איך להשיב לגזען?

היית מוכן שהבת שלך תצא עם ערבי? המשפט הזה שנורה לא פעם בוויכוחים פוליטיים, ולאחרונה נצפה לא מעט סביב פרשיית הרבנים הגזענים, מכוון להיות פסגת הפחד של הרחשים הגזעניים; הוא נועד להעמיד ליברלים "עם הגב לקיר", כך שפתיחותם המוצהרת תאותגר באופן הקשה ביותר מול פחדים קמאיים.

בנוסף נוכחות במשפט הזה שלוש תפישות בוטות: הברורה מאליה מתייחסת לערבים באופן גזעני כאל מטען גנטי מסוכן ודחוי, מאיים ושונה. התפישה השנייה, מעט מובלעת, מתייחסת לנשים כאל רכוש או כאל ילדים שאינם בגדר סובייקט שלם עם שיקול דעת, ושלכן צריכים להגן עליהן. תפישה שלישית, מעורפלת יותר, נוגעת לאלמנט של הורות נרקסיסטית המבקשת לעצב את הילדים בדמות ההורים, לפחות בקווי המתאר הגסים של הזהות האתנו-דתית, כיהודים. ובחיבור בין השלושה נמצאת תפישה שבטית קלאסית. אבל התפישות הערכיות הבעייתיות הן רק קצה הקרחון.

הראשוניות של הפחד מהתחברות משפחתית עם ערבי מעידה כי מעבר למה שניתן בצדק רב לכנות כ"גזענות", "שוביניזם" או "נרקסיזם", עומדת סכימה מנטלית עמוקה שמשרטטת את קווי האסור והמותר של הקיום הקולקטיווי, ואת המפחיד והמערער. סכמה מנטלית כזאת פועלת מתחת לשיח הערכי המודע. כך שבהחלט יכול אדם להאמין שהוא נגד גזענות ועדיין לחוש זעזוע או חרדה מהמחשבה שבתו תצא או תתחתן עם ערבי. יכול אדם אפילו להיות ביקורתי כלפי הזעזוע הזה שלו, ועדיין שזעזוע זה יערער אותו. כלומר, הסוגיה איננה ערכית בלבד, היא קוגניטיבית.

אנו עלולים להסיק מכך שבמקום השיח הערכי או הפוליטי (שכולל, בהתאמה, גינוי של הגזענות או הוקעה של הגזענים), יש להגיב על התבטאויות גזעניות מתוך השיח הטיפולי. שיח כזה רואה בגזען "חולה", מסכן, המנוהל על ידי הסכמות המנטליות שלו ולכן ראוי לרחמים, חמלה, טיפול וניהול על ידי ה"בריאים". כמובן שהשיח הזה הוא בעייתי, כוחני, פטרוני ומסוכן כשלעצמו. מה גם שהוא צפוי, ובצדק, לעורר אנטגוניזם. מאידך, יש טעם רב לפקפק בשימוש היתר בשיח הפוליטי והערכי בלבד, שרואים את הגזען ואת תפישותיו רק במונחים של חילול הקודש הפלורליסטי ולא נותנים שום מקום למצוקה ולבלבול שממנה הוא פועל. שימוש יתר כזה מתדלק לא פעם את ההתבדלות של "הנאורים", והצודקים בעיני עצמם מההמונים ה"חשוכים". בתהליך הזה מעורבת לרוב התנשאות מעמדית ואתנית, של בורגנים יוצאי אירופה וצפון אמריקה על מי שמזוהים עם הפריפריה התרבותית והכלכלית של ישראל.

מנגד, ישנו השיח הרפלקסיבי, הרואה בגזענות בעייה קשה הקיימת בכולנו, כולל באלו הנאבקים בגזענות. ולכן יכול אדם לבוא מנקודת מוצא אמפתית, ולומר, למשל: "כן, גם בי עולים פחדים מכל מיני קבוצות באוכלוסיה. אני לא מבטלת את הפחדים הללו, הם חזקים, אבל אם נכנע להם כולנו ניהיה קורבנות של פחד ושנאה הרסניים". ואם יש בניסוח הזה מעט מן הקלישאה, הרי זה רק לטובה, שכן ברעיונות פוליטיים עמוקים ויסודיים חייבת להיות מידה של פשטות, חדות ובהירות.

