העידן של הדתיים והמסורתיים

יהודים דתיים ומסורתיים הם יחד רוב בישראל. מגמה זו תלך ותתחזק בהתמדה. זו עובדה, ומי שרוצה לחיות בישראל בעתיד עדיף לו שיחיה בה לצד הכרה בהגמוניה החדשה. ביי ביי חילוניות (במובן המלא של המילה), סלאם עליכום היהדות המסורתית, כעת תורך למלוך. לכן כשקראתי את הטור של המרצה שלי, הסוציולוג רונן שמיר, על התגברות הלאומנות הדתית והעימות האלים הצפוי עימה (הארץ, 03.09.10) לא יכולתי שלא להסכים מחד אם הניתוח החד של הסכנה ומאידך לחשוש מהגול העצמי שמכתמי הפחדה מהסוג הזה עלולים ליצור.
אם נקבל את הדמוגרפיה כעובדה, ואם נקבל עוד כי שליטה בדמוגרפיה של קבוצות באוכלוסיה היא גזענות בוטה, הרי שאין לנו מה לעשות מול שיעור הילודה הגבוה של דתיים. עצם האיזכור של שיעור זה, בהקשר של שלילה והפחדה, מכיל לכל הפחות פוטנציאל להתפרש כגזעני. מאידך, זכותינו לדרוש ואף לתבוע חינוך לפלורליזם והוגנות בציבור הדתי והמסורתי, כך שתחת רוב דתי-מסורתי המיעוט החילוני יכול יהיה להמשיך לקיים את אורחות חייו ואמונותיו (כן, גם לציבור זה יש אמונות) בחופש ובביטחה. כמובן, תביעה זו לסובלנות צריכה לכלול גם את המיעוטים הלא-יהודיים. אבל איך נוכל לתבוע סובלנות והוגנות אם לא קיימנו את הערכים הללו בעצמינו?
גרוע מכך, מכתמי הפחדה מהסוג הזה עלולים חלילה לפגוע באחת המגמות המעניינות והמבטיחות שמתרחשות לאחרונה מתחת לראדר הסוציולוגי של רבים – התעוררותו של השמאל הדתי, הליברליזם הדתי והאורתודוקסיה המודרנית בישראל (אפילו אצל החרדים, בקטנה). קשה להפריז בחשיבותה של תופעה זו לחיזוק השמאל בפרט והמחנה הדמוקרטי  בכלל. למרות זאת גופי ואישי שמאל רבים ממשיכים לשחזר את המיסגור הסטריאוטיפי של השמאל כאיכשהו אנטי-דתי באופן גורף.
לא פעם מעלים אנשי שמאל טענה כי הדת מטבעה היא אויבת הפרוגרסיביות (הבלוגר המעולה יוסי גורביץ הוא אחד מהבולטים בכך). זו טהרנות מושגית-אנליטית, שקושרת מלל הלכתי פנאטי עתיק – נניח על חובת השמדת העמלק – עם נטיותיו הארציות של יהודי אדוק בראש העין. זהו בדיוק אותו מהלך של האיסלמופובים המרבים לצטט מהשריעה כדי לצייר תמונה דמונית של נפשות המוסלמים בעולם. הגישה הזו לבחינת נטיות ערכיות והתנהגותיות ניצבת על שיטת ניתוח המנותקת מהעולם הממשי ורעועה באופן מביך. גרוע מכך, היא פוגעת בדתיים הפרוגרסיביים. מעורבת בה לעיתים לא מעט אירופוצנטריות לבנה ומתנשאת כנגד אנשים מסורתיים, משפחתיים וקהילתיים מאוד, שרובם מזרחיים וחלקם הגדול מבני הציונות הדתית.
למרבה המזל דווקא מקבוצות אלו יוצאות בשורות של יהדות פרוגרסיבית: מפגיני שיח ג'ראח סרוגי הכיפות, אנשי פורום י"ב בחשוון מבני הציונות הדתית, אנשי "ממזרח שמש", העוסקים בקידום אינטרפטציות סובלניות מבית המסורתיות הספרדית והקרן החדשה לישראל שלקחה תפקיד הנהגתי בנושא. בהגמוניה של המשילות הדתית-מסורתית המתממשת לאט לאט בישראל, יהיה לקבוצות הללו תפקיד חשוב בשימור חברה פתוחה ומקבלת. ראש הממשלה בעוד 10 שנים יהיה לבטח דתי, את זה איש לא ימנע. אבל אם נשכיל לחזק את הדתיות הפלורליסטית ייתכן והוא יבקר בקורס על אבולוציה כשספר של דארווין מוצמד לחזהו, על מנת לכבד את המיגזר החילוני ברובע תל-אביב.

