"גם לחופש הביטוי יש גבולות"

כשמדברים על מאבק למען הדמוקרטיה צריך להבין את הכלים המשמשים את מי שמבקשים לסרסה. ברמת ההצהרות כולם תומכים בדמוקרטיה ובחופש ביטוי. בפועל, הבון טון של מסרסי הדמוקרטיה זה לומר: גם לחופש הביטוי יש גבולות. בהתאמה גורמים כמו "אם תרצו" פועלים על מנת לצמצם באופן דראסטי את גבולות הלגיטימיות של חופש הביטוי. הם מנסים להחיל פרשנויות מרחיבות עד אבסורד למה הן סכנות ממשיות ומפחידות – כמו פגיעה בביטחון המדינה – וכך לצמצם מאוד את מה שמותר להגיד. כי מפני סכנה קיומית מי לא יסכים לשתוק?
לו היינו הולכים בעקבות ההגיון של "אם תרצו", אנשי שמאל ציוני המאמינים כי הכיבוש הוא סכנה קיומית לישראל היו צריכים לתבוע את צמצום הזכות לדבר בעד התנחלויות וארץ ישראל השלמה מפאת הסכנה. באופן אירוני, הדה-לגיטימציה של ישראל בעולם, שמדאיגה את "אם תרצו" כסכנה קיומית, היא אכן תוצר של אותו כיבוש המלווה במשטר אפליה, ולא תוצר של כמה ארגונים ישראלים המבקרים תופעות אלו. בעולם, בניגוד לבישראל, האמינות של משקיפים זרים לא נופלת מעדויות של ישראלים, והם המקנים אמינות ללובי נגד משטר האפליה בשטחים.
דוגמה מובהקת לפתלתלות של המבקשים לצמצם את חופש הביטוי גלומה בדוח שפירסמו "אם תרצו" לפני מספר חודשים כנגד ארגוני הקרן החדשה לישראל. הדוח הציג עצמו כעוסק בפעילות הארגונים נגד התנהלות צה"ל במבצע "עופרת יצוקה". ניתוח הדוח מגלה כי הוא כלל לא קשור למבצע בעזה, אלא לפעילותם השוטפת של הארגונים בביקורת מדיניות הממשלה כלפי המיעוט הערבי בישראל ובשטחים. יוצא מכאן שכל ביקורת מהסוג הזה מתוייגת תחת הכותרת: פעילות נגד חיילי צה"ל בעת מלחמה. ומכאן שכל ביקורת כזו איננה לגיטימית, משום שהיא עשויה לשמש בעתיד ועדה של האו"ם שתחקור מבצע כזה או אחר. מהלך פתלתל זה יוצר חוסר לגיטימציה לביקורת הממשלה – בין שהוא מתכוון לכך ובין שלא.
טריק נוסף הוא לתקוף את נציגי המיעוט ותומכיהם. כך כיוונו "אם תרצו" לחץ על הקרן החדשה לישראל להתנער מעדאלה – ארגון שהתפתח כנציג אותנטי מטעם החברה האזרחית לתביעות של המיעוט הערבי. אם רוצים לתמוך בזכותו של המיעוט הערבי לנציגות בחברה האזרחית, צריך לתמוך בעדאלה ולא באגודת הערבים הציונים שטרם קמה. אבל בעידן צמצום גבולות הלגיטימיות לא תיתכן הבחנה בין תמיכה בזכות להביע עמדה – שעל מנת שתיהיה אפקטיבית, יציגה וממוסדת, דורשת מימון מינימאלי – לבין תוכנה של העמדה.
גורמים משתיקנים מלינים על ארגונים ערביים וארגוני שמאל שבקשים לחתור תחת אופיה היהודי של ישראל. כמה בקלות הם שוכחים שאופי כזה מעולם לא התגבש. ישראל מעולם לא הסדירה באמת, לעומק ובאופן שיטתי, את היחסים בין הקבוצות השונות המרכיבות את החברה שלנו. כך שאופיה של ישראל, ובכלל זה החלק היהודי שבו, הוא פשוט תמונת מצב של חיבורים פוליטיים ארעיים שנתקבעו. למשל, הסטאטוס-קוו בעניין דת ומדינה לא זכה להסכמה ותמיכה ציבורית רחבה, והוא נושא לויכוחים ומתיחויות מקוטבים ותמידיים. העובדה שכלום לא מוסדר באופיה של המדינה מובילה לכך שגם אין קווי יסוד. לוואקום הזה נכנסים ארגונים ותנועות שמנסים לנסח כללים במקום בו נמצאים דפוסים נגררים או הסדרים זמניים. אמנת גביזון-מדן היא דוגמא לניסיון כזה וכך גם מסמך החזון הערבי. שניהם נכנסים לריק ולא חותרים תחת הסדר קיים.
הגבלת הזכות לדבר על קווי היסוד של ההסדרים בישראל, משמעה שאנו דבקים בריק, ולא באופי כזה או אחר. לאחר מכן הריק הזה מוצג כסלע קיומינו שכל פקפוק בו הוא סכנה קיומית ועילה לצמצום גבולות חופש הביטוי.
הכותב עוסק בהסברה לארגוני זכויות אדם, נשואי המתקפה של "אם תרצו".

