לא להוקעת הגזענות

גזענות, זו ה"רגילה", הרווחת, והפופולרית, לא צריכה להיות מילת גנאי, או עילה להוקעה והדרה של האדם הגזען. אין טעם להוקיע את הגזען הפשוט (להבדיל מטיפוסים כמו בן ארי). מדובר בבעיה חברתית שצומחת בתנאים מבניים מסוימים של הזנחה, עוני, חינוך ירוד – וטוב במיוחד אם לתמהיל הזה מצטרפים זרמים דתיים פונדמנטליסטים. מפגן כזה יכולנו לראות בהפגנה בשכונת התקווה נגד הפליטים האפריקאים, של אנשים פשוטים ומפחדים ובן-ארי אחד המנצח על הפחד.

זו שטות להוקיע את תושבי שכונת התקווה או להתנשא מעליהם, כל קבוצה אחרת באוכלוסיה הייתה בתנאים ובנסיבות דומים מצמיחה פחות או יותר את אותם זרמים עכורים. מי שרוצה לחזק את הגזענות, שיוקיע את הגזענים ה"רגילים", המפוחדים, ויאיים עליהם יותר. לחילופין, ניתן להבין את סיבותיה ונסיבותיה של הגזענות כתופעה חברתית ולטפל בה.

נכון, הנסיבות אינן קובעות הכל, אלא את הנטייה הכללית של הקהילה: ברמת הפרט יש מי שגם בתנאים הללו מצליחים להתנתק מאתוס הגזענות, ומולם יש מנהיגי גזענות שאופיים האישי לוקח את המרכיבים התרבותיים של הפחד מהאחר ורוכב עליהם מתוך שנאה מזוקקת. כך בן ארי, יליד התקווה, איננו רק תוצר הנסיבות, אלא אישיות ברורה של גזען במוטיווציות ולא רק בפחדים: פאשיסט וסאדיסט.

אבל תושב התקווה הממוצע, בדומה לכל אדם ממוצע בכל מקום, איננו סדיסט שהופך למנהיג גזענות אך גם איננו בעל כישורים ביקורתיים יוצאי דופן המאפשרים לו להתעלות על הפחד מהאחר. התושבים הפשוטים בעיקר מפחדים ומתבדלים מסביבה זרה על מנת לשמר קהילתיות מסורתית המוכרת להם ונותנת להם תחושת ביטחון. השבטיות הזאת חזקה אף יותר בקרב אשכנזים מיישובים קהילתיים, מושבים ושאר מרעין ומסננים. בדלנות זו, כל עוד איננה הופכת לשאיפה למרחב סטרילי מזרים, איננה גזענות. גם אם היא לא חביבה עלי ועל רבים, היא עדיין לגיטימית. בדלנותם של החלשים היא הישרדותית יותר ולכן לא פעם בוטה יותר, אך זה כשלעצמו לא עושה אותם לגזענים יותר מבדלני ההון והיוקרה באליטות.

אם כן, גזענות "רגילה", פופולרית, להבדיל ממשנה סדורה, איננה צריכה להיות מילת גנאי. היא מורה על בעיה חברתית המערבת פחד, הישרדותיות וקהילתיות בדלנית לכדי תמהיל מסוכן. אין טעם להוקיע את התושבים, אלא לסמן גבולות ברורים בין בדלנות לגיטימית (ובין מחאה סופר לגיטימית על זריקת האתגר הלאומי של קליטת הפליטים לפריפריה החברתית), ובין גזענות שמניעיה הם סטריליות במרחב והתנשאות. גזענות הנובעת מתוך משנה סדורה של שנאה, היא הראויה להוקעה. בכך נוצר פתח לתגובה שונה לפחד, וניתן שביל של כבוד לאדם הקהילתי שרוצה לשמר את בדלנותו בצורה מאוזנת יותר.

8 מחשבות על “לא להוקעת הגזענות

  1. כמה לא מתנשא מצידך – "מדובר בבעיה חברתית שצומחת בתנאים מבניים מסוימים של הזנחה, עוני, חינוך ירוד וטוב במיוחד אם לתמהיל הזה מצטרפים זרמים דתיים פונדמנטליסטים". כן, זו לא אשמתם, כסילים חביבים שכמותם. They don't know better, בניגוד למוארים שכמותך.
    ואולי הם עושים זאת לאחר מחשבה ומתוך הערכה שכך ישפרו את מצבם ומצב הסובבים אותם?

