השמאל הראדיקלי הוא יותר מתופעה סוציו-תרבותית

תגובה שהשבתי למוטי סגרון ראויה לדעתי להתפתח לפוסט. מר סיגרון קבל, אם לעשות סיכום שלי, על נטיות מוקצנות באופן אקספרסיבי, מתלהם, טיפשי, ושובר את כל הכללים, בהקשר להתנהלות השמאל הראדיקלי ואנשי ארגוני זכויות האדם.  מבלי להיכנס לויכוח פרטני על מה טיפשי, מה שובר את הכללים וכו' – ויכוח חשוב כשלעצמו שיש הרבה מה לומר במסגרתו – אני רוצה לעשות הבחנה בין האנשים לרעיונות. הבחנה כזו תמיד עלולה להתדרדר למטאפיזיקה – כאילו קיימים רעיונות שמאל ראדיקליים שאין מקורם באנשים, רעיונות שמשייטים להן בעולם האידיאות. לא זו הכוונה, אלא שיש להבחין בין רעיונות המקדמים אותנו כחברה, ביחס לנטיות היסודיות שלנו לשיפוט המציאות החברתית, ובין רעיונות עוועווים שבמקרה או לא במקרה מקורן ב"שבט" האנשים המתקראים "שמאל ראדיקלי" ושאותם יש לבקר ללא סנטימנטים שבטיים.
בפתח הדבר יש להגיד בבירור: ודאי שקיימים מגזימנים, קונספירטיביים ואף "קוקואים" בשמאל הראדיקלי – אללה-יוסטור כמה כאלה יש. יש גם הרבה אנשים בשמאל הראדיקלי שהנראטיבים הפוליטיים שלהם טיפשיים וילדותיים להחריד.
אפשר לעסוק בשמאל הראדיקלי כתופעה תרבותית-סוציולוגית, כסגנון חיים, כדת חילונית, כהון-תרבותי המסייע להבחין את הפרט הראדיקלי מאחרים, ואז אכן מדובר בתופעה על פי רוב מגוחכת -כמו רוב הקבוצות הבדלניות\מתנשאות\לעומתיות שלעיתים מתדרדרות למרדנות לשם מרדנות.
אבל אין מנוס מלהכיר בכמה קביעות וכמה הגיונות חזקים ביותר שרק השמאל הראדיקלי מבטא אותם נכון להיום. אם מנקים את השיט של הפציפיזם הפשטני, האנטי-לאומיות המפריטה לדעת והמארקסיזם הוולגרי (להבדיל מנטיות סוציאל-דמוקרטיות עמוקות), הרי שמגלים פנינים פוליטיות. השמאלנים הראדיקליים הרציניים ממעטים ליפול למלכודות הללו.
לכן, ובהתייחס לארגוני זכויות האדם, , גישה בריאה יותר תיהיה גישה מעט יותר מוסדית – הבנה שמוסדות – כמו ארגוני זכויות אדם – הן לא הפשטות החורגות לחלוטין מסך האנשים המרכיבים אותם, אבל גם לא רדוקציה של סך האנשים המרכיבים אותם. רוצה לומר שלמוסדות – כמו ארגוני  זכויות אדם – יש איזשהו תפקיד חברתי וזהות שלא ניתן לצמצם לאופיים, תפישותיהם הפוליטיות, היושרה האינטלקטואלית ונטיות ליבם של האנשים המרכיבים מוסדות אלו. ובמילים פשוטות יותר – אם האנשים החברים בארגון זכויות אדם X הם הזויים ופשטנים, יש להילחם לא בארגון כשלעצמו, אלא להיאבק על מנת שאנשים ראויים יותר יאיישו את הארגון וכך ישמרו על הפונקציה החברתית החשובה שארגון X ממלא. יש לדאוג שיהיו אלו אנשים מעמיקים, לא דוגמטיים, נטולי פניות במידת האפשר ומאוזנים (מאוזנים ביחס לנורמות של זכויות אדם אוניברסליות, לא מאוזנים בעיניו של "הציוני הסביר" ד'היום, שחושב כי הרג 100 פלסטינים על מנת לא לסכן חייל אחד זו פרקטיקה שאין בצידה דילמה מוסרית).
עמדה ביקרתית כזו כלפי ארגוני זכויות אדם  היא עמדה ראויה ביותר.

28 מחשבות על “השמאל הראדיקלי הוא יותר מתופעה סוציו-תרבותית

  1. אם מנקים את השיט של הפציפיזם הפשטני, האנטי-לאומיות המפריטה לדעת והמארקסיזם הוולגרי נשארים מספיק אנשים בשמאל בשביל למלא תא טלפון.