12 מחשבות על “"גם לחופש הביטוי יש גבולות"

  1. אם תרצו אינה תנועה אנטי-דמוקרטית, במובן של יצוג הרצון הקולקטיבי של העם (ולא כמו שאתה אומר, "הקבוצות השונות המרכיבות את הציבור"). רוב הציבור בישראל, ובוודאי רוב העם היהודי תומך בהשתקת ארגוני זכויות האדם ובהצרת צעדיהם. הבעיה היא לא עם היותם של אם תרצו לא-דמוקרטים, אלא עם היותם לא-ליברלים. המאבק בין אם תרצו (ונתמכיהם בכנסת, מאנסטסיה מיכאלי ועד בן-ארי) לבין הקרן החדשה ונתמכיה הוא המאבק בין דמוקרטיה לליברליזם, שהוא ישן כמדינת ישראל עצמה.

    בקשר לחלק האחרון של הפוסט שלך, נכון שאין לישראל חוקה ואין מערכת מושגית נוקשה לגבי אופיה של המדינה, אבל כל אחד יכול לומר לך שיש הבדל עצום בין החזון של עדאללה לבין החזון של המיינסטרים היהודי-ישראלי. הדוגמא של דת ומדינה משחקת כאן תפקיד דמגוגי למדי, בגלל שהגדרת ישראל כמדינת העם היהודי היא משהו שיש עליו הסכמה רחבה בהרבה (שמקיפה את virtually כל הרוב היהודי), ונסיון לשנותו או קריאת תיגר עליו היא אכן חתירה תחת הקונצנזוס הלאומי.

    • לשם בדוי כלשהו,
      אני באמת מתקשה לעקוב אחרי טיעוניך. מילא שאתה מזהה את עמדת הרוב באופן בלבדי עם מה שדמוקרטי (עמדות כאלו אולי היו גם בגרמניה ובעוד מדינות שגלשו מדמוקרטיה לצורת משטר אחרת). אבל גם אם נלך לפי ההגיון שלך, סקרים מראים תמיכה נרחבית בציבור, בשלבים כאלו ואחרים, בפיתרון שתי המדינות. אני מוכן להמר שרובם תמכו בכך בשל החשש מפיתרון המדינה האחת או מהבערת הסכסוך עוד יותר ואובדן תמיכה בינלאומית – כלומר בשל סכנה לישראל. האם לרוב הזה הייתה זכות להשתיק תמיכה בארץ ישראל השלמה? לדעתי זה לא עומד בשום קנה מידה דמוקרטי.
      הסטטוס-קוו בענייני דת ומדינה הוא בדיוק עוד חלק לא פתור בזהות של ישראל. ה"אהבה" בין חרדים לחילוניים ובין חרדים לבין עצמם (נטורי קרתא מול החרד"לים כדוגמה קיצונית) לא נמוה בהרבה מ"האהבה" בין יהודים וערבים אזרחי המדינה. פה גם פה אין הסכמות ואין לכידות כלל לאומית שאתה מבקש לדמיין. חייבים מודל פלורליסטי.

    • לא ברור לי איזה סכסוך בין דמוקרטיה לבין לירליזם מתחולל, לטענתך, כל כך הרבה שנים.
      אם נחליט בהחלטת רוב שיש דעות שאסור שיישמעו, הרי הרוב התגבש מתוך דיון לא חופשי. אם החלטת הרוב קובעת, שיהודי שנולד במקום מסויים מקבל זכות בחירה, והערבי שנולד לידו הוא לא – הרוב איננו מייצג את יחסי הכוחות האמיתיים בחברה. בדומה, אם לגבר מותר להשתתף בתהליך הפוליטי ולאישה לא – גם אז הרוב אינו רוב אמיתי.
      המאבק האמיתי שאתה מתאר כאן, הוא מאבק בין דמוקרטיה ל"הרוב קובע". במרבית המדינות הטוטאליטאריות, השליט הוא בן קבוצת הרוב, ומצבה של קבוצת הרוב טוב יותר מקבוצת המיעוט. זכויות המיעוט אינם חלק בילתי נפרד מליברליזם. הם חלק אינטגראלי משלטון הרוב.

