תסמונת דחוח הלוי

ארגוני זכויות האדם נמצאים תחת מתקפה תקשורתית, בין השאר בהקשר של אמינותם המקוצעית. היכולת להטיל ספק, ולו קלוש, באמינותם, משמשת כשמן המחליק בקלות יתר את הטיעון המקרת'יסטי – אסור לבקר את צה"ל והממשלה ובטח שאסור שביקורת כזו "תדלוף" לעולם החופשי.
הרי קל יותר לומר ש"ארגוני האדם מלכלכים עלינו בחו"ל, דברי שקר, וגורמים נזק אדיר". ללא התוסף הקטן הזה "דברי שקר", הטיעון היה נשמע למיינסטרים הישראלי, עד כמה שהוא מגוייס, דומה מדי לאתיקה של כת הסיינטולוגיה. דומה מדי לבית-הספר היסודי – ברמת המוות למלשנים.
בהקשר הזה מוצאים לאחרונה תחקירנים למיניהם כל מיני תקלות, אי-דיוקים, טעויות וכשלים בדיווחים של ארגוני זכויות האדם. בולטות במיוחד סדרת התחקירים המפורטים של יונתן דחוח-הלוי על בצלם. למען האמת הייתי מתפלא אם לא היו נמצאים אי-דיוקים וכשלים בדוחות של ארגוני זכויות האדם. כשאתה עוסק בתחקירים כל כך מורכבים ורבים, בזירה כל כך מורכבת וקשה, אין ספק שפרטים משמעותיים של עובדתיות מוצקה יחמקו מבין ידיך או יצאו מעוותים. זה קיים בכל תחקיר מורכב. אבל זה בוודאי לא תירוץ להרמת ידיים והשלמה עם טעויות – תמיד יש צורך להשתפר ולחקור את סיבות הכשלים.
מעבר לאתוס המקצועי כשלעצמו יש עוד שתי סיבות המחייבות לטעמי מנגנון ביקורת עצמי של ארגוני זכויות האדם: סיבה אחת עקרונית – זכויות אדם הן עניין חשוב מכדי להפקירן לחובבנות או פסאודו-מקצועיות; וסיבה אחרת אסטרטגית – כשמחפשים אותנו יריבינו על מנת להפוך כל טעות שלנו לחולייה בסיפור קונספירציה נגד ישראל, עלינו להקדים אותם. עלינו להראות שאנו מקיימים מנגנון של ביקורת עצמית והתייעלות, ולהדגיש בכך את השוני המהותי בינינו לבין המערכות שאותן אנו מבקרים. קרי: אנחנו בוחנים את עצמינו בשקיפות ובכנות, מודים בטעויות ופועלים במרץ להשתפר ולא חוששים "לכבס את הכביסה המלוכלכת בחוץ". ומה עם ממשלת ישראל וצה"ל?
לשם כך ראוי שישכילו ארגוני זכויות האדם להקים גוף כלשהו שיפעל בשקיפות לנטר את הדוחות והתחקירים והפעולות של הארגונים השונים, לפחות באופן מדגמי, ולפרסם דוחות על הדוחות כולל המלצות לייעול ושיפור מתודולוגיית התיחקור, אופני הניסוח והמיסגור וכללי הגילוי הנאות. גוף כזה יוכל לענות לדחוח-הלווים בזמן אמת, כי תגובה להם היא מחוייבת המציאות. הם כבר לא בשוליים ובטח שהם לא "לא ראויים להתייחסות". הם משמנים בלגיטימציה, קלושה ככל שתיהיה, את גלגלי המתקפה. לכשיקום גוף כזה נוכל לומר לדחוח-הלווים בזמן אמת: אתם טועים ומטעים. או שמא: תודה שהסבתם את תשומת ליבנו לטעויות, הן תוקנו והלקחים ילמדו.
אם ניקח את הויכוח הציבורי על ארגוני זכויות האדם לזירה של ענייניות, על אף שכמעט כלום במתקפה הזו איננו ענייני, ישארו מתנגדינו עם התלהמויות ורטוריקה פשיסטית בלבד. זה יקשה עליהם במשהו להמשיך את אחיזתם בזרם המרכזי של הציבוריות הישראלית. זה הוא כנראה הסיכוי המשמעותי ביותר לכך.
פורסם לראשונה ב"על צד שמאל" ועורר דיון יוצא דופן יחסית לאכסנייה.
אגב לאחר פרסום הדברים שוחחתי טלפונית, שיחה נעימה ומעניינת עם מר דחוח-הלוי, ולמרות אי-ההסכמות ראיתי אפשרות להביא את השיח עם מבקרי ארגוני זכויות האדם לפסים ענייניים יותר. מר דחוח-הלוי הביע תמיכה בצורך לתחקר אירועים ולרדת לשורש האמת.
רלוונטי פה להוסיף גם תגובה מצויינת של דוברת בצלם למתקפות של בן-דרור ימיני:
אם כי חסרה עדיין תגובה מפורטת של הארגון לטענות של דחוח-הלוי, שבחלקן שונות מאוד בטבען מאלו של ימיני
ועוד רשומה, על מאוזנותם של ארגוני זכויות האדם