    • לעומר,
      איש לא אמר "כסילים", אבל כן חוסר מודעות למגוון אפשרויות להתמודד עם הרצון לשמור על קהילה מסורתית מול זרים שמצטרפים למרחב. האם זאת התנשאות? מילא, שיהיה. התנשאות היא לא תכונה מלהיבה, אבל היא עדיפה על יחסיות תרבותית מוחלטת. יש קבוצות באוכלוסיה, שבגלל ההזנחה שהייתה מנת חלקם, יש להם פחות כלים להתמודדות עם מצבים. אם הייתי שרוי בנסיבות שלהם [וגדלתי בנסיבות די דומות] הייתי בדיוק כמוהם, כך שאני לא חושב שאני או כל אחד אחר טוב יותר.
      מדהים שהתנשאות הפכה להיות הדבר הזה שמנופפים בו כאיום הנורא מכולם. ממילא בכל שיפוט מוסרי של האחר ניתן לראות התנשאות: ההנחה שאני הייתי פועל טוב או נכון יותר. אם נשווה את נסיבות חיינו, אני אפילו את זה לא חושב. הייתי בדיוק כמוהם. אולי כמו השקולים שבהם. למעשה אני חלק מהם.

      • יריב-

        הבעיה בהתנשאות היא לא עניין היחסיות המוחלטת. אני בעצמי לא אוהב את כל ענייני היחסיות, אולם זה לא העניין כאן. העניין כאן הוא שאפשרי מאוד שהאנשים עליהם אתה מדבר שקלו את עמדתם בעניין והחליטו לאחר מחשבה לאמץ עמדה מסויימת. אתה יכול לתעב את העמדה הזו, אולם הנמכת קומתם על ידי כל מיני ביטויים כמו אלה שבהם אתה משמתמש היא התנשאות שמטרתה התחמקות מדיון בטיעונים שהם משמיעים. ההתחמקות הזו מצביעה בעיקר על חולשת העמדה שלך. זו הבעיה שעליה אני מצביע. ועתה, אחרי ההבהרה, אתה מוזמן לנסות ולענות על האתגר שאני מציב כאן – תתמודד עם הטיעונים שלהם, ולא עם מי שהם!

    • לעומר,
      עמדתם של רוב האנשים בדרום, כפי שאני שמעתי אותה ממקור ראשון ומהעיתונות, נוגעת למספר טענות: העמסת בעייה חברתית לאומית על התשתיות הדלות של הדרום (מסכים איתם); רצון לשמור על תחושת הקהילתיות שלהם בשכונה, כך שהם יהיו הרוב\הרוב המוחץ והם יתנו את הטון (יכתיבו את "צביון" השכונה), והטון הוא יהודי-מסורתי (אישית לא מסכים, אבל מבין, זו במידה מסויימת זכותם); ולבסוף ישנה איזושהי גלישה להתלהמות, רצון לא לראות בכלל זרים בשכונה – כנראה על רקע פחדים מהזר, ואולי גם מצבע העור השחור. זה נראה כמו פרשנות סבירה – על אף שאף פעם אי-אפשר להוכיח דברים כאלו – לאור העובדה שבשיחות אחד על אחד הטון יורד ובמקום שיח הפולשים והמשתלטים עולים הטענות הראשונה והשנייה. התגובה האחרונה והמתלהמת נובעת להערכתי ממה שמכונה בסוציולוגיה של התרבות מחסור ברפרטוארים תרבותיים של מאבק פוליטי\חברתי. על מה אני מבסס את זה? שוב, בזירה הזאת של התרבות קשה להוכיח דברים ברמת תיקוף גבוהה, אבל זה נראה סביר בהחלט לאור הרקע התרבותי השמרני-דתי-מסוגר, מערכת החינוך המוזנחת, והריחוק ממרכזי הכוח הפוליטיים והתרבותיים. זה מאפיין פריפריות חברתיות בכל העולם. להגיד שזו התנשאות זה כמו להגיד שהאמירה "יכולותיהם הלימודיות של הבדואים בכפרים הלא-מוכרים נמוכה כתולדה של הזנחת מערכת החינוך שם" זו גזענות. יש פה הצבעה על נסיבות מבניות שמחלישות אוכלוסיה, ולהתעלם מזה זה באיזשהו מקום לנרמל את הניחשול שלה. כמובן, לא צריך להניח שכל מי שבא ממקום X הוא נחשל רק בשל נסיבות חייו הקשות. זו כבר התנשאות וזה ההבדל בין ראייה סטאטיסטית למכלילה. כמובן, ראוי להדגיש את ההקשר שהביא לניחשול אותה אוכלוסיה – הקשר פוליטי לעילא. זו עמדתי, בין שהיא מתנשאת או לא.