    חוץ מזה, מה רע בדיוק בלהיות "תופעה סוציו-תרבותית"? הציונות היא לא יותר מאשר תופעה סוציו-תרבותית, והיא הגיעה די רחוק.

  2. לשמאל הרדיקלי מוצמד לעתים קרובות התואר "פוסט-ציוני". הביטוי הזה, שנדמה פעם אפנתי ועדכני כל כך, הפך זה מכבר למטבע לשון שחוק, החוטא לא אחת לאמת. חלק מן הרדיקלים מתנערים ממנו לחלוטין, ומסיבות מוצדקות. עמדתם אינה "פוסט-ציונית" – תהא אשר תהא משמעותו של המונח – אלא אנטי-ציונית בלא כחל ושרק; דחייתם את המדינה היהודית מוחלטת ונחרצת, ומתאפיינת תכופות ברטוריקה זועמת ומתלהמת. הם פוסלים את ישראל משום שהיא מצטיירת בעיניהם כמדינת לאום קולוניאלית, המדכאת, בצורה כזו או אחרת, את הרוב המוחלט של בני האדם הנתונים למרותה. וכפי שנראה, הביקורות שהם מטיחים בה מצטברות למסה קריטית של שלילה שאינה מותירה לפרויקט הציוני ולו שביב לגיטימציה או תקווה

  3. אפשר להבין אפוא מניין נובעים תסכוליו של השמאל הרדיקלי בישראל ולאן מועדות פניו. נכון, פעיליו אינם שוקטים על השמרים: הם מפגינים יד ביד עם פלסטינים, מתקוטטים עם חיילי צה"ל ועם שוטרי מג"ב ליד גדר ההפרדה, עורכים אירועים "אלטרנטיביים" בתגובה לחגים לאומיים ויוזמים מיצגים של אמנות מגויסת. האינטליגנציה האנטי-ציונית, מצומצמת בהיקפה אך חסרת מנוחה וקולנית, מפרסמת מאמרים, מוציאה לאור ספרים ומתעדת באובססיביות את העוולות שמחוללים, לטענתה, הממסד הציוני וכוחות הכיבוש. עם זאת, יש משהו מטעה בפעלתנות הזו; היא עשויה לעורר רושם של מעורבות עמוקה במרחב הציבורי המקומי, אך הדחף המניע אותה כיום דווקא מרחיק אותה מן הזירה הזו. חזית ההתנגדות הרדיקלית למדינה היהודית אינה מעוניינת באמת בנטילת חלק כלשהו – אפילו מעמדה אופוזיציונית – בסדר הישראלי; היא נואשה ממנו זה מכבר. היא מחפשת את הדרך החוצה. ציטוט:מתוך- תוגתו של השמאל הרדיקלי.אסף שגיב מאמר בן 10 עמודים מומלץ. אתר תכלת

    • זה מאוד לא מאפיין רבים מאנשי השמאל הראדיקלי שאני מכיר, שאוהבים מאוד את ישראל, פעילים חברתית, ומעורבים גם בתחומים כגון איגודי עובדים, עבודה סוציאלית וכו'
      כנס לאתר הקרן החדשה לישראל, עבור על עלוני הקרן, ותגלה את העולם הזה.

  4. אם אני מביא ציטטות מהמאמר, דעתי כדעתו של מר שגיב, השמאל הרדיקלי מתנגד למדינה אפילו בגבולות 47 ויש אנשים בשמאל הזה ששוללים את הקשר שלנו לארץ הזאת תנ"ך לא תנ"ך, לדעתם היהודים מאירופה פלשו למקום לא להם נקודה. למזלנו הם במיעוט ואולם הם מוצאים דרכים להרעיל נפשות של צעירים וצעירות ראה פרשת קם, והתבטאות של בכירה בארגון "בצלם" ליזי שגיא וסגן עורך עיתון הארץ
    אני מקווה שגורל עיתון הארץ יהיה כמו עיתון חדשות בזמנו
    אין מקום לסוג כזה של הפקרות מדובר בחיי אדם אסור לחזור להפקרות ולקלות הדעת שהיתה לפני מלחמת לבנון ה-2
    יש מקום לשמאל ציוני חברתי פוליטי, אבל לא שמאל חתרני ומלשן

  5. חתרני ומלשין? תגיד לי מדינה זו כת בעיניך? מה זאת אומרת מלשין? נורמות בסיסיות של זכויות אדם, ודיווחים על הפרות, צריכים להיות חלק בדיונים פתוחים ושקופים וציבוריים. בעידן של אוטוסטדרדת מידע זה בוודאי יזלוג אל מעבר לגבולות המדינה.

