר הארור.

    מאידך המתנחלים שמרחיבים את המנדט של ההלכה לדיכוי של הפלסטינים חייבים להבין שישראלי שמכבד את עצמו תומך ללא בבושה במאבק לא אלים של הפלסטינים כנגד הדיכוי.

    כאשר אני מסתכל על שינוי זכורה לרע ועל המתנחלים אז המסקנה היא שיש להכרית את הסוכנות היהודית,הקרן הקיימת וההסתדרות הציונית ולאמר שאין דבר כזה עם יהודי במובן מודרני. כלפי משה גרנות יש לי רק איבה

  8. אין עם יהודי

    כאשר פרופ ליבוביץ' שאני משתמש באייקון שלו הגדיר את עצמו כציוני הוא אמר שהמפלצת הקרויה ארץ ישראל השלמה היא לא מדינת העם היהודי אלא זימבאבווה רודזיה תחת שלטון יהודי.

    פרופסור ליבוביץ' עשה את האבחנה בין ערכים לסיפוק של צרכים .מדינה היא צורך וליבוביץ' הביא את דבריו של התנא שאמר "הווה מתפלל לשלומה של מלכות שללא מוראה איש את רעהו חיים בלעו.התנא כיוון בדבריו לרומי הרשעה. אזרחים צריכים מדינה שתספק את צרכיהם ומדינת ישראל עושה זאת היום טוב יותר ממדינות הלאום הערביות שנוצרו על ידי הקולונירליזם.

    הוסיף פרופ ליבוביץ' שברגע שמדינה הופכת לערך אזי היא הופכת מדינה פשיסטית.

    הציונות בהתהוותה מבוססת על הפיכת היהודים מאוסף של קהילות לעם במונחים מודרנים,ואת ארץ ישראל ההיסטורית הגדירה הציונות כביתו של העם היהודי.שני הדברים שמניתי נחשבים בעיני יהודים רבים למסגרת של ערכים.התעמולה הציונית גם העמידה את השואה כטריגר לגיבוש היהודים לאומה במובן של אביב העמים באירופה.

    אמר דוד בן גוריון בספרו ייחוד וייעוד

    "הגלויות המתחסלות והמתכנסות בישראל, אינן מהוות עדיין עם, אלא ערב רב ואבק אדם, ללא לשון ללא חינוך, ללא שורשים. הפיכת אבק אדם לאומה תרבותית יהא מלאכה לא קלה"

    מה שבן גוריון והמצדדים במושג יהודי חדש אומרים זה רצון להוציא יהודים ובמיוחד מזרחים לשמד. מה זה אבק אדם ? מה זה יהודי חדש ? מה זה ללא לשון,ללא חינוך ,ללא שורשים ?

    50 שנה עמד הבן איש חי בראש קהילת בגדד רק משום גאוניותו ועוצמתו. לקהילה היו בתי כנסת,בתי חולים,מקוואות ובתי ספר שלא באו מהעותמנים או ערבים. מה הבן איש חי היה אבק אדם ?

    עוד פרי באושים של הציונות האשכנזית הם עטרת כהנים וההתנחלות הנפשעת בחברון הם הסיקריקים של ימינו שהביאו למרידות ברומאים ולחורבן.

    יותר ממה שיש לי סולידריות עם יהודים יש לי איבה כלפי יהודים ,במיוחד גזעני מפאי,טומי לפיד ודומיו,ברוך גולדשטיין,בןדרור ימיני ומיכאל בן ארי.

    זכרון השואה הוא ערך אוניברסלי ולא כלי לפרופגנדה מבאישה של הציונים. אין לי סולידריות עם בן לניצולי שואה שמדבר עלצורך בטבח של נוסעי המרמרה.

    אני לא מוצא את עצמי בקרב עם יהודי שנמצאים בו שונאי דת ישראל ומורשת ישראלת,כהניסטים גלויים ומוסווים כמו בן דרור ימיני ומיכאל בן ארי,בני משפחות של ניצולי שואה שקוראים לטבח בלא יהודים.אני בטח לא נמצא בקרב נתן שרנסקי ואידה נודל שהיו פעילי זכויות אדם ועברו לדיכוי הפלסטינים. שלא לדבר על גיורא יוספטל,יהודה ברגינסקי,אליהו דובקין ימ"ש שר"י שדאגו לתקוע את המזרחים עם המעברות והטוריות.

    לכל מחוללי הדבר והחולירע בדמותם של ימיני,מיכאל בן יאיר וטומי לפיד הוא הסרטן הציוני שיש להכרית

  9. לאבי השוטה : אני מבין שכמצוות סמולנים מדאורייתט אתה חושב שאתה מששעשע ושנון אז שהו שלא ממש וגרוע מזה אתה אפילו לא נניח טיפה מחוכם. להיות נגד רב תרבותיות טפשון כמוך זה לא לרצות לגרש מוסלמים מאירופה אלא להגן על הציביון התרבותי של המדינה שהוא מה לעשות אירופאי עם סממנים נוצרים(אני מדבר על אירופה כמובן) נסה קצת לחשוב(תתפלא זה טוב לפעמים!) ואולי תצליח להבין את זה. לשאול: רציתי להגיב לך אבל אז נזכרתי במי מדובר וויתרתי שתהיה לך רפואה שלמה.