  2. גזענות היא תמיד "בעיה חברתית שצומחת בתנאים מבניים מסוימים של הזנחה, עוני, חינוך ירוד"
    גם בשכבות החלשות וגם בעשירון העליון זו גזענות הנדרשת להוקעה.
    העובדה שגזענות עשירים בישראל הפכה לשכיחה, לא הופכת אותה ללגיטימית, ראה מקרה ההפגגה ביפו מול 'רעש' תנועת הנוער.
    תחושת ביטחון איננה סיבה לגזענות,לתחושת ביטחון יש חוק שנגזר מערכים דמוקרטים של הקהילה ומשטרה שאוכפת אותו.
    התבדלות מביאה לאסון, זו של מאה שערים עם הלגיטימיות שעומדת בפתח באישור בג"צ להדרת נשים וארועי השבוע שעבר.
    זה לא ממש משנה אם גזענות היא מילת גנאי או לא, אל תברח מהעובדות.

    • למשה,
      למשה,
      לא מסכים איתך. ואסון הגזענות בישראל מחייב אותי להפנות אצבע לגישה השגויה, לצערי ולטעמי, שאתה מעלה.

      ראשית גזענות של עשירים וחזקים בכלל לא דומה לזו של החלשים -יש כמה מבנים לשוניים ופסיכולוגיים דומים, אבל יש הבדל גדול מאוד בין ההתקרבנות של החזק (הלבנים המאויימים בדרא"פ, או בדרום ארה"ב) לבין ההישרדותיות המובנית של החלש (השחורים בארה"ב של תחילת המאה שעברה, שלא חיבבו לבנים על פי רוב).

      שנית, תחושת חוסר הביטחון היא הדלק של הגזען המצוי. הוא לא סתם שונא להנאתו, הוא חש איום אמיתי על חייו או לפחות על אורחות חייו כך שהוא נכנס למצב של הישרדות ובהישרדות הכל מותר. להוקיע את מנגנוני ההגנה שלו כ"גזענות", משול ללהגיד לו: עליך להתאבד בשקט. אדם הישרדותי לא יקבל את זה בחיים. ואתה תוכל להמשיך להיות המוקיע בשער, להרגיש טוב עם מוסריותך ולחזק את הגזענות של ההישרדותיים והמפוחדים. במקום זאת עלינו להציע לגזען המפוחד כלים אחרים לשמור על תחושת הביטחון שלו.

      ולבסוף, לעולם לא תמחק את הצורך בהתבדלות. במידה מסויימת הוא לגיטימי וחייבת להיות סובלנות כלפיו. ברגע שהוא הופך לדרישה לסטריליות מרחבית או רעיונית אז הוא עובר למגרש של הגזענות הבלתי-מתקבלת על הדעת. למה דווקא אז? משום שבאיזון בין הצורך לשמור על ציביון הקהילה לצורך לשמור על שיוויון הזדמנויות, המענה הסביר הוא איפשהו באמצע.

  3. לעולם צריכה להיות הפרדה בין זיהוי ופתרון בעייתו של החלש לבין גזענות. אפשר להגיד : המחאה שלך היא גזענית בכך שהיא פונה לקבוצת אנשים ולא לשלטון, אתה מזהה את בעייתך כבעיה שנוצרה ע"י אנשים. אנשים לא פועלים, לא יכולים להיות בעיה.
    מחאתם של החלשים צריכה להיות מול השלטון.
    באותו אופן שפגיעה בזולת היא עבירה כך היא גזענות וכל הנלווה אליה.

    • למשה,
      אפשר, אבל אני חושש ומהמר שזה יחזק את הגזענות.
      לי אישית חשוב למזער את הגזענות יותר מאשר להיות צודק במאה אחוז. אני מאמין שניתן לבוא בביקורת גם לחלשים, אבל צריך מאוד להיזהר מהמקום שבו היא מובנת כגינוי, שלילה והוקעה שלהם, וכך יוצרת יותר ריחוק ואנטגוניזם. להבדיל רצוי למסגר את הביקורת כעצה לפעולה חכמה יותר לכולם:

      אל פעלו בצורה של שנאה, היא תמיט אסון על כל הצדדים. דירשו מהמששלה סיוע בקליטה נכונה של הפליטים לא רק בדרום. תתארגנו ללכד את הקהילות שלכם לא מתוך שינאה לאפריקאים. אחרת ללא פליטים הם יתפוררו מאליהן, (כי כל האנרגיה הלכה לשנאה והתבדלות ולא נשאר הרבה לבניית קהילה תומכת ורגילה). אלו העצות שהייתי נותן להם, מתוך היסטוריה מגוונת של מאבקים חברתיים. ההיסטוריה חכמה מכולנו ומלמדת אותנו, רק צריך ללמוד.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s