אלופי העולם במאבק בטרור במבודד

מתוך הדילמות הביטחוניות שלה, הייתה ישראל יכולה להיות המובילה בעולם במאבק בטרור המשתלב בשמירה על זכויות אדם.

[פורסם במקור בוואיינט]
ההדלפות האחרונות של אתר וויקיליקס על הזוועות שביצע צבא ארה"ב בעירק חושפות מעשים סאדיסטיים לחלוטין לצד כאלו הנעשו "מסיבות ביטחוניות". כך מעלות ההדלפות מחדש, ברמה הבינלאומית, את דילמות הלחימה במאה ה-21. האיום של טרור מתוך אוכלוסיה אזרחית מציב אתגרים חדשים לצבאות ולמדינות. ישראל היא כנראה המדינה המערבית המאותגרת ביותר בהקשר זה. כיצד להימנע מפגיעה באזרחים לא לוחמים כשנלחמים בגורמי טרור מסוכנים הנטמעים באוכלוסיה? כיצד להימנע מהגדלת מעגל האיבה?


מתוך האתגר הזה יכלה ישראל, עם גישה שונה מאוד מזו הנוכחית, להוביל אסטרטגיה חדשה לאתגריו הביטחוניים של העולם כולו בעידן הנוכחי. היא הייתה יכולה להיות מופת להתמודדות עם הטרור שלא במסגרת קונספציית ה"להיכנס בהם". היא הייתה יכולה להיות המדינה המובילה בעולם המקדמת כלים חדשים לפגיעה בטרור הממזערים הרג ופגיעה מרחבית מיותרת, וכך לא מעודדים את גיוס הדור הבא של הטרוריסטים.


עם הידע הטכנולוגי, הרוח היזמית וריכוז המוחות שבתוכה, יכולה הייתה ישראל להתמקד בהשקעה ובפיתוח של אסטרטגיות פעולה חכמות יותר. ועם כנות ורוח שיוויונית יותר, יכולה הייתה ישראל להימנע מלהפוך אמצעים אלו ללחצים פוליטיים ביריוניים: היא הייתה חותרת לדיאלוג בגובה העיניים עם אויביה ופוגעת רק במנהיגי הטרור הנמצאים מחוץ לגבולות הפוליטיקה הפרגמטית, במשיחיות הדתית הבלתי-מתפשרת. לצד אמצעים צבאיים ממוקדים יותר הייתה ישראל יכולה לפתח סט שלם של אפשרויות השפעה תרבותית על החברות הסובלות ממנהיגי הטרור והמבודדות ממידע חופשי.


מתוך הבנה שבעיות מסוג זה הן לעולם לא צבאיות בעיקרן, אסטרטגיות מקיפות היו משלבות כלים שונים: במקרים הקיצוניים כלים צבאיים הכוללים השקעה בלוחמה ממוקדת להבדיל מהיקפית ובאמצעים זעירים ובלתי מאויישים (עד כמה משקיעה מערכת הביטחון באמצעים האלה?); ובאופן שוטף גישות של פנייה לאוכלוסייה שהטרור נטמע בה וטיפול בתנאים התרבותיים המאפשרים צמיחה של התופעה (ע"ע מאבק בתרבות הטרור). אסטרטגיות כאלו היו מפותחות תמיד לא רק דרך כוונות, אלא מתוך מחשבה אינטר-דיסיפלינרית, בצוותי מחשבה שכוללים מסוציולוגים ועד גנרלים. כמשימה לאומית ראשונה במעלה, הייתה הממשלה מתקצבת את הפרויקט בסדר עדיפות גבוה. כך ניתן היה למקסם את הידע החברתי-תרבותי, האסטרטגי, הטכנולוגי והטקטי לפגיעה בפונדמנטליזם הרצחני בשילוב, ולא כסתירה, של שמירה מירבית על זכויות אדם.


באווירה הנוכחית זה, כמובן, לא אפשרי. ראשית, לא נראה שיש רצון ללכת בכיוון הזה. שנית, כיום כל תחושה של כוח ושליטה במצב מביאה את מנהיגי ישראל, באופן ציני, לריענון הערכותיהם האסטרטגיות ולניסיונות כיפוף הפלסטינים ושאיפתם למדינה ברת קיימא. כל אמצעי של כוח מנוצל להחלשת הפלסטינים המתונים ובעקיפין לחיזוק החמאס. לכן כל שיתוף פעולה של אקדמאים עם מערכת הביטחון מרגיש, במידה רבה של צדק, כשיתוף פעולה עם מערכת של דיכוי וניצול.


בעולם היגיוני, כנה וקנסטרוקטיבי יותר יכולה הייתה ישראל למנף את מצבה הבעייתי לטובתה: להיות המובילה של אסטרטגיות להתמודדות עם הרוע החדש העולה מהפונדמנטליזם הדתי מבלי להפוך לבריון דורסני בעצמה; לזכות בהכרה והערכה בינלאומית על מלחמתה בטרור ולא בגינויים על הפצצת מבנים אזרחיים בעזה. על הדרך היא הייתה מוצאת שותפים מפתיעים באזור והייתה מקנה תחושת ביטחון החשובה כל כך לאזרחיה היהודיים שחיים בפחד תמידי מהמרחב הסובב אותם. מנהיג שיצליח להציע תוכנית כזו, יכול יהיה למלא בתוכן את הסלוגן המבטיח "שלום וביטחון".

3 מחשבות על “אלופי העולם במאבק בטרור במבודד

  1. חוץ ממילים יש לך גם דרך לומר איך ישראל יכולה היתה להיות יותר טובה?

    תן ראיון אחד לדוגמא – אמיתי, ישים ומשכנע

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s