מעבר לדמויות אייקוניות וקיצוניות שחלאותם אומנותם – כמו בן גביר, בן ארי וליברמן – ישנם האנשים הפשוטים שהסכמות המנטליות שלהם מפעילות פעמוני אזעקה מול האפשרות, העומדת תמיד כמקרה בוחן, שבתם תצא עם ערבי. איתם, ועם בעיותיהם, השיח האנטי-גזעני הרווח לא יודע להתמודד כראוי.

עשרות שנים אחרי שחיבר האנתרופולוג לוי-שטראוס את "גזע והיסטוריה", עבור אונסק"ו, עדיין קשה לומר שהדיבור הרפלקסיבי על הגזענות תפס עמדה משמעותית בשמאל העולמי ובזה הישראלי בפרט. במונחיו של הסוציולוג פייר בורדייה וממשיכיו, בישראל שיח של זכויות אדם ואנטי-גזענות משמש לא פעם כהון תרבותי או גבול סימבולי בין אליטת המוסר והיוקרה, לבין ההמונים. ולכן יכול היה קמפיין מצער, של ארגון עטור זכויות כמו "בצלם", לרכב על הבוז לטוקבקיסט המצוי המגלם את האחר החשוך. נדמה שהמוטיווציה, או לכל הפחות הפונקציה, שביטויים כאלו משרתים, הם של התבדלות והתנשאות, ולא של טיפול שורש בבעיה קיומית, הנובעת מהיות נבדל תרבותית\אתנית.

מגיע לנו שיח אחר; שיח שיתן מקום של כבוד לפחדים שיש לכולנו מבלי לתת מקום של כבוד לגזענות שמכלה אותנו.

20 מחשבות על “איך להשיב לגזען?

  1. בחזית הסמנטית הפרוגרסיבים עושים הכל על מנת לטשטש את הרזולוציה של הדברים העומדים מאחורי המילים. 'גזענות' זה אקזמפלר.
    1. גזענות אינדוקטיבית: הפרטים הערבים מגלים תכונות מסוימות ומכך מסיקים באינדוקציה שבהכללה הערבים הם פטראירכליים, דתיים, יראים לכבודם וכו.
    2. גזענות דדוקטיבית: חוסאם הוא ערבי ומכאן שהוא פטריארכלי, דתי, ירא לכבודו וכו.
    עכשיו, בשיח רציונאלי לא יתקיים בכלל מובן כמו "גזענות אינדוקטיבית" אבל מרגע שהוא קיים חייבים להצהיר האם בו עוסקים או בשני. "היית מוכן שהבת שלך תצא עם ערבי?" היא שאלה סתומה כי לא נתון האם הערבי הוא ישות תיאורטית או מישהו ספציפי. אם החילוני הבורגני הממוצע לא מעוניין שהבת שלו תצא עם פטריארך דתי אז הוא בוודאי יתנגד לכך שהיא תצא עם 'ערבי', כלומר עם ההתגשמות של כל המרכיבים המופשטים של הערביוּת (כפי שנתפסת על ידו) בגילומו של פרט מסוים. הוא יתנגד מטעמים של גזענות אינדוקטיבית, טעמים שאין בהם פסול ורק אדם נטול כל ערכים (לאו דווקא טובים או רעים – כלשהם), כלומר רובוט, יהיה חסין להם. אם לעומת זאת השאלה נוגעת לג'ורג', הרופא המליונר האתאיסט זוכה פרס הנובל יפה התואר ונעים ההליכות (שהוא במקרה ערבי), אז החילוני הבורגני הממוצע יהנהן במרץ – אלו שלא הם גזענים מהמובן השני, המובן שהוציא את השם הרע לגזענות. אין סתירה או באג קוגניטיבי אצל אדם המתנגד ערכית לגזענות מהמובן השני ויחד עם זאת אינו מעוניין שבתו תצא עם ערבי – בשל גזענות מהמובן הראשון.

    • הגזענות הרבה פחות לוגית מזה. מי שטוען כי הרבה ערבים הם פטריאכלים ולכן הוא, בהכללה, נרתע מהם מראש לא מפעיל היגיון אינדוקטיבי, אלא מתרץ את ההכללה שלו – הרגשית – בהיגיון סטאטיסטי. אבל הוא יכול היה באותה מידה לספר על הרתיעה שלו מפטריאכלים, הקיימים בכל החברות האנושיות, ללא הצורך להכתים רטורית ולכבס עם הסתייגות סטאטיסטית רפה את קבוצת הערבים כמכלול.