18 מחשבות על “תסמונת דחוח הלוי

  1. הטענה היא שמדובר הארגונים שפועלים לכאורה למען זכויות אדם ובפועל פועלים בצורה פוליטית (לטובת הםלסטינים) תוך שימוש בזכויות אדם כמסווה(מאותה סיבה אף אחד לא לוקח ברצינות את ארגון זכויות האדם ביש"ע שגם הוא משתמש בכסות של זכויות אדם כדי לקדם עמדה פוליטית ימנית-קיצונית)

    הטענה היא על הטיה של התחקירים והוצאתם מחוץ להקשר(כמו שתחקירים של בצלם יכולים לטעון שאדם מסוים "לא השתתף בלחימה" בזמן מותו וזה נכון,אבל שעה לפני הוא שילח מחבל לת"א ושעה אחרי הוא היה מארגן שילוח קסאמים).

    זכויות אדם הן מגן,הבעיה מתחילה כשהן מהוות מגן למחבלים ואז הן הופכות לכלי מלחמה,זה לא מצב פשוט כי המחבלים נטמעים באוכלוסיה האזרחית ונוצר מצב שבו כל אזרח חשוד כמחבל.

    המתקפה לא הייתה על ארגוני זכויות אדם אלא על השימוש בזכויות אדם ככסות לפעילות פוליטית.

    • הי יונתן,
      יש לציין שניתן להיות בעד ארגוני זכויות האדם כמוסדות חשובים ונגד רמת המקצועית\נטייותיהם או התמקדויותיהם. אבל שיח כזה כמעט ואינו קיים בישראל של היום. ישנו עליהום נגד הארגונים כארגונים ולא ביקורת עניינית (דווקא דחוח הלוי יוצא דופן בהקשר הזה).

      זה לא פותר את הארגונים מלשמוע את בדלי הביקורת העניינית בתוך רעש ההסתה ולבחון את עצמם.

      אבל הראייה שלך של מה פוליטי ומה מקצועי היא קצת מוזרה. ברור שארגוני זכויות האדם פוליטים משום שזכויות אדם לפלסטינים אינם עניין מובן מאליו בישראל ונקיטת עמדה בעדם היא פוליטית (כלכלת הסיכונים לכוחות הביטחון ולאזרחים בלתי מעורבים לעומת הסיכויים לתפוס אויב ציבור שונה לחלוטין במבצע משטרתי ברמת-גן כנגד פושע מסוכן לעומת במבצע של הימ"מ בשכם ללכידת טרוריסט מסוכן).

      ארגוני זכויות האדם לא צריכים להיות מאוזנים – להבדיל מדבקים באמת (ואם חרגו מדבקות זו אני כתומך שלהם רותח).

      ארגוני זכויות האדם פועלים כמעין "פרקליטים ציבורים" של מי שקולם לא נשמע, של מי שנפגעים מהרשויות הישראליות (משטרה, צבא, שב"כ, שב"ס וכו'). האגודה לזכויות האזרח לדוגמה עוסקת רבות גם בזכויות אסירים ישראליים, יהודים בחלקם הגדול.

      מטבע הדברים נרמסי הרשויות הישראליות הם לא תמיד החבר'ה הטובים. זה לא משנה. ממש כפי שכל חשוד בעבירה, גם אם הוא באמת ובתמים עבריין נאלח, זכאי לטוען משפטי למענו, שייצג אותו מטעם הסניגוריה הציבורית או באופן פרטי, כך גם הנפגעים הקולקטיוויים של הרשויות הישראליות. במובן הזה השנאה שיש בחלקים בציבור נגד סניגורים של חשודים כרוצחים ופדופילים היא בדיוק אותה השנאה כנגד ארגוני זכויות אדם.