  2. אתה שוב טועה ומטעה אתה נתפס על אם תרצו.והאמת היא פשוטה:_מסמך שפירסם לאחרונה ארגון "עדאלה" נושא את הכותרת "חוקה דמוקרטית" והוא, כביכול, הצעת חוקה למדינת ישראל שבאה בעקבות הצעות אחרות לכינון חוקה במדינה. למעשה, קורא המסמך לביטולה של המדינה הדמוקרטית היחידה במזרח התיכון והמדינה היהודית היחידה בעולם ולהקמת מדינה אחרת, לא יהודית ולא דמוקרטית, תחתיה. בכשרון רטורי לא מבוטל הצליחו כותבי המסמך לנסח את קריאתם זו, הבלתי דמוקרטית בעליל, במונחים השאובים כולם מן השיח הדמוקרטי ליברלי הנהוג במערב. מדינות דמוקרטיות מאפשרות חופש התארגנות פוליטי במסגרת המשחק הדמוקרטי, אך תנועה שתשלול את כללי המשחק הזה או תצהיר על כוונתה לשנות את צורת המשטר למשטר לא דמוקרטי משתיבחר, תוצא אל מחוץ לחוק. בישראל כבר הוצאה תנועה פוליטית אל מחוץ לחוק על אף שהצעותיה, בכל הקשור לפגיעה ישירה במשטר הדמוקרטי, היו מתונות בהרבה מאלה של ארגון "עדאלה". כמו "זכויות אדם", גם "חוקה" ו"דמוקרטיה" הם מונחים מערביים מובהקים שהערבים והמוסלמים דוחים כשלעצמם ומשתמשים בהם רק במגעם עם לא-ערבים ורק לשם השגת רווח כזה או אחר. יש להבהיר נקודה זו היטב כי השימוש המתוחכם ברטוריקה מערבית ליברלית נוטה להביא במבוכה אנשים ליברליים הנאמנים באמת לערכי המערב. לו היו הערבים, כולל הערבים החיים בישראל, מאמינים באמת ובתמים בערכי המערב כמו דמוקרטיה, חוקה, שוויון וזכויות אדם, היו מיישמים אותם במקומותיהם ומנהלים את חברותיהם על פיהם. בפועל, כידוע, המציאות אינה כזאת. מדינות ערב וחברות מוסלמיות אחרות הן כיום המובילות בעולם בהפליית מיעוטים, דיכוי נשים, הגבלות על חופש המידע, קנאות דתית ורודנות דינסטית מהסוג שנעלם מהמערב כבר לפני כמאתיים שנים. הזכויות המפורטות במסמך, כמו הזכות לשוויון, לכבוד ולחופש דת, ושאותן דורש "עדאלה" ליישם במדינה החדשה שתקבל את החוקה המוצעת, לא מיושמות בחברה הערבית ממנה באו ובה פועלים מחברי המסמך, והם מעולם לא הפנו כלפי החברה שלהם דרישות הנוגעות לזכויות כאלה. גם בחברה הערבית בישראל, וקל וחומר בחברה הערבית שבשטחי "הרשות הפלשתינית", נפוץ עדיין הנוהג לרצוח נשים על רקע "חילול כבוד המשפחה", והיחס כלפי המיעוט הנוצרי הוא של דיכוי והשפלה מתמשכים.

    • נהוג במקרים כאלה להביא דוגמאות מתוך המסמך.
      בכל אופן, מפלגת כך הוצאה מחוץ לרשימת המפלגות שמותר להן להתמודד. לאחר מכן תנועת כך הוצאה מחוץ לחוק עקב פעילות לא חוקית (טרור). המסמכים שלהם יכלו להיות חוקת מר"ץ בהקשר זה, הם עדיין היו נפסלים. כמדומני עדאללה אינה מתמודדת כתנועה בבחירות כלליות, ולכן יהיה קצת קשה לפסול אותה מהתמודדות.
      במילים אחרות – מוטי – אתה טועה ומטעה.

  3. השאלה אינה מי לא יסכים לנגד סכנה קיומית לשתוק, אלא מי יסכים לערער על תקפות ההנחה ולהסתכן בהאשמות החמורות שמופנות כלפי מי שעושה כך.