      • למה לא לעשות כאן שימוש בתער של אוקהם ולהניח את הפתרון הפשוט ביותר? ההגיון הסטטיסטי אינו תירוץ. רחוק מזה, הוא כל כך מתבקש ופרוזאי שהוא החורג ממנו (ה'הכללופוב'), עליו מוטלת חובת הרציונאליזציה. אפשר בקלות למתוח את הסיטואציה ולהראות עד כמה זה מתבקש. אפשר לשאול "היית רוצה שבתך תצא עם מוטטוס-מוטנדוס?" המוטטיס-מוטנדיס הוא אחד מהשבטים האפריקאיים שעשו שמות במתיישבים במערב אפריקה. אנשיו הם נשאים של מחלות מסוימות שהם עצמם פיתחו חסינות להן אך הן קטלניות לכל שאר האנשים. כל מי שלא מעוניין לראות את בתו נגפת בהסתברות של 40% לא ירצה שהיא תצא עם מוטטוס-מוטנדוס בהסתמך על ההגיון הסטטיסטי והוא לא אמור להרגיש לא נח להצהיר על כך. העובדה שהשבט הזה לא קיים לא משנה כלום.

        אגב, טרמינולוגית, במה אתה מבדיל הגיון אינדוקטיבי מהגיון סטטיסטי?

        "הוא יכול היה באותה מידה לספר על הרתיעה שלו מפטריאכלים, הקיימים בכל החברות האנושיות, ללא הצורך להכתים רטורית ולכבס עם הסתייגות סטאטיסטית רפה את קבוצת הערבים כמכלול." אני בטוח שהוא יחתום על ההצהרה הזו אבל זוהי קבוצה תיאורטית שאינה ברת זיהוי ואין לה קיום 'גשמי' כקבוצה (גשמיות במובן הרחב – זה נכון) ולכן גם אין לה שם או חשיבות פוליטית או חברתית. לא כן הערבים, שהם תת קבוצה גשמית של הקבוצה הזו. מה שאתה למעשה אומר זה שאי אפשר להכליל שום דבר על אף קבוצה, למעט אולי מאוד קטנות, מבלי "להכתים רטורית". זה פוליטיקלי קורקט GONE WILD. אם אני טוען שהצ'כים הם צרכני בירה כבדים אז משמעות קיומם של צ'כים מתנזרים הופכת את הטענה שלי להכתמה רטורית? חוץ מזה, הדברים שכתבת, גם אם אקבל אותם, לא משנים את זה שלשאלה "היית מוכן שהבת שלך תצא עם ערבי?" אפשר לענות בשלילה מבלי להיות גזען במובן הרע.

    • איש התרנגולות,
      אני חושש שאנחנו לא מסכימים על הפונקציה של השפה האנושית (ע"ע התער של אוקהם). לטעמי השפה, ובוודאי שהיגדים יומיומיים בשיחות חולין, אינם משמשים רק על מנת לתאר באופן ריאליסטי תופעה וסיבותיה , כמו את תופעת הזיקה בין ערבים לפטריאכליות. השפה משמשת לא פחות מזה – בין אם נרצה בכך או לא, בין אם נתכוון לכך או לא – כמפעילת אפקט רגשי, פסיכולוגי, ערכי ומחשבתי. למעשה זה התפקיד העיקרי שלה.

      הקביעה כי "רוב הערבים פטריאכלים" מובילה לאנטגוניזם, שנאה ופחד הרבה יותר מאשר שהיא משמשת לבטא איזו אמת סוציולוגית יחסית (שניתן גם להתווכח איתה) המנותקת מהקשר היסטורי רחב. האפקט הרגשי-חברתי-פוליטי שלה הרבה יותר משמעותי מהתופעה עליה היא מצביעה – גם אם נניח שהיא מתארת אותה במדוייק. שפה לא מתארת מציאות, היא מתארת ויוצרת.

      ולכן השאלה הקריטית, בניסוחו החד של אוסטין, היא: איך עושים דברים עם מילים?

      האם זה מכשיר את הפוליטיקלי-קורקט? במובן מאוד מסויים: לא כי זה פויה לומר "רוב הערבים פטריאכלים", אלא כי נכון יותר (גם ריאליסטית ובוודאי מבחינת האפקט החברתי של ההצהרה) לומר: רוב החברות שלא עברו תהליכי חילון, פיתוח כלכלי מסוגים שונים, ו\או חוו ניצול קולוניאלי (שהנציח שיטות משטר אבסולוטיסטיות), נוטים לשמרנות גם במסגרת המשפחתית. כלומר לפטריאכליות.

