מיתוסים ואי הבנות לגבי ארגוני זכויות אדם ותפקידם

1. ארגוני זכויות אדם הם נגד זכות ההגנה העצמית שלנו באותה מידה שמעברי חצייה להולכי רגל הם נגד זכות התנועה שלנו ברכבינו. הם נועדו לאפשר לחלשים לא להידרס בעולם של החזקים. הם אומנם מאתגרים את דוקטרינת הביטחון המלווה בהרס המרחבי – וזה מקשה בטווח הקצר ודורש יצירתיות ודיוק – אבל בטווח הרחוק זה צפוי להשתלם מבחינת צמצום השנאה והאיומים.
2. ארגוני זכויות אדם לא מתיימרים ולא אמורים להיות מאוזנים – הם מעין פרקליטים ציבוריים של נפגעי השלטון, של מי שאין להם קול או ייצוג פוליטי מספק. מטרתם איננה להביא בדיווחיהם את עמדת כל הצדדים שווה בשווה משום שהם אינם דומים לבתי משפט ציבוריים אלא, כאמור, לטוענים ציבוריים של מי שקולם אינו נשמע.
3. דיווחיהם של ארגוני זכויות האדם מעניקים משקל יתר לנקודת המבט של נפגעי השלטון – פלסטינים, עובדים זרים, אוכלוסיות מוחלשות – ופחות לזו של השלטון ותגובתו הרשמית. הארגונים משתדלים לבצע הצלבה של מקורות ולאמת דיווחים, אבל הם לא ועדות חקירה ציבוריות או בתי משפט שמטרתם חקר האמת האובייקטיבית, אלא, כאמור, טוענים ציבוריים בשם נפגעי השלטון.
4. ארגוני זכויות האדם פועלים נגד הממשלה והצבא בדיוק כמו שהסניגוריה הציבורית פועלת נגד המשטרה, שבג"צ פועל נגד הממשלה, שהממשלה פועלת נגד הכנסת, שהכנסת פועלת נגד האוצר וכו'… האיזונים והבלמים של החברה הדמוקרטית משולבים בעוד מוסדות חוץ מהרשויות הקלאסיות: התקשורת, האקדמיה והחברה האזרחית הן מנשמת אפה של דמוקרטיה תקינה.
5. הכללים המוסריים שמבקשים ארגוני זכויות האדם להחיל על התנהלות השלטון והצבא לא אמורים ולא צריכים להיות נוחים וקלים למוסדות אלו. ייתכן שבפער שבין צרכים פרקטיים בוערים ואמיתיים לבין כללים תיאורטיים של מוסר יש צורך בהגמשות מסויימות, אבל במשא ומתן הזה הארגונים צריכים ללחוץ כמה שיותר לקצה המוסרי, ואילו הגנרלים ופקידי השלטון לקצה המעשי. לשני הצדדים הללו, המבטאים שני היבטים, יש חשיבות בתפקודה התקין של החברה. לכן חשוב שיהיה ביניהם מידה של דיאלוג אבל ללא קואופטציה של הארגונים, שתהפוך אותם לעוד זרוע של השלטון.
6. ארגוני זכויות אדם לא עוסקים בכל ההפרות של זכויות האדם אלא רק באלו שהשלטון מזניח בשיטתיות וכמובן בהפרות שהשלטון יוזם בעצמו. הארגונים לא מתיימרים ולא יכולים להחליף את ההגנה שאמור לספק השלטון לאזרחיו, אלא במקרים שבהם הוא אינו מספק אותה או שדרושה דווקא הגנה ממנו.
למשל ארגוני זכויות אדם לא יתעסקו במקרה רצח של אדם עשיר, על אף שמדובר בשלילה אכזרית של הזכות לחיים, משום שהמשטרה מטפלת בכך היטב, והמשטרה מתוקצבת וחזקה מהארגונים בעשרות מונים. כך הארגונים לא יעסקו באופן נורמאלי בהגנה על נפגעי טרור (שהממשלה עתירת התקציב אמורה לדאוג להם) אלא במקרה שהממשלה מזניחה אותם ואת ההגנה עליהם.
7. הארגונים מוקיעים פחות את מי שכבר ממילא מוקע: כלי הלחץ העיקרי של ארגוני זכויות אדם על מפירי זכויות אדם (שאינם כפופים לערכאות משפטיות המכבדות את המשפט ההומניטרי) הוא עידוד סנקציות שונות וביקורת בינלאומית. אין לארגונים כלי אכיפה אחרים. לכן ברגע שכלים כאלו כבר בשימוש הארגונים במידה מסויימת סיימו את מלאכתם.