  4. הבקורת של "אם תרצו", היא עצמה לגיטימית במסגרת חופש הבטוי או לא? אם לא, אתה בצד של "מסרסי הדמוקרטיה". אם כן, למה שלא תתרכז בהפרכת הבקורת עצמה, במקום לתקוף את עצם קיומה?

    התגובה ההיסטרית של הקרן החדשה ושלל תומכיה ונתמכיה לגוף שולי ביחס כמו "אם תרצו", שיש לו אולי מאית המימון והכוח של הקרן, מדאיגה הרבה יותר מתוכן הדוחות של "אם תרצו" עצמם.

    • לניר,
      אני לא יודע מאיפה אתה מגיע לקביעות שאתה מגיע. אם תרצו הוא גוף ממומן היטב. הקמפיין חוצות שיצאו בו עולה הרבה יותר ממה שאתה מבין.
      הביקורת שלהם היא חוקית אבל לא לגיטימית בחלקה. משום שרמיזה כי סוג מסויים של ביקורת (כל הדוחות על אפליית המיעוט הערבי שגולדסטון מצא באינטרנט והכניס לדוח שלו) צריך להיות מושתק- משום שזו פגיעה בביטחון המדינה, בגידה וכן הלאה – היא רמיזה שאומרת השתקה. האם בשם חופש הביטוי י לי זכות לקרוא להגבלת חופש הביטוי של האחר – חוקית כן, מוסרית לא (לא אם אני מבקש לקרוא לעצמי תומך של חופש הביטוי). גם חוקית זה גבולי, מכיוון שהקמפמיין שלהם גבל בקריאה לפגוע בנעמי חזן. אבל הם הילכו יפה על הגבול.

      • לא מבין אלו קביעות היו לי – "מאית מהמימון של הקרן"? מין הסתם הגזמה, אבל עשירית נראה לי הגיוני בהחלט.

        אני לא בטוח שאם תרצו רמזו ש"סוג מסוים של בקורת צריך להיות מושתק", אבל אני ודאי רואה לא מעטים שמנסים להשתיק את הבקורת של אם תרצו, אם בהדבקת התואר "נאו נאצי" לתורם שלה ואם בנסיונות להדביק לה כל מיני חשודים בפלילים, למשל הציוץ האחרון מהטוויטר של הקרן שקורא לחיים פרלמן "פעיל של אם תרצו": http://twitter.com/NewIsraelFund/status/18608307263

  5. הקרן החדשה לישראל : די להביט ביו"ר שלה ,הגברת חזן ,חברת מרצ לשעבר .האם אין לה אגנדה פוליטית ?
    האם 'עדאלה' וחזן באותה כפיפה ?

    "האם ייתכן שאותו ארגון שמממן את הארגון שפועל למען זכויות הטלפון של מחבלים ערבים, הוא גם מממן את צעדת שליט, שלא זוכה לתנאים בסיסיים לפי החוק הבינלאומי, לרבות ביקור הצלב האדום?! "

    לקריאה :
    צעדת שליט בחסות: "الصندوق الجديد لإسرائيل"
    http://www.news1.co.il/Archive/003-D-49931-00.html?tag=00-01-39

    אורן קאשי

    • סחטיין על הקרן התומכת בצעדת שליט. חוץ מזה אין לך שום תשובה לעובדות הללו:

      דוגמה מובהקת לפתלתלות של המבקשים לצמצם את חופש הביטוי גלומה בדוח שפירסמו "אם תרצו" לפני מספר חודשים כנגד ארגוני הקרן החדשה לישראל. הדוח הציג עצמו כעוסק בפעילות הארגונים נגד התנהלות צה"ל במבצע "עופרת יצוקה". ניתוח הדוח מגלה כי הוא כלל לא קשור למבצע בעזה, אלא לפעילותם השוטפת של הארגונים בביקורת מדיניות הממשלה כלפי המיעוט הערבי בישראל ובשטחים. יוצא מכאן שכל ביקורת מהסוג הזה מתוייגת תחת הכותרת: פעילות נגד חיילי צה"ל בעת מלחמה. ומכאן שכל ביקורת כזו איננה לגיטימית, משום שהיא עשויה לשמש בעתיד ועדה של האו"ם שתחקור מבצע כזה או אחר. מהלך פתלתל זה יוצר חוסר לגיטימציה לביקורת הממשלה – בין שהוא מתכוון לכך ובין שלא.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s