      לסטאטיסטיקה וריאליסטיקה אין קשר לעניין. הפרגמטיזם הרבה יותר מועיל פה מהריאליזם\אמפיריציזם, על מנת לקדם מציאות רצויה.

      • במידה מסוימת אנחנו כן מסכימים. השפה כמפעילת אפקט רגשי, פסיכולוגי, ערכי ומחשבתי -קשה, שלא לומר מיושן לחשוב אחרת. שפה מתארת ויוצרת (אני מעדיף צובעת) מציאות, סבבה. אבל הכפל הפונקציונלי הזה הוא באג בשיטה שיש להתגבר עליו ולמזער את השפעתו ולא גביע קדוש שיש להתפס אליו ולינוק מהעמימות שלו לצרכי תעמולה פוליטית ואני חושש שזה מה שקורה בפוסט הזה. לקרוא לכל מי שלא רוצה שבתו תצא עם ערבי 'גזען' זה ממש זה. זו התעלמות בוטה מהפיל הורוד הסטטיסטי, פילוסופיה ברזולוציה של שני צבעים הממזגת את הטיפוס הקסנופובי עם הטיפוס שכל חטאו הוא בטעם תרבותי מסוים שלא מתיישב היטב עם הערבי הממוצע. היית רוצה שבתך תצא עם מוטטוס-מוטנדוס?

        "הקביעה כי "רוב הערבים פטריאכלים" מובילה לאנטגוניזם, שנאה ופחד הרבה יותר מאשר שהיא משמשת לבטא איזו אמת סוציולוגית יחסית (שניתן גם להתווכח איתה)" זה לא 'יותר', אתה משווה פה תפוחים ותפוזים. אבל מעבר לזה, מה בדיוק אתה מציע? לסרס את הביטוי הבהיר של מציאות מטרידת שלווה ולהחליף אותו בעכירות פרשנית שמקדמת שלום בית? היית רוצה ללמוד במוסד אקדמי שתומך בגישה הזו? בכלל, עד כמה רחוק אתה מוכן ללכת עם זה? זה בסדר לומר שהצ'כים הם שתייני בירה כבדים? זו לא שאלה רטורית, אני באמת רוצה לדעת.

        "לא כי זה פויה לומר "רוב הערבים פטריאכלים", אלא כי נכון יותר (גם ריאליסטית ובוודאי מבחינת האפקט החברתי של ההצהרה) לומר: רוב החברות שלא עברו תהליכי חילון, פיתוח כלכלי מסוגים שונים, ו\או חוו ניצול קולוניאלי (שהנציח שיטות משטר אבסולוטיסטיות), נוטים לשמרנות גם במסגרת המשפחתית. כלומר לפטריאכליות."
        זה לא 'נכון יותר', זו טענה אחרת לגמרי. הראשונה דנה בערבים והשנייה היא חיווי סוציולוגי, היסטורי וכלכלי. אי אפשר לדון בכלל בערבים (או ביפנים, או בחתולים, או בחוקרי אקלים) תחת הגבלות כאלו. אני עומד על טענתי שמדובר בפוליטיקטי קורקט GONE WILD.
        אתה כותב בשלישי במאי "אנשים רבים בישראל לא מבינים את הקונספט המוזר הזה של ארגוני זכויות אדם." איך זה שונה? למה אינך כותב "מרבית החברות שחשות מאוימות ומותקפות ע"י גורמים עוינים מתקשות להבין כיצד ארגונים הומניטריים כמו בצלם ודומיהם מרשים לעצמם לצדד באותם גורמים שבינם ובין הומניטריות אין דבר" או משהו בסגנון. בסך הכל, הפוסט ההוא שלך דן בארגוני זכויות אדם והיית יכול להעביר את כל הנקודות העיקריות מבלי לאזכר את ישראל. איך עצבון של ישראלים מקדם מציאות רצויה?

  2. נכנסתי להיכן שהציע בעל הבלוג.

    שם נכתב: "גם אם אינכם מסכימים עם הפוליטיקה של בצלם, אתם חייבים להסכים שזה מצחיק"

    לא צחקתי. שום דבר שבצלם עושה אינו מצחיק אותי ואי הסכמה עימם היא הגדרה עדינה לרגשות אפשריים בעניין זה.