אי לכך ארגוני זכויות אדם נזעקים פחות לבקר את שלטון החמאס ברצועת עזה – לא משום שאין מדובר בשלטון מתואב ואכזרי, אלא משום ששלטון זה מוכר במרבית העולם החופשי כארגון טרור מסוכן ומשום שהוא ממילא מוקע ומבודד בעולם. ברור אם כן שבמקרה זה לארגונים יכולת שולית בלבד לתרום למאבק נגד החמאס.
8. דוחותיהם של ארגוני זכויות האדם אינם בגדר דירוג של המשטרים המרושעים בעולם אלא הפניית זרקור למקומות שבהם חסרה מודעות ופעולה ציבורית: בהמשך לנקודה הקודמת, יש להבין שארגוני זכויות האדם לא ממקדים את המאמצים שלהם לפי קריטריון של "מידת הרשע". כמו כמעט כל ארגון גם ארגוני זכויות אדם שואפים למקסם את האפקט של השפעתם, ולהימנע מלהשקיע הרבה אנרגיה לריק. לפיכך לפעמים יש לארגונים הטייה (הגיונית) בביקורת "נגד" דמוקרטיות וחברות פתוחות. הדיקטטורים האכזריים בעולמינו טובים בלעשות לעצמם יחסי ציבור רעים וממילא מסומנים כמרושעים בדעת הקהל העולמית; הדמוקרטיות המפירות זכויות אדם יודעות להסוות היטב את קופת השרצים שלהן ולהצטייר כמשהו אחר. מצד שני דמוקרטיות פגיעות יותר לאובדן לגיטימציה ואהדה בינלאומית. ביקורת עליהן צפויה להיות יותר יעילה ואפקטיבית יותר. לא שמשטר דיקטטורי אכזר צריך לחמוק חלילה מביקורת, אבל משום שביקורת לבד לא תועיל נגדו, ומשום שלארגוני זכויות האדם אין כלי אכיפה אחרים, הם מתמקדים קצת יותר באפשרי.
כשמנהיג העולם החופשי בזמנו, ג'ורג' בוש, סימן את מדינות ציר הרשע, הרי ברור היה שאין בעיית מודעות בנוגע לעוולותיהן, קצת קשה יותר היה לדבר בפריים-טיים הבינלאומי על עוולותיה של ארה"ב. זה עשוי גם להסביר את התחושה (הלא מדוייקת) של רבים שארגוני זכויות האדם מבקרים את ישראל (הדו-משטרית) יותר ממשטרים דיקטטוריים לחלוטין ואיומים בהרבה, כמו זה בסודאן.
9. לארגוני זכויות אדם שונים מנדטים שונים, ויש חשיבות רבה שישמרו על המנדטים הללו. אין טעם, למשל, לבקר ארגון זכויות אדם שהמנדט שלו הוא השטחים הכבושים מדוע איננו מבקר עוולות בלבנון. המנדטים השונים הוטוו על בסיס צרכים אמיתיים שעלו מהשטח וזכו להכרה של קרנות ושל פעילים.
10. ארגוני זכויות אדם משקללים בדוחותיהם לא רק עוולות נקודתיות אלא קווי מדיניות מתמשכים, שהרי דווקא הם הופכים להיות מובנים מאליהם ולעיתים לא מסוקרים וממוסגרים היטב. לכן ארגוני זכויות אדם עשויים להיות ביקורתיים יותר כלפי ישראל – לא רק משום עוולותיה הנקודתיות אלא משום שהן מתבצעות על רקע משטר אפליה ממוסד של עשרות שנים בשטחים שבשליטתה בין מתנחלים פריבילגיים לנתינים פלסטינים. לעומת, נניח בריטניה, שחייליה ביצעו עוולות מסויימות בעירק בשנים האחרונות מאז כיבושה. העובדה שישראל היא הדמוקרטיה היחידה שמקיימת בתקופתינו משטר אפליה מסוג זה מפנה אליה זרקור חזק במיוחד מצד ארגוני זכויות אדם בינלאומיים כמו גם ישראלים.
11. ארגוני זכויות האדם "משקרים" לפעמים באותה מידה שכל מוסד "משקר" לפעמים – דהיינו הארגונים עושים טעויות, אולי יש ביניהם גם מקורות מוטים, אבל לייחס להם מלכתחילה כוונת זדון קונספירטיבית, מבלי לשלול את האפשרות של טעות אנוש, זו כבר פארנויה.
12. ארגוני זכויות האדם מלשינים על ישראל בחו"ל ממש כמו שעיתונים ישראלים באנגלית המדווחים באופן ביקורתי על מעשי הממשלה עושים זאת.