      אבל נסה לתאר את החברה הישראלית או כל חברה דמוקרטית ללא מוסד הסניגוריה? במובן הזה ארגוני זכויות אדם לא צריכים להיות מאוזנים, הם מביאים את דברי הצד הנרמס . הם כן צריכים להיות נאמנים לאמת (ופה אלי מסתיימת האנלוגיה לסניגורים שלא יהססו לבדות עדויות). אם הם לא נאמנים לאמת, מסיבה כלשהי, אני כתומך זכויות אדם רותח על כך, ורוצה לדעת מזה, על מנת לשפר את המוסדות החשובים הללו.

      • יריב,הארגונים נחשדים בכך שהם פוליטיים ולא למטרת שמירת זכויות האדם אלא למען הדרישות הלאומיות הפלסטיניות,חשבתי שזה היה ברור.

        מחבלים אינם פושעים רגילים וההתייחסות אליהם לא צריכה להיות כאל פושעים ומי שמגן על מחבלים הוא חלק מכלי המלחמה שלהם כמו שאפוד קרמי הוא חלק מכלי המלחמה של חיילי צה"ל.

        אני תומך בארגוני זכויות אדם כשהם מנסים למתן פגיעה באזרחים שנקלעו בעל כורחם למצב הזה,בשום פנים ואופן לא בכאלה שמגינים על מחבלים,בטח לא בכאלה שתומכים בדרישות פלסטיניות שבינן לבין זכויות אדם יש מעט מהמשותף.
        אף אחד לא רוצה להעלים את ארגוני זכויות האדם,פשוט רוצים שיעסקו בזכויות אדם נטו ולא ככסות לעמדה פוליטית(תמיכה בשמאל,בימין וכו').

        האם תביעה של ארגון זכויות אדם לפירוק התנחלות שהוקמה על אדמות מדינה או מאחז לא חוקי שהוקם על גבעה שנטושה מזה עשרות בשנים(אם לא מאות) היא פעילות לזכויות אדם?תביעה להפיכת מדינת ישראל למדינה דו לאומית?

    • ועוד איך שתביעה של ארגון זכויות לפירוק התנחלות היא תביעה בעד זכויות אדם – ההתנחלויות אינן התיישבויות רגילות, הן נמצאות שם במסגרת משטר אפלייה ממוסד וממושך, שמבדיל בין נתינים פלסטינים לאזרחים פריווילגיים יהודים. המצב הזה מטבע הדברים מזמן ניצול שאכן קורא. לכן לגיטימי לקרוא לפירוק התנחלויות או השוואת תנאי תושביהן לתנאים של הפלסטינים.

      • אז הנה מקור הבעיה,המקור הוא לא במתקיפים אלא במגנים שלא יודעים להבחין בין פעילות פוליטית שתומכת בזכויות אדם לכזאת שאינה תומכת בזכויות אדם.

        מעבר לזה שגם פירוק התנחלות כרוך בפגיעה בזכויות אדם הרי שאין קשר ישיר בין קיום ההתנחלות לזכויות אדם.

  2. יואילו ארגוני זכויות האדם לעשות מקארתיזם לעצמם, ולהפסיק לגזול משאבים יקרים מהימין שעוסק בכך כיום.

    • קשקוש ילדותי, אם יש בעייה במקצועיות של ארגוני זכויות האדם האינטרס של תומכי זכויות האדם הוא לדעת את זה. מה הקשר למקארת'יזם? הגזמת בגדול.

  3. אני מודה שאני די מפקפקת במניעיו של דחוח-הלוי – אזרחים אמורים להשגיח יותר על הממשלה והצבא שפועלים בשמם ושאת משכורתם הם משלמים ולאו דווקא להיטפל לאירגונים חוץ ממשלתיים מימין או משמאל – אך לא מפקפקת ביכולות ניתוח הטקסטים שלו.
    אסייג ואומר שב"מפקפקת" הראשון כוונתי למניעיו הפוליטיים, לא האישיים.
    ועם זאת, יש להשכיל מכל מלמדינו. מה גם שבמקרה הזה יש ממי ללמוד.

  4. מענין מה ההגדרה לפוליטי

    האם ארגון שטוען שהגירוש מגוש קטיף אינו חוקי/מוסרי וכו' – הוא ארגון פוליטי או ארגון של זכויות אזרח?

    ברור לי שיש לך דעה בענין – ובדיוק לזה קוראים פוליטיקה ולא זכויות אזרח.

    לגבי הארגונים ואופני הביטוי שלהם.