    בכך ארגוני זכויות האדם שומרים למזער את הבגידה הגדולה בדמוקרטיה ובמגילת העצמאות – שכל ממשלות ישראל כמעט שותפות לה במידה זו או אחרת.

  6. הקרן החדשה.יד נותנת ויד מסייעת לגדולי האוייבים של המדינה אין טעם לחזור על מעלליה של הקרן הכול כתוב במעריב כמעט כול שבוע גילוי חדש לקרן נתרם הרבה כסף משונאי ישראל ואת מנת ההלשנות החודשית או אפילו היומית הם מספקים
    ועל זה נאמר "שומר נפשו ירחק"

    • מוטי, מי שנאטם לבחינה כנה של האמת, באמת לא ניתן לדבר איתו. אם יש בך מעט כנות ויושרה אינטלקטואלית קרא את דוח התגובה של הקרן למסמך המגוחך של "אם תרצו".

  7. קראתי והם טוענים שחלק מהדוחות שניתנו לגולדסטון היו שגויים
    עורכי דין הממונים מטעם הקרן הוציאו צוי מאסר בלונדון לבכירים בצה"ל כולל שר הביטחון ואת זה הקרן לא מכחישה
    לשיטתך מדוע יו"ר הקרן לא מכנסת מסיבת עיתונאים ומפריכה את הטענות
    ממה היא חוששת

    • חלק מהדברים לא מוכחשים כי הם נכונים, והקרן מתגאה בהם. הוצאת צווי המעצר אם זאת, נעשתה בעיקר ע"י ארגוני זכויות אדם פלסטינאים וע"י עו"ד שפעם הוכשר בתוכנית של הקרן ומאז פרש כנפיים לדרך עצמאית.

      ברמה העקרונית, אני אישית בעד שפיטה בינלאומית של חשודים בפשעי מלחמה, באם אין שום דרך להעמיד אותם למשפט בארצם. אני בעד סף הוכחות גבוה במקרי כאלו, אבל החרב צריכה להיות מונפת באופן עקרוני כאיום לכל מי שמתכוון לבצע פשע מלחמה.
      במקביל יש לחשוף את השקר שבהכרח הביטחוניסטי להשתמש בכוח בלתי מבוקר, ביותר מדיי מקרים – אם כי בוודאי לא בכולם – שהדבר נעשה. 

      • למה לברוח אל "הרמה העקרונית" ולנסח הצהרות של איש או"ם.
        תגיד בפשטות אם אתה תומך במרדף המשפטי שניהלו ומנהלים אנשי
        שמאל אחרי קציני צהל

  8. אדרבא לא צריך להשאיר את זה בתחום אפל מסיבת עיתונאים עם הוכחות וסימוכין וכול מה שארגון בסדר גודל כמו הקרן חייב לעשות
    השתיקה או הפניית אנשים לדוח"ות איננה נכונה

  9. אני ציוני סביר

    שרוצה להיות בסדר אם כי בשמאל ציונות=נאציות ואי אפשר לציוני להיות בסדר, אבל אני מנסה.

    נניח שקיים חוק, הסדר, הסכם, נוהג, נוהל בין כל אומות העולם שאסור להרוג 100 חילים מהצד השני בכדי לא לסכן חייל מצד שלך.או לחילופין שפרקטיקה כזו יוצרת בעיות מוסריות. 99 זה בסדר? 50 זה בסדר? 5 זה בסדר? 3 חילי מילואים וחיל חובה אחד זה בסדר?.

    אבל אין חוק, נוהל, נוהג, הסכם, הסדר כזה וכל הסיפור הזה כולו מופעל כרגיל, כמו בהרבה מקרים אחרים, בעיקר במקרה של ישראל. אני מדגיש עצם הדיון אינו למשל בהפצצות של ארה"ב ובריטניה בעירק סרביה ואפגניסטאן רק בהקשר הישראלי דנים ב"תגובה מופרזת".

    מישהו סופר בכלל את הנרצחים בעירק מכל הצדדים. מישהו בעולם או בחלקו בכלל מדבר על הרג רנדומלי של מאות בני אדם בשנה במשך יותר מחמש שנים? לפעמים זה אלפים. דומה שיש מוסר וחוק אחד לכל העולם ואחד לישראל.

    כמה הפגנות מול שגרירות ארה"ב היו בסקנדינוויה אחרי כל טבח של אזרחים באפגניסטאן או עירק