23 מחשבות על “מיתוסים ואי הבנות לגבי ארגוני זכויות אדם ותפקידם

  1. סעיף 11 נראה לי מעט נאיבי. אני די בטוח שיש ארגוני זכויות אדם שמשקרים, פשוטו כמשמעו. לפעמים מתוך צרכים פוליטיים פנימיים, לפעמים מתוך תחרות עם ארגונים אחרים ולפעמים מתוך תפיסה שהשקר יקדם בסיטואציה מסויימת את המדיניות, יותר טוב מן האמת. ישנם ארגונים פגיעים יותר ופגיעים פחות בהקשר זה, אבל לטעון שככלל, כל שקר שמאותר ע"י ארגון נבע מטעות אנוש – זה תיאור נאיבי מדי.

  2. יפה כתבת. זה אומר שלמרבה הצער אין לנו בארץ ארגונים לשמירת זכויות אדם, אלא רק אירגוני שמאל רדיקלי בתחפושת.

  3. דברים לענין, אבל אחרי קריאה של התגובות באתר של עיתון הארץ אני הייתי שמח לראות את זה מתורגם לשפה שילדים יכולים להבין.

  4. לק',
    אתה מתייחס למשפט הזה בסעיף 5?
    "אבל במשא ומתן הזה הארגונים צריכים ללחוץ כמה שיותר לקצה המוסרי, ואילו הגנרלים ופקידי השלטון לקצה המעשי. "
    אם כן, למה?

  5. pקידי השלון כבר זמן הוכיחו שהם עוברים את המוסר מעבר לשיקולים פרקטיים, ומbגד ארגוני זכויות האדם לא יכולים להתעלם מההקשר של שיקול מוסרי , ונראה לי לפחות שאין ביניהם שמץ של דיאלוג.

  6. 1. נכון, ולכן הם לא יכולים להיות יותר מאחוז פעוט מהכביש, ואסור להם להשתלט עליו. במידה והם מתפשטים מעבר לאחוז הפעוט הלזה, יש לשלח בהם את אם תרצו.

    2. נכון, ולכן הם מוגבלים בדומה לפרקליטים, על ידי אתיקה משתמעת. במידה והם נתפסים בשקרים, באפליה גזענית של פעילים, או בכל מהלך שעשוי לגרום לפקפוק ביושרתו של השירות הציבורי החשוב הזה, יש לשלח בהם את אם תרצו.

    3. נכון: ארגוני זכויות אדם, כמתואר בסעיף 3, הם שקרנים פתולוגיים, כלומר מתמידים, שאינם מחפשים אמת, אלא הגנה על מי שלדעתם הוא נפגע. לכן, יש לבקר אותם באופן מתמיד. עם או בלי שירצו.