    בחיים הרגילים אינך מאמין למישהו שאתה יודע שהוא משקר בדרך כלל – גם אם יש לו כוונות טובות (לטעמו) וזהו בדיוק היחס לארגונים האלו

    הם משקרים ביודעין (יש להם אולי סיבות טובות לכך – אבל זוהי האמת) ולכן אינם יכולים להיות אלו ש"מדווחים אל פגיעה בזכויות אזרח".
    אף אחד לא יכול להאמין למישהו שיש לו אינטרס מאד ברור ומוטה לכיון אחד

    • מיקי זכויות אדם ואזרח הם עניין פוליטי. נקודה.

      גם הגירוש מגוש קטיף וההתנגדות לו הם עניינים של זכויות אזרח. הגירוש היה פגיעה חמורה בזכויות אזרח, אך הוא ביטל פגיעה חמורה הרבה יותר – השארתם של יותר ממיליון עזתים במסגרת משטר אפליה ממוסד וממושך; משטר המפלה ומבדיל בין נתינים עזתים לאזרחים פריווילגים יהודיים.

      הבחירות הקשות בחיים הן בין הרע לגרוע, לא בין טוב לרע.

      כמובן שצריך לזכור גם שלמדינה מוכרת הזכות להפקיע שטח ולפצות בגין ההפקעה – נכון שבגוש קטיף זה נעשה בקנה מידה בעיייתי, ושהליך הפיצוי היה בעייתי מאוד, אבל כאמור, זו בחירה בין הרע לקטאסטרופלי מבחינת זכויות אדם ואזרח. את הליך הפיצוי והשיקום יש לשפר – זה בהחלט עניין שהארגונים צריכים לבדוק.

      האשמים העיקרים בכך הם מי שהשלו אזרחים ישראלים כי יוכלו לחיות לנצח במסגרת משטר אפליה בשטח שלא סופח לישראל ואף מדינה בעולם לא מכירה בשליטה הישראלית בו כשליטה קבועה. כלומר כל ממשלות ישראל בתקופה הרלוונטית.

  5. השאלה מי מחליט מה קשה ומה קטרסטרופלי – האם דעה פוליטית? או שישנה אמת מידה אחרת.

    אם אין אמת מידה אוביקטיבית – אז בבקשה אל תכנה את זה זכויות אזרח, מתאים יותר דעתי הפוליטית קובעת כך וכך.

  6. הטיעון שהאפליה של הפלסטינים נעוצה בהתנחלויות הוא פוליטי – שלא בהכרח קשור לזכויות אדם

    ומאידך אם אנשים בימין ובשמאל, פעילי זכויות אדם ומתנחלים ישתפו פעולה כדי להוריד את רמת הפגיעה בזכויות הפרט של ערבים תושבי יו"ש,
    זה ודאי ישפר את המציאות בישראל
    וזו לדעתי מטרה חשובה

    לטובת זכויות האדם, לפחות ברמת הפרט – כדאי שארגוני זכויות האדם ימצאו להם עמיתים בימין וביהודה ושומרון (אני מכיר כאלו) ויתארגנו יחד –

    התמקדות בזכויות הפרט (עמידה מול רשויות, אוטונומיה ניהולית)
    תשפר את המצב של כולנו ללא קשר לשאלה פוליטית

    הדגשת ההתנחלויות כאם כל חטאת – ולכן זה חייב להיות מרכיב בשיפור מצב זכויות האדם, מבזבזת הרבה אנרגיה. לטעמי הטיעון הזה לא נכון אך גם מי שחושב שהוא נכון
    יכול לשתף פעולה עם אנשים כמוני – בדאגה לאזרחים ערבים שמתמודדים מול הצבא

    ואגב, לא חייבים לשנוא את המתנחלים ולצייר את כולם כאזרחים בעלי פריבילגיה לעומת הפלסטינים , המציאות יותר מורכבת בעולם ולכן חשוב להתמקד בפרט ובאדם

    כמו שאדם שצריך שעות במחסום כדי להגיע לעבודה – מרגיש מאוים ומקופח
    גם אדם שמפחד שירצחו אותו בדרכו הביתה – מרגיש מאוים ומקופח

    אז ללא קשר לעמדה פוליטית אפשר להרגיש אמפטיה , ולשלב זרועות

    הממשל הצבאי בישראל – גרר פגיעה בתושבים ערבים הרבה לפני 67

    מאידך מאז הסכמי אוסלו מצב ערבים ביהודה ושומרון הורע

    אז גם אם פוליטית אדם מסוים בעד הפרדה,
    זה לא אומר שחייבים תמיד להילחם על כל הקופה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s