  10. לעידו הטיפש – אני חושב שהסברתי טוב מאוד שיש לרדוף יהודים ואת הדת והמסורת היהודית כדי כמו שאתה אומר "להגן על הציביון התרבותי" של אירופה שאפילו אתה מודה שהוא "עם סממנים נוצרים".
    אז למה אתה נזעק ומתעצבן כל כך? בכלל מה סגנון הדיבור הזה שלך? אין לך טיעונים אז אתה מנבל את הפה?

  11. אתה סוג של מטומטם אבי אני רואה אתה כותב הפוך על הפוך ומנסה להתכחשד לזה ולטעון שבעצם אני מצדיק את ההפוך על הפוך שלך. אוקיי מתוקי ננסה יותר לאט כי גם באיטיים כמסתבר: זכותם של מוסלמים או יהודים לקיים את דתם ומצוותיהם בכול מדינה אירופית עד כאן זה כשר, מפה ועד לטעון שהמדינה צריכה לשנות את הציביון הלאומי והדתי שלה בשל דתות המיעוט שלהם רחוקה הדרך יש מבין בונבון? או שצריך לעשות את זה יותר איטי בשבילך?

  12. זאת אומרת, בוטן רקוב ומכוער שכמוך, שצריך לאסור על היהודים למול את תינוקם, כי מדובר בפגיעה בתינוק שלא היינו מאפשרים לשום אדם אחר. הרי, אם אדם אחר נוצרי היה מטיל מום בתינוקו באחת ממדינות אירופה היו כבר מכניסים אותו למאסר, אבל בשביל היהודים, האירופאים מגמישים את הערכים והחוקים שלהם וזאת בזכות הרב-תרבותיות וחופש האמונה והדת. הבנת את זה סוכריה עבשה ותפלה שלי, אם לא העקרון של רב תרבותיות ומוכנות לחרוג מהציביון ההומני המקומי, מהציביון הדתי ואפילו מהחוקים הקיימים, היינו צריכים לרדוף אחרי היהודים והיהדות ולהכניס לכלא כל מי שמל את תינוקו.
    נושא השחיטה הוא לא פחות מסובך, בעיקרון ברוב מדינות אירופה היא נושא למחלוקות רבות, וזאת בשל האכזריות הגדולה שלה לבעלי חיים. עכשיו, מדינות אירופה מתגאות שהן שומרות על איכות הסביבה וידידותיות לחיות, אבל בשל התפיסה הרב תרבותית שלהן הן מוכנות לחרוג מהעקרונות שלהן למען היהודים. כך לדוגמה, גרמניה מתירה שחיטה כשרה וחורגת מהציביון שלה כמדינת איכות סביבה ירוקה רק עבור היהודים.

  13. אבי ילד איטי של אימא מה יהיה איתך חמודי? מה לא ברור מתוקי? אפשר לקבל סובלנות נקודתית גם בקרב האיסלם וגם ביהדות וזה צביעות הכרחית שהרוב צריך לספוג אצל המיעוט, גם במדינות דיקטטוריות כמו מצרים הרוב נאלץ לקבל מסורות של מיעוטים שמקוממות אותו, אבל מה שמיעוטים עושים בדלת אמותיהם נהפך לבעיה שהם מצפים שהציביון הלאומי ישתנה, בערך כמו להשוות את השפה הערבית בבריטניה לאנגלית או להוריד את סמל הצלב מהדגל(ויש מוסלמים שרוצים את זה) או להתנד לאימרה חופשת חג המולד(זה כבר אסור בבריטניה ידעת את זה דובשנית מלאה בחרא שכמוך?) אז במקום להתבזות פה בוויכוח כרפה שכל סמולני מצוי ולהתווכח על דברים שאתה אפילו לא יורד לתחילת דעתם תקרא משהו ותפסיק לקשקש.

  14. מה שמך, מוהר?
    אתה גזען אשכנזי אנטישמי שונא מזרחים.
    פה ושם נתקלתי בהבלים שלך באתר העוקץ (אתר "הספרדי התורן"), וסיבת כל מחשבותיך הן השנאה והפחד מהמזרחים.
    לא יעזור לך, בן בליעל, לא תחזור ההגמוניה האשכנזית. וכשיהיה פה שלום (לא צפוי) או מדינה דו לאומית (אסון) מצבכם עוד יחמיר מול ההמון המזרחי והפלסטיני.