    4. נכון ומהווה מקרה פרטי של סעיף (1). כפי שמצב שבו הרשות המבצעת משתלטת ידוע ומוגדר כעריצות, ומצב שבו הרשות המחוקקת פועלת במרץ יתר נחשב לעריצות של הרוב, כך גם מצב שבו ארגוני הזכויות פועלים באופן מוגזם יחשב לבעייתי.

    5. נכון, ועדיין חשוב ששני הצדדים ימנעו מעוינות ישירה. למשל, רצוי שארגוני מודיעין ימנעו מחיסול של פעילי זכויות אדם. במקביל, פעילי זכויות אדם צריכים להמנע מגניבה והפצה של מסמכים מסווגים, סיוע פעיל לטרור, וכן הלאה. יש לזכור שפעילי זכויות אדם אינם תומכים בכל בני האדם – הם מוטים כנגד יהודים באופן ברור. היהודים הם גזע, על אף שאינם בני אדם (א. היטלר, מאבקי). פעילי זכויות האדם יכירו בכך שהיהודים דומים מאד לבני אדם, ויתנהגו כאילו ליהודים מגיעות זכויות אדם, לפחות בימים זוגיים.

    6. שטויות. הארגונים עוסקים בכל מה שקשור לזכויות אדם, ומבחינים בינם ובין זכויות היהודים. כזכור (סעיף קודם) יהודים אינם בני אדם, ממילא אין להם זכויות אדם. ישנם ארגונים ייחודיים לזכויות היהודים, אולם אלו אינם מוכרים כארגונים לזכויות אדם.

    7. שטויות. הארגונים רחוקים מלראות את החמאס כ"מוקע". הם פועלים בשיטתיות להפיכת הוקעתו, ולכשיוכשר ירימו כוסית לא אלכוהולית. כאמור, החמאס אינו עוין בני אדם אלא יהודים, והמנדט של ארגוני זכויות האדם אינו נוגע ליהודים, לטוב ולרע.

    8. ארגוני זכויות אדם, אם הם פועלים כמנגנון ביקורת של חברה דמוקרטית, לא זקוקים לאפולוגטיקה של הסעיף הזה, היות ומראש הם עוסקים בביקורת של חברות בנות ביקורת. הבעיה היא שללא שום ספק, אם איש ארגוני זכויות אדם יפגוש עריץ רצחני ופשיסטי, הם יתחבקו. בשאר אסד, עזמי בשארה.

    9. ארגוני זכויות אדם נוטים לחשוב שהם מגדירים לעצמם את המנדט של עצמם. זוהי טעות: התורמים מגדירים אותם ולהם. לכן, זוהי טעות לבקר ארגון שעוסק ברדיפת יהודים דרך מידע הקשור לשטחים, על כך שאינו רודף יהודים דרך משהו שקשור ללבנון. המממן או השנורר של הארגון (מנכ"ל\ית) הוא שמגדיר את הפעולות, לפי נטיות הכסף.

    10. ארגוני זכויות אדם יפעלו כנגד מי שבא להם, ומסיבות שבאות להם, כלומר מביאות להם כסף. הזרקור החזק במיוחד שמופעל כנגד ישראל נובע מכך שישראל אינה מאויישת בבני אדם, אלא ביהודים. יהודים ניתן ורצוי להרוג (קדוש הוא מעמד שמתקבל אוטומטית לאחר הריגה של יהודים). בנוסף, ומתוקף ההגדרה של "זכויות אדם", ארגוני זכויות אדם פועלים למען מערכת הערכים המזוקקת מזו של בני האדם החיים במשטרי זכויות האדם (משם מגיעות גם התרומות), ולכן בהגדרה ישקפו את מערכת הערכים של אותם משטרים ואנשים. ברצות האנשים במערב לדבר על זכותם להשמיד את כדור הארץ מאה פעמים יסכימו לכך ארגוני זכויות האדם, ברצות המערב לשלוט על העולם ללא מתן זכות בחירה לאותו עולם עצמו יסכימו לכך ארגוני הזכויות, ברצות המערב נפט ארגוני הזכויות יתקיפו את ישראל. ארגוני הזכויות הם, בהגדרה ובאופן לוגי, שלוחה קולוניאליסטית מערבית. לכן, כדאי שאם תרצו יבדקו אותם קצת.