18 מחשבות על “העידן של הדתיים והמסורתיים

  1. יוסי גורביץ מזהיר נכון מפני הסכנות שבדת. כתלמיד ישיבה לשעבר יש לו את הרקע והבסיס התאורטי ואת היכולת להתווכח איתם.

    • ידידי צ'ארלס,
      יוסי מזהיר נכון מפני הסכנות שבדת, אבל המיסגור שלו את הדת במהותה כרעה, הגם שהוא מעניין כאתגר אינטלקטואלי, הוא מזיק לכל מי שמנסה לקדם פה פלורליזם. האנשים פה במדינה הם דתיים, הדת חשובה להם מאוד, איתם אתה צריך לחיות, או לבחור שלא מתאים לך לחיות פה. השמאל החילוני-לוחמני פשוט לא החליט לא לפה ולא לפה.
      ועדיין, י לקבוע קווים אדומים, נגד כפייה דתית על המרחב הפרטי, נגד הומופוביה – כולל במרחב הציבורי – ונגד משילות הלכתית. האם דתיים יסכימו לכך? רק אם שיעור הפרוגרסיביים בקרבם יעבור את המסה הקריטית

      • יריב,
        התאכזבתי לשמוע שוט את האמירה "איתם אתה צריך לחיות או לבחור שלא מתאים לך לחיות פה".
        אני ישראלי! את הבחירה שלי בישראליות אני עושה בכל יום מחדש בזה שאני מעורב בחיי החברה והמדינה כאן. אני בוחר שבהחלט מתאים לי לחיות פה מצד אחד, אבל שאני מעוניין לשנות ולהשפיע כל דעת הקהל. כן, כמו שאני מנסה להשפיע מבחינה פוליטית, אני מנסה להשפיע גם מבחינה תרבותית. השליחה שלי לחו"ל מזכירה לי טענות של הימין…

  2. צ'ארלס,
    אז לא הסברתי את עצמי טוב. אני בהחלט לא תומך בעמדה הזו, אני רק אומר שאלו הברירות הריאליות שיש לנו. צדק והוגנות זה דבר אחד, כעת צריך להתנהל מול מצב מתהווה של הגמוניה חדשה, דתית-מסורתית באופיה. הדבר היחיד שיכול להשתנות הוא שההגמוניה הזו תקבל ציביון יותר או פחות פלורליסטי (האם ישלטו שם מסורתיים של קדימה ומפלגת העבודה ודתיים של מימד – המחזה האופטימי ביותר שאני יכול להעלות על הדעת – או שמא ש"ס, בית יהודי ובמקרה הטוב ליכוד שהופך למסורתי יותר ויותר?).
    כמובן, נורמטיבית-מוסרית זכותך להיות איזה ישראלי שאתה רוצה, בהחלט. אבל כאדם פוליטי, כשאני מדבר על השמאל בכללותו -ולא עליך – אני תוהה האם לא הבנו שאנו מיעוט שצריך לצד התביעה בכבוד והכרה בזכויותיו, לכבד את רצון רוב העם המסורתי\דתי באופי שונה למדינה (לא ברמת שינוי מנגנון הדמוקרטיה, אבל כן בהרבה סממנים שלא מלהיבים אותי אישית בלשון המעטה). אני אומר זאת כי אני לא רואה תהליך חזרה בשאלה מאסיבי, ואני כן רואה חילוניות הולכת ומצטמצמת ואני כן רואה אנשי דת שנאחזים בשונאי דת כדי להבנות את הדת כפוליטית יותר ויותר. יש לעודד במצב כזה ככל הניתן את האופצייה של הדתיות הפלורליסטית והפרוגרסיבית.

    • אוי אני קורא שוב, ניסוח איום ומרושל שלי בהרף מקלדת. בוודאי שאדם יכול לא לקבל את אורחות חייו של הרוב במדינה. אני פשוט חושב שזה לא נכון כרגע, לא מוביל לברות קיימא של התרבות החילונית בישראל. ואין לי אף מדינה אחרת שארגיש בה בבית, אז זה מאוד מאיים עלי. אתה מבין למה אני מתכוון?