  15. הרבה שאלות אתה מעורר.
    איך לנהוג במי שדוחה אפילו את הכלל המסדיר הכל כך פשוט של בחירות דמוקרטיות? האם הרב-תרבותיות חייבת להשאיר מקום (נכון יותר – לפנות מקום) למי שדוחה את כל הכללים, ורק צובר זמן וכח כדי לכפות את הכללים שלו?
    האם בשם הרב-תרבותיות אסור לאסור מילת נשים למשל? סחר בנשים? רבוי נשים? מילת בנים? הטפה לרצח? הסתה? הפצת שקרים?
    איך לנהוג באורח שבא לשכונה, לא מפסיק להתרבות, ובתוך דור או שניים הופך לרב ובאופן דמוקרטי כופה עליך כללים לא דמוקרטיים?
    מדוע חברה אינה יכולה ואינ רשאית לקיים ערכי ליבה? האם אין שום מקום על פני האדמה בו אני יכול לחיות בשקט על פי ערכי?
    האם לשיטתך, מצעד של ימנים קיצוניים גאים (באמונתם), במשאיות, ברחובות אום-אל-פחם הוא בהתאם לכלל המסדיר?
    האם יש איזה משמעות לישות המדינית? אם כן מהי? מה מבדיל בין מדינה למדינה? אם לא – לא היה עדיף לאמר זאת במפורש? עולם אחד לכולם, רב תרבותי?
    האם דין שימוש בסלולרי בשבת בשכונה דתית כדין שתיית יין בשכונה מוסלמית?
    האם אינך חושש להתעורר בבוקר ולמצא את עצמך באיראן?

  16. אין שום סיבה לרצות רב תרבותיות ואין שום דבר לא מוסרי בלרצות מדינות לאום שבכל אחת יהיה עם אחד עם תרבות הומוגנית.

    בכל מקום בו יש רב תרבותיותי ש בעיות, הדבר הזה הוא מקור לצרות אין בו שום ברכה יש בו רק נזק.

    העולם הולך לאנרכיה (המעוותים שבכם אוהבים אנרכיה, כן זה ידוע לי). , הכיוון שהמערב תפס בשנים האחרונות הוא כיוון הרסני. מדינות בהן יש קבוצות שונות שאין ביניהן שום קשר ואם מנסים לייצר קשר כזה הוא מלאכותי וקשר לכאורה והניסיון לאחד בין הקבוצות השונות הוא מגוחך, כשממילא כל קבוצה מעדיפה את ערכיה ואת התרבות שלה ורוב חבריה במקרה הטוב מרגישים אי נוחות מסוימת לצד אלמנטים מסוימים של התרבות האחרת.

    המצב האידיאלי, מצב בו יש הגשמה עצמית, מצב בו כל אדם יכול לפתח את עצמו ולהרגיש בנח, להרגיש באמת תחושת שיכיות וזהות לאומית וזו לא מילה גסה למרות שטיפת המח המעוותת שרבים עוברים בתקופה שלנו, הוא מצב בו כל קבוצה אתנית-תרבותית נמצאת על אדמה משלה. אין צורך במלחמות. כל המדינות יכולות לחיות בשלום זו לצד זו, אך הערבי יחיה בדתו, בתרבותו, עם מנהגיו, שפתו וכו', הבריטי יחיה עם מנהגיו, שפתו, תרבותו החילונית וכו', הגרמני יחיה עם שפתו, תרבותו וכו', הסיני יחיה בתוך תרבותו, שפתו, מנהגיו הדתיים וכך הלאה.

    מי שירצה לטעום תרבות אחרת תמיד יוכל להיות תייר במדינה אחרת או אפילו לגור במדינה אחרת לכמה שנים לצורך הוצאת תואר או השתלמות מקצועית כלשהי ללא קבלת אזרחות באותה מדינה.

    זה עולם אוטופי, זה גן העדן האמיתי שכולנו צריכים לשאוף אליו ולא כור ההיתוך הגלובלי אליו אתם זורקים בכח אנשים שאין להם כלום במשותף לאותה סירה חולנית וההתנגשות ביניהם היא בלתי נמנעת ובצדק לאף אחד אין זכות לכפות את תרבותו על השני ולאף אחד אין זכות להכריח אנשים מתרבויות שונות להתערבב אחד עם השני.

    מדינות הלאום על בסיס לאומיות אתנית-תרבותית הן גן עדן לכולם

    רב התרבותיות היא רעיון חולני המהווה גן עדן רק לקבוצה כלשהי של שמאלנים אנרכיסטים וקומוניסטים חולי נפש שמקורם במערב ושוטפים את המח לכולם.

    כמו שערבי או אפריקאי או סיני לא אמור להנות מלוגיקה, אתאיזם ומוצרט ולא צריך לכפות עליו כך לא צריך לכפות על בריטי, גרמני, או צרפתי למשל -יהדות, איסלאם, פריד אל אטראש, קמיעות, ווודו ותרבות שוק.

    צאו כבר ממחלת הנפש הקולקטיבית שלכם, אתם תומכים במשהו שאין לו שום יתרון ויש לו המון חסרונות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s