    11. יש כאן טעות. ארגוני זכויות אדם נוטים לראות את עצמם כמשהו ששונה מסך כל הפרטים החברים בו. למעשה, הם נוטים לראות את עצמם כמשהו שמחייב את הפרטים החברים בו להקרבה, כמו המנעות מביטוי דעות מסוימות במהלך עבודתם בארגון. עם זאת, ארגוני זכויות אדם מקפידים להדיר מהארגון את הרוב העצום של החברה הישראלית, ולהותיר רק את משתתפי הבראנז'ה הרדיקאלית. במצב מעין זה, הסתברות הכשל של הארגון – שפעיל בו יבטא בטעות את דעתו האישית האמיתית, ולא את הדעה שגובשה כדעת-ארגון לגיטימית – גדולה מאד. על כן, הארגונים הללו לוקים בפליטות פה שמשקפות את דעת הפרטים בהם (דעתם כאמור אחידה). עם זאת, יש להעריך את הניסיונות של הארגונים למתן את הפרטים ולעדן אותם, ובכל אופן, לשלח בהם את אם תרצו.

    12. מגוחך ומיותר. ארגוני זכויות אדם אינם מלשינים על מעשים של יהודים, הם מדווחים עליהם. מוסר הוא נאמנות גבוהה יותר (רורטי) וארגוני זכויות האדם נאמנים למושג של המערב באופן מופשט (ראה סעיף 10), ובוודאי לא לדבר המכוער והמגוחך שנבנה במזרח התיכון על ידי הכמו-אנשים הללו. לכן, אם הם מלשינים על ישראל באותו היקף שמבוצע על ידי עיתונים ישראליים דוברי אנגלית, הרי שהם לא מלשינים מספיק לשיטתם. במקרה הזה, אני חוסך את ההמלצה לאפשר להם להשתכלל דרך ביקורת בסגנון אם תרצו.

    • מסכים מלה במלה עם מה שאתה אמרת, רק בלי הטון הציני. ככה ארגוני זכויות האדם פועלים וככה אנחנו אוהבים אותם. הם אכן חלק מהאג'נדה של השמאל, לכן לשמאל אסור לבקר אותם. בתור שמאלן אני תומך לגמרי בארגוני זכויות האדם בתור ארגונים שיובילו בטווח הארוך להקמת מדינה דו-לאומית, בה אני תומך.

  7. ברשותך, אם תוכל להסביר לאדם בעל אינטילגנציה ממוצעת כמוני
    איך סעיף 7 נשמע הגיוני בעיינך?
    הרי אם אתה מבקר רק צד אחד בהנחה שאת הצד השני אתה לא מסוגל לשנות או
    שהוא כבר מבוקר מספיק אתה יוצר ביקורת שמאבדת את ההקשר שלה.
    אם אדם מקבל מסמך שבו אתה מבקר את ישראל מבלי לבקר את הצד השני
    אתה יוצר מראית עין שרק צד אחד חוטא בפשעים בעוד לצד השני אין קשר
    לעניין ובכך נותן לו לגיטימציה.
    אני טועה? אשמח לתגובה. תודה.

    • לאחד שמתעניין,
      הקהילה הבינלאומית מבקרת רודנים, ומבודדת אותם. החמאס מבודד בעולם החופשי.אין מצג כזה. ארגוני זכויות אדם גם מבקרים החמאס. הם אולי, לא בדקתי במדוייק, מתמקדים יותר בישראל, פשוט משום שזה מבודד ומסוגר וזו פתוחה לעולם אך משתתפת יחד עם מצרים בחנק אוכלוסיה אזרחית.