    באשר לשאלה, קרובת משפחתי בארה"ב התחנה עם ערבי יש צאצאים ונכדים. זה עובד לא רע. הוא ערבי נוצרי מלבנון. אז כפי שאתם רואים הנסיון האצילי והכנה, באמת בלי אירוניה או ציניות, של איש התרנגולות האיום לפשט דברים הותיר עוד המון אופציות אפשרויות ובכלל. "ערבי" זה מרחב סמנטי כביר. האם תגובתי הייתה זהה אם הייתה מתחתנות בתור אישה שלישית עם בחור סעודי לא ברור, אני מניח שבאמת לא הייתי שמח. נ.ב. ראיתי גם ראיתי צעירות אמריקאיות שוטות שהלכו על האופציה הזו, את התוצאות איני מאחל לאף אישה.

    • כן, הגנה על זכויות אדם של פלסטינים היא באמת דבר מקומם במיוחד. נראה שהאשכנזים המתנשאים האלה מבצלם חושבים שערבים הם בני אדם. יתכן אפילו שהם לא גיבשו עמדה לגבי נישואים פוטנציאליים של הבת שלהם עם ערבי, אפילו מוסלמי או סעודי, אלא מעדיפים קודם לדעת באיזה ערבי ספציפי מדובר, ומה אופיו. פוי.

      • בצלם זה באמת עסק מסחרי של אשכנזים מתנשאים וערן מדבר בקלישאות, בצלם מתפרנס מהסיכסוך היהודי -ערבי -פלשתיני כמו שצבוע ניזון מגוויות, לצבוע אין ברירה הוא ממלא תפקיד טבעי ונכון לא כך אנשי בצלם הם ניזונים ממות וסבל כי זה יותר משתלם מעבודה גופנית. הגנה על זכויות אדם של בצלם הייתה הינה ותמיד סלקטיבית מאוד, זו חוצפה גסות רוח ודימגוגיה לשפוט אותי כאשר אני מתייחס לנישואים עם ערבי כלכל נישואים, אכן להיות אישה רביעית בסעודיה לא מומלץ. רק כסיל מתנשא צדקני וצבוע יבקר בן אדם על כך שהוא מתעניין מי מתחתן עם ביתו, אחותו או קרובתו. אני כיום בישראל עובד תחת מנהל ערבי. במשפחתי תמיד עבדו עם ערבים בכפיפות להם,בשוויון עם וכבוסים עליהם. במשפחתי נישואים עם לא יהודים זו תופעה קיימת כפי שהביא מוני יקים. במבט יותר עמוק הגזען המלא תסבוכות נפשיות בכל הענין היהודי ערבי הנו ערן. כן יש יהודים שלא כדאי להתחתן בהם ויש להיפך וכנ"ל ערבים. וכנראה שרק אנשי בצלם ימהרו להתחתן בערבי רק משום היותו ערבי, איזו צביעות.

    • רני, אתה סותר את עצמך במהירות הטאוטולוגיה. מה גם שיש פער בין הלוגיקה לרטוריקה שבאה מייד אחריה. ודאי שאיש לא רוצה להיות אישה רביעית (ורוב האנשים שאינם דתיים פנאטיים גם לא ירצו לחיות בסעודיה בכלל). מה העניין להכניס את מוצאו של הבעל כאן אם לא גזענות המחפשת את תירוציה?

  3. פינגבק: מה תשיב לגזען | העוקץ

  4. בעולם הנוצרי המערבי בני המיעוט היהודי מתחתנים בנשואי תערובת
    בקנה מידה סטטיסטי של בערך 40 % בעיקר עם בני הדת הנוצרית שהם
    הרוב במדינות אלו.
    מן הסתם במצב טיבעי ודמוקרטי ללא עכבות לאומניות זה צריך להיות
    פחות או יותר המצב במזרח התיכון בו יהודים מוסלמים ונוצרים יבחרו
    את בני זוגם לפי תכונות אנושיות ולא תכונות מיגדריות .
    אבל באופן דמוקרטי הרשות נתונה לכל יחיד ויחיד לקבוע את בחירתו
    תוך שקלול האלמנט של השיוך הדתי.
    יש לי בן דוד ציוני גדול ודתי שהתחתן עם קתולית גמורה וזה אחד
    הזיווגים היותר מוצלחים במשפחה .
    ויש במשפחה גם זיווג עם מוסלמי טורקי שהיה מאד מוצלח .
    רק במדינת גזע/דת/לאום האלמנט של זיהויו של אדם כערבי הופך
    להיות שיקול כל כך מרכזי וחבל !

    • לטעמי, זאת הפיסקה עם התשובה הרלוונטית:

      "מנגד, ישנו השיח הרפלקסיבי, הרואה בגזענות בעייה קשה הקיימת בכולנו, כולל באלו הנאבקים בגזענות. ולכן יכול אדם לבוא מנקודת מוצא אמפתית, ולומר, למשל: "כן, גם בי עולים פחדים מכל מיני קבוצות באוכלוסיה. אני לא מבטלת את הפחדים הללו, הם חזקים, אבל אם נכנע להם כולנו ניהיה קורבנות של פחד ושנאה הרסניים". ואם יש בניסוח הזה מעט מן הקלישאה, הרי זה רק לטובה, שכן ברעיונות פוליטיים עמוקים ויסודיים חייבת להיות מידה של פשטות, חדות ובהירות".

      • רגע אבל לתה התשובה היא לא פשוט: "כן בא לי לעשות סקס עם ערבים ולהביא להם ילדים ולהרחיב את מאגר העברים-יהודים של העם היהודי". או "אין ממש הבדל בין מוסלמי\ליהודי ואברהם הוא אבי החניפיות ומונו מונו מונותאיזם וכו". או "למה רוסים נוצרים אוכלי חזיר זה בסדר?". או לטפל בזה מהכיוון של חרדת נדל"ן בכלל. מזרחים אתיופים ורוסים וערבים כמובן מורידים מחירי נדל"ן, אשכנזים וותיקים משביחים.

        אלה תשובות-כמובן שניתן לעדן.

        אז אתה לא מציע תשובות אלא מרחיב את הדיון המוסרי החשוב מאוד!

        כל הכבוד המשך כך!

  5. ההתחלה של הפוסט פשוט מבריקה, וכמובן, הזיהוי של ההיבט המגדרי קסם לי במיוחד.

    נדמה לי שהתשובה הכי פשוטה היא "כן, אם היא אוהבת אותו והוא אותה, והיא חושבת שזה מה שהיא רוצה לעשות, אז בטח, למה לא, אני בטוח לא אציב התנגדות", ואפשר כמובן "זה לא ממש העניין שלי עם מי הבת שלי יוצאת, רק שתהיה מאושרת" או כל משפט קליאתי אבל נכון מהסוג הזה.

    • תודה חגי.
      כמובן, עשיתי פה טעות של מתחילים בכתיבת טור. הטענה על ההתחברות של הבת עם ערבי הייתה סתם דוגמה פרובוקטיבית על מנת להמחיש את פעולתה של הגזענות ברמה התת-ערכית, הקמאית, הקוגניטיבית. פחות מעניינת אותי תשובה למשפט הספציפי הזה. אלא שזה לצערי לקח את הפוקוס. טעות מיקוד שלי.

  6. המשך? תשובה לגזען. הנה : לא יעזור לך כלום. בכל עיר כביכול יהודית יש יותר ויותר ערבים כל הזמן. בכל מקצוע יש היום יותר ויותר ערבים כל הזמן. הם חיים עובדים מתקדמים לא מתעצלים לא מאיימים לא לוקחים מה שלא שלהם כך בתל-אביב, חדרה, אפולה, כרמיאל, יש יהודים יותר רעים מהם פי אלף. יהיו כאן תמיד ערבים ואנחנו והם נחייה ויהיה בסדר אז תתרגל ואם תנסה להפוך את חייהם לגיהינום כך יהיו חייך.

    איני יודע מי מיכם נוסע באוטובוס, אני כן. ב אטובוס 92 בתוך בני ברק [גם שם משכירים דירות לערבים ] טיפש אחד התחיל לדבר. אמרתי לו בזהירות נדרשת, הם כאן הם חיים, עובדים ומתקדמים, תתרגל לזה. כמו שאומרים בלועזית אני ואתה נבלע את זה, לא יעזור לי ולך כלום, יש לך רק ברירה – לעוס היטב או בחתיכות גדולות, אז תלעס ותתרגל. וכן, מחר בעוד שנה תבוא לבית חולים. רופא ערבי יפקוד עליך להתפשט, אח ערבי יכניס לך את זה. אתה רק יכול לבקש עוד קצת וזלין, זה הכל, תתרגל.
    לדעתי ההרצאות בסגנון אוני או בלקסיכון מדעי חלקלק חכם אחר לא יעזרו רק יעוררו איבה לחוכמולוג המחכם. הצגת אמת החיים בחיוך בבדיחה תעזור יותר מפליוסופיה מלומדת.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s