  3. יריב, תודה על פוסט חשוב שנוגע לשאלות ולחששות איתם אני מתמודד. בשאלה "האם אני מעדיף לחיות כמיעוט חילוני בארץ יהודית-דתית או כמיעוט יהודי בארץ חילונית-נוצרית", אני בוחר לביני לבין עצמי בדרך כלל באפשרות השניה.
    אני מקווה שלא אצטרך להתמודד עם השאלה הזו במציאות, אך התחזיות הפנימיות שלי תואמות את שלך*. הדברים שכתכת כאן גורמים לי להרהר לכמה רגעים באפשרות שבכל זאת אוכל להמשיך לחיות כאן. הרבה תלוי כאמור במידת החופש שהדתיים שישלטו כאן יידעו לתת למיעוט החילוני. לחיזוק התקווה שלך אוסיף שמן הסתם יהיה להם אינטרס שיישארו כאן יהודים חילוניים.

    *אלא אם כן תהיה כאן מדינה דו לאומית, שעשויה לשמר רוב חילוני דווקא, ואולי זו סיבה לא רעה לתמוך בה.

    • אתה תעדיף לחיות היכן שלא תאלץ להתפרנס מעבודה פיזית, כשאר חבריך למיעוט הנאוריסטי.ולכן, אם האפשרות השנייה הייתה ריאלית כבר היית בוחר בה קודם.

      • ר. בקצה, אשמח אם תוכל להתפנות לרגע מעבודתך בבניין ולהסביר לי למה אתה מתכוון ב"עבודה פיזית", ולמה אתה חושב שהאפשרות השניה לא ריאלית מבחינתי.

      • יריב, כשיהיו לך שני חברים נגרים נאוריסטים רדיקליים נדבר. בינתיים, מכל 10000 נאוריסטים ניתן למצוא בקושי אחד העוסק בעבודה פיזית (במקרה הטוב, כן?).

        הופ,
        בקליפת אגוז-
        2 ניסים מתנוססים מעל ראשו של המיעוט הנאוריסטי.הראשון, התנגדות לרעיון ישראל המדינה היהודית ,או ישראל כמדינתו של העם היהודי. השני, חזק אף מהראשון, הינו הסלידה/חרדה/הימנעות מעבודת כפיים. לעיתים שני הכוחות הללו פועלים בנפרד- למשל,תמיכה באיחוד משפחות מן האויב הערבי מהצד האנטי ציוני ותמיכה במימון ערוץ 1 וערוץ 10 מהצד ה"אנטי עבודתי", לעיתים ביחד- כענת קם, שנעזרה במשטמתה למדינת ישראל כדי לקבל עבודה שאינה כרוכה במאמץ פיזי, ולפעמים,וזה מקרה מרתק לדעתי, שני ההינעים הללו עובדים אחד מול השני- כפי שאסביר מייד.
        מה גורם לנאוריסט להשאר במדינת ישראל, על אף משטמתו? הרי נפשו והוויתו מתאימות לקנדה או לצפון אירופה.מדוע אינו מהגר לשם?
        הנאוריסט יודע שמעבר למדינה אחרת כרוך בהסבת עיסוק לעבודת כפיים, כמיליוני המהגרים שקדמו לו או המתעתדים להגר.הרי אף אחד לא מחכה לו שם עם משרת עורך-תוכן, מפיק טלוויזיה, פעיל זכויות אדם או כל קישקוש מעין זה. באירופה/קנדה הוא יצטרך לקרצף רצפות, לסחוב רהיטים וכו' ובינינו, הנאוריסטים שהיו מוכשרים מספיק או למצער מקושרים מספיק על מנת להשיג מקצוע "מכובד" באירופה כבר מזמן עזבו את הארץ.
        כלומר, שנאתו של הנאוריסט למדינת ישראל דוחפת אותו החוצה בעוד סלידתו מעבודת הכפיים ממסמרת אותו למקומו. אם לא הייתי מי שסובל מכך הייתי אומר שזה פנטסטי.
        ולכן, מר הופ, האפשרות השנייה אינה ריאלית מבחינתך, משום שאם הייתה משרה פנויה בעריכת-תוכן/הקלקה על העכבר המיועדת לך כבר היית שם, אך שנינו יודעים שאתה כאן.

      • ר. בקצה, זאת תיזה מבריקה.
        רק מה? עשרות אנשי שמאל ראדיקלי שאני מכיר עוסקים בהי-טק, באקדמיה או במקצועות נדרשים אחרים, ויש להם אנגלית מעולה. לא בטוח שיקרצפו רצפות בקנדה. הייתי אומר, למשל עלי, שהפיתוי למילגת קיום ולימודי דוקטורט בארה"ב פיתה אותי לרגע, אבל לא רציתי לעזוב את המקום המוכר לי לכל כך הרבה שנים (אינשאללה בפוסט-דוק, נעשה שנה ונחזור). רק לדוגמה.
        אישית, אגב, אני מאוד מחבב עבודות כפיים. בין היתר עסקתי בבניין, שיפוצים, עוזר מסגר, תריסים, הובלות ועוד.
        אבל אני בטח לא מייצג מספיק כדי להרוס את התיאוריה שלך – שנוגעת לדעתי לבני המעמד הבינוני-גבוה ול"בובואים" ולא לאנשים עם נטייה ערכית כזו או אחרת [כנס לקיבוצים, ותראה שעוד נשאר משהו מאתוס הרפת].
        אבל מה שהכי מעניין, הוא הדימיון בין התיזה הזו לרדיפה האנטישמית של יהודים כעוסקים באינטלקט ועסקי אוויר ואמנות מנוונת. יפה, אנחנו גלגולם של היהודים, לפי התיאור הזה לפחות. כל אתוס העמל הזה הוא אתוס לאמוני-אירופי ששימש היטב את האנטישמיות ואומץ על ידי ציונים רבים כדי לשמש נגד היהודי הישן. אבל חוסר מודעות מדהימה מעולם לא הרגה – ישירות – איש.

  4. יריב,
    קודם כל,איני מכיר אותך מספיק על מנת לקבוע שאתה נאוריסט.בכנות איני יודע.
    המגיב השני, לעומתך,כבר הודה שהוא מעדיף לחיות במדינה לא יהודית.
    גם הדוגמה לפוסט דוקטורט לא ממש רלבנטית, משום ששוב היא עוסקת בך ולא באחרים שציינת.
    בינתיים,כל אותם גיבורים גרים כאן בבירור,ועוסקים בעריכת תוכן/הקלקה על העכבר בחו"ל בדמיונם.
    אני מכיר את כל התיאוריות האלו על לופט גשעפט, אך כאן מדובר באנשים שהיהדות שלהם מעניינת אותם כקליפת השום והם עושים הכל על מנת לברוח ממנה.
    עכשיו הסבר לי, מדוע המיעוט הנאוריסטי נרתע כל כך מעבודת כפיים?

    • ר. בקצה, לצערי אני לא יכול להצטרף ליריב ולומר שהתיזה שלך מבריקה. הדבר הטוב היחיד שאני יכול להגיד על התגובה שלך הוא שהיא נטולת שגיאות כתיב.
      לגבי הגזענות המובנית בתיאוריה שלך יריב כבר פירט. נניח גם לזה שאתה מכליל אותי בתוך איזו קבוצה שהמצאת ומשייך לי את כל התכונות שלה.
      משטמה כלפי ישראל? לא. יש לי סלידה מהרבה דברים שקורים במדינה הזו. ויש בי גם אהבה כלפי הרבה דברים בה. אני לא מרגיש שאני צריך להוכיח לך את תחושת השייכות שלי, אבל אני מרגיש שייך למדינה הזו בהרבה מובנים. לכן רוב הטיעון שלך כבר לא תקף מבחינתי. אולי מבחינתך אהבה למדינה צריכה להיות טוטאלית וחסרת ספקות. אם זה המצב, יש כמה תנועות שישמחו לקבל אותך לשורותיהן.
      אני זה "המגיב השני" ש"הודה שהוא מעדיף לחיות במדינה לא יהודית"? איפה ראית את זה? כי אני כתבתי שאני מתלבט. משום מה אתה מתעקש לחסוך ממני את ההתלבטויות ולהקפיץ אותי ישר להחלטות (שאתה בעצמך קיבלת? סתם תיאוריה). אני גם לא מתנגד אפריורית להגדרת ישראל כמדינה יהודית. אני כן מתלבט באשר לתוכן של ההגדרה הזו. אבל מה ההתלבטויות שלי משנות אם כבר החלטת בשבילי מה אני חושב. אולי תסכם לי ותשלח לי את זה ותחסוך לי הרבה אנרגיות?
      לגבי השטות הזו של "מעבר למדינה אחרת כרוך בהסבת עיסוק לעבודת כפיים", אין לי הרבה מה להגיד. אתה פשוט טועה בקשר אליי ובקשר לאפשרויות שלי, שזה די מובן בהתחשב בעובדה שאתה לא מכיר אותי (לא שזה מפריע לך להסיק מסקנות לגביי). ולא ממש אכפת לי מאנשים אחרים בקבוצה המדומיינת שלך, אבל אם אתה טועה בקשר אליי מן הסתם אתה גם טועה בקשר אליהם.
      מה היה שם עוד? "אם הייתה משרה פנויה בעריכת-תוכן/הקלקה על העכבר המיועדת לך כבר היית שם, אך שנינו יודעים שאתה כאן". גם על הלוגיקה הצרופה של הטיעון הזה לא אכביר מילים, ברשותך. בקצרה: עד איזה גיל (או מצב בחיים – ספר לי אתה מה הקריטריון) אדם עוד יכול לעבור לגור במקום אחר, ומתי האפשרות הזו כבר שייכת לעבר ואינו יכול עוד? גם פה תוכל לחסוך לי אנרגיות והתלבטויות, כי אולי כבר עברתי את הסף הזה.
      אתה מצטייר לי כאדם קצת כועס. אולי זה בגלל שאתה מרגיש (כפי שאתה רומז) שהאפשרות שלך לעבור למקום אחר חלפה לה, ונידונת להישאר לנצח במקום שאתה לא אוהב. זה לא נכון. יש דוגמאות רבות בהיסטוריה של מהגרים, גם במקצועות התוכן, שעברו בהצלחה לארץ אחרת וגם הצליחו שם. אל תגביל את עצמך. מהמעט שאני רואה פה, זה גורם לך להרבה תסכול.
      מהטון המתגרה שלך אני מעדיף להתעלם. עברתי מספיק דיונים אינטרנטיים עם שמות בדויים כדי להבין שאין לי שום סיכוי במלחמת הקנטות עם ניק. אומר רק שאתה נשמע כמו אדם אינטליגנטי שיכול לקיים דיון אמיתי, וחבל שאתה מעדיף סגנון מתלהם. אין לי עניין בויכוח מסוג זה.

  5. שלום הופ,
    ראשית,אם אינך מתנגד להיותה של ישראל מדינה יהודית, הרי שייתכן שאינך נאוריסט כלל וכלל ועל כך שלוחה לך ברכתי.
    שנית, הייתי רוצה לחדד נקודה נוספת באותו נושא, ולו על מנת להבהיר שלא מדובר רק בענייני אמוציות כפי שרמזת (אף שמקומן של אלו אינו נפקד, כמובן), אלא בנימי נפשנו ממש.

    מהי הסכנה שנובעת ממשנתו של המיעוט הנאוריסטי?
    מדוע זה עניינו של אחד, ר.בקצה, אמונתו של נאוריסט פלוני-אלמוני?
    המיעוט הנאוריסטי החליט שאינו מוכן לחיות במדינה יהודית {"מתלבט", במילותיך :)} .אלא מה, מכיוון שאותו נאוריסט לא מוכן להגר למדינה אחרת (מחמת סלידתו מעבודת כפיים, כפי שהסברתי לעיל) הוא פועל על מנת להפוך את המדינה בה הוא חי כעת למדינה שאינה יהודית ,ובכך קובע גם עבור ר.בקצה,הופ ויריב מ. שאינם מעוניינים לחיות במדינה יהודית, על אפם ועל חמתם!
    ובכן, לא יקום ולא יהיה.
    יתרה מזאת, מכיוון שהמיעוט הנאוריסטי הינו בטל בשישים (כך ממש!) הוא זקוק לבן ברית חזק ואפקטיבי שיסייע לו במזימתו המתועבת.
    נחש מי ממתין מעבר לפינה, מחכך ידיו בציפייה?
    הרי זהו בן המדבר (או אביו מולידו, תלוי את מי שואלים)-האויב הערבי.
    זאת אומרת, לא רק שמיעוט הנאוריסטי החליט עבור כולנו מהי אופיה של מדינתנו, כעת הוא גם מסתייע באויב על מנת להגשים שאיפתו.
    ועוד לא נגענו במידת הצדק שבשמה מיעוט מבוטל מתעקש לקבוע את אופיה של ארץ שאינה ארצו (שהרי, אם זו ארצם של הערבים ה"ילידים", מי נתן לך רשות להצעיד בה מצעדי גאווה ובשר-חזיר)?

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s