  8. אתה יוצא מנקודת הנחה שכל אדם אשר מתעניין בדוחות ארגונים אלו
    מכיר את ישראל והחמאס מראשיתם ועד היום.
    לצערי, אדם מארץ אחרת שאינו מתעניין על בסיס קבוע בנעשה בסביבתנו
    שומע שהחמאס נתעבים אבל לא יודע בדיוק למה או יותר נכון לומר שהוא לא מודע לכל מעשיהם ונתקל בדוח בצלם או בדוח גולדסטון שנשען על ארגונים כאלו ומוצא את כל פשעי ישראל ונעזוב לרגע עד כמה הם נכונים
    אומר לעצמו, וואלה אולי לחמאס יש קייס אולי סתם משמיצים אותם הרי תראו במי הוא נלחם.
    אני לא סתם מנסה להקשות עליך ידידי, אך מכיוון ששמעתי דברים כאלו
    מאנשים בחול בשבועיים האחרונים מאוד הפליאה אותי הגישה הסלחנית שלהם כלפי החמאס.
    אולי ביקורת חד צדדית על ישראל יוצרת עוול ותגובות הרבה יותר
    חריפות מאשר היו נשמעות עם ביקורת מאוזנת?

    • אחד שמתעניין היקר,
      אתה מציב פה הגיון שמוזר לי לעקוב אחריו – אם על ארגון זכויות אדם להציג תמיד דוחות מאוזנים סימטרית (כך אתה מרמז כי הרי י ביקורות כלפי החמאס ושות'), הרי שאין הם יכולים למלא את מטרתם – כיוון זרקור לבעיות הפחות ידועות ואלו שניתן לפתור אותם באמצעות לחץ בינלאומי. מה הטעם להתמקד בביקורת על ארגון כמו חמאס שבדעת הקהל המערבית יש ממילא רוב מוחץ לרואים בו ארגון טרור בזוי?

      בנוסף, מה המשמעות של איזון? שהדוחות יהיו 50-50 בכמות התוכן הביקורתי או הטון הביקורתי כלפי שני הצדדים? שהביקורת כלפי הצדדים תקבל נפח לפי מידת רשעותם של העוולות של כל צד? שהביקורת תקבל נפח בהתאם לסכנה הטמונה בעוולות אלו? אולי היא תקבל נפח לפי מידת הממוסדות והכוח של הצד מבצע העוולת – כך שגורם ממוסד יזכה ליותר ביקורת מאשר התארגנויות עממיות? ואולי קנה המידה צריך להיות מידת הנק שעושות העוולות – כך שהנפח של הביקורת הוא לפי מידת ההרוגים\נפגעים? אולי הכוונות חשובות? אולי צריך ממד משולב?

      כלומר איך קובעים מהו איזון?

      ועוד נקודה אחרונה, שאין לי תשובה פשוטה אליה, איך ארגון זכויות אדם המתיימר להמשיך לפעול בעזה למען תושביה, יכול לקיים מטרה חשובה זו ועדיין לבקר את החמאס? האם זה לא יסכן את פעילי הארגון? זו דילמה לא קלה.

      אגב, בצלם ביקורתי בהחלט כלפי החמאס וכך גם דוח גולדסטון – שמשתמש בכינוי המכובס כוחות פלסטינים מזויינים או משהו כזה, כנראה משום הצורך לשתף פעולה עם ממשלת החמאס. לכל העולם, כולל התקשורת העולמית, היה ברור שהחמאס הוא זה שמבוקר פה.

  9. כנראה שלא הסברתי את עצמי טוב.
    הכוונה במאוזנת היא לא כלפי הכמות\ נפח .
    אני אנסה בדוגמא, אולי לא הכי טובה אבל לפחות תבהיר את השאלה.

    נניח שאתה מוציא דוח שמגנה את ישראל על הריסת מבני ציבור.
    והאפשרות השניה להוציא דוח שמגנה את ישראל על הריסת מבני ציבור ומגנה את החמאס על שימוש במבני ציבור לאחסנת תחמושת.
    הביקורת שאתה יוצר במקרה השני נותנת יותר פרופורציה.

    השאלה היא האם עצם הויתור מראש על גינוי צד אחד לא יוצר עוול
    לצד השני?
    ובבקשה אל תתיחס לדוגמא, האם מותר או אסור להרוס מבני ציבור במקרה כזה אלא תתיחס בכלליות לנושא.
    תודה.

    • לאחד שמתעניין,
      אתה מדבר על הצדקות לפעולות צבאיות במקרה הזה. לא נראה לי שזה מתפקידו של ארגון זכויות אדם, אלא אם יש הקשר ברור וישיר להפרה של זכויות אדם בהצדקה לפעולה. למשל אם מחסן התחמושת שהופצץ, שהוא גם מבנה ציבורי, שימש בבירור לירי על אוכלוסיה אזרחית. במקרה נקודתי כזה אני אישית מסכים שצריך לציין את זה. אתה מכיר מקומות שבהם דברים מהסוג הזה לא צויינו? אשמח להפנייה.

      היבט שני הוא לא ההצדקה לפעולה אלא אופי הפעולה. האם אופי זה משית נזק סביבתי בלתי מידתי. צבאות רבים רואים בעיקרון זה נטל שלא מאפשר לחימה בטרור. האומנם? זו סוגיה מורכבת. מה שברור הוא שממשלות לא עושות כמעט כלום כדי לאפשר עמידה בעקרונות של זכויות אדם לצד שיפור יכולת הלחימה בטרור – למשל בהשקעה מאסיבית בפיתוח אמל"ח יותר ויותר נקודתי. קל להגיד שאין ברירה. כשממשלות באמת רוצות הן מצליחות. ולכן הביקורת לא נסוגה לאור הטיעון של אי-האפשרות להילחם בטרור. מה גם, שאם מדברים מזווית תועלתנית, הרי שהלחימה הלא ממוקדת אולי פוגעת באנשי הטרור אך מחזקת את הטרור והשנאה כרעיונות פוליטיים פופולריים.

  10. אני לא מכיר מקומות שדברים כאלו נעשו ות'אמת אני לא בקיא
    בכל פעולות אירגונים אלו בשביל לבקר אותם.
    אותי מעניין סעיף 7.

    אולי ננסה דוגמא אומנם דמיונית אך יותר קיצונית.
    נניח שחמאס היה משתמש בכל התרופות שנכנסות לעזה לשם מכירתם
    בחו"ל והשגת מימון. וכתוצאה מכך לא הייתה מגיעה לפלסטינים בעזה אף לא תרופה אחת.
    נניח שישראל על מנת למנוע מימון שכזה לחמאס היתה אוסרת על הכנסת תרופות לעזה.

    אם אני מבין נכון את סעיף 7,יבוא אירגון הומניטרי ויוציא דוח
    שמגנה את ישראל על אסירת תרופות ליושבי עזה.
    וכתוצאה מחוסר היכולת לשנות את חמאס או מכיוון שהעולם כבר מגנה את חמאס לא יוזכר בדוח גינוי חמאס על מכירת התרופות.

    יבוא פלוני ויקרא את הדוח ויזדעק עקב פעולה חמורה כזו של ישראל.
    בעוד שאם הדוח היה מגנה את ישראל וחמאס, יש מקום להתחבט אם הפעולה נכונה או לא.

    שוב, אני לא מעוניין בהתיחסות לדוגמא הספציפית אלא איך
    סעיף 7 לא יוצר עוול לצד שמבוקר.
    תודה.

    בהקשר ללחימה בטרור אני מסכים איתך שגם צבאות מודרנים לא יודעים לתת מענה לטרור אך אני יודע בוודאות שהתעשיה הצבאית בישראל מתאמצת וגם פיתחה אמל"ח נקודתי לצהל שלא היה בשנים עברו.

    • מטרתם של ארגוני זכויות אדם איננה סימון ההצדקות לפעולות מלחמתיות או מצוריות כאלו או אחרות. הם הפרקליטים הציבוריים של תושבי עזה חסרי הקול – לא של החמאס ולא של ממשלת ישראל, שעל מנת להשיג את מטרותיהן לא בוחלות בפעולות קלות – מניעת תרופות מכאן, ומכירתן לשם מימון מכאן [אם להשתמש בדוגמה שלך]. לשני הגופים הללו י אמצעי דיברור משלהם, שידבררו את עצמם.

  11. תשובה טובה, אם כי מצביעה על קצת תמימות לדעתי.
    לדעתי שני הגופים כבר מזמן איבדו מאמינותם ולכן עבודת האירגונים הללו משמשת ל"ניגוח" פוליטי והסתה.

    • אין פה תמימות. העובדה שמדברריה של ישראל, ובפרט של צה"ל, איבדו מאמינותם, בשל מתיחה אלסטית של העובדות והמסגורים הסבירים [גם בהקשר רחב שאיננו קשור לסכסוך], איננה צריכה להשית אחריות על מבקריה של הממשלה לדברר אותה.
      אותו דבר לגבי החמאס. העובדה שאיבד מהקרדביליות שלו איננה סיבה לדברר אותו.

      אפשר אולי לטעון שיש אפקט משני לעבודתם של ארגוני זכויות אדם, שבשל אי-אמינותה של ישראל, מעצבים דעת קהל שערה יותר לבעייתיות בפעולות הממשלה והצבא מאשר לאתגרים הביטחוניים. א. אני לא בטוח שזה מדוייק. במיוחד לאחר נפילת התאומים וזיהוי קיצוניות איסלמית עם סכנה למערב. ב. אם ארגוני זכויות האדם הישראלים יחליטו פתאום לאמץ קוד "אתי" של אי-פגיעה בתדמית ישראל, אני חושש שזה רק עלול להזיק לתדמיתה. אתה מאמין אחרת? ג. לכל פעולה במישור הציבורי יש אפקטים משניים לא רצויים. זה לא בהכרח סיבה להימנע מהם.

  12. ההסברה בבלוג זה מעניינת ואני מזדהה עם רובה ועם המטרה של לתת משקל נוסף לחלש
    מי שחמלה ודאגה לאדם באשר הוא אדם… היא מטרתו – אני מזדהה איתו

    אבל, לצערי אני חש שדוברים כאלו ואחרים , או פעילים של ארגונים מסויימים
    שונאים ואין להם אמפטיה לתושבים יהודים ביהודה ושומרון – הידועים כ'מתנחלים' – משום שהם מציירים אותם כחזק – בלי להכיר מציאות מורכבת

    אי אפשר לפתור סכסוכים בלי להבין את 2 הצדדים ולהגיע לנקודת גישור

    אצל אותם אלו שזו המציאות הנימוקים הללו הם , סוג של טיעון משפםטי של עורך דין .. נשמע טוב אבל לא תמיד מייצג את האמת …

  13. "לכל פעולה במישור הציבורי יש אפקטים משניים לא רצויים. זה לא בהכרח סיבה להימנע מהם."

    השאלה עד כמה באמת האפקטים הם משניים כי כמו שזה נראה עכשיו
    האפקטים המשניים הם הראשיים.
    אם אני אצטט את סוף סעיף 1 שלך:
    "אבל בטווח הרחוק זה צפוי להשתלם מבחינת צמצום השנאה והאיומים"
    כמו שזה נראה עכשיו ככל שהזמן עובר אנחנו עדים להתרחבות השנאה
    והאיומים.
    למרות שהכוונות שלהם טובות ככל שאני מעמיק בחיפוש ידע אחרי ארגוני זכויות אדם אני מוצא המון זוהמה, אינטרסים אישיים, וקשרים לארגונים ואנשים שמחפשים את השמדת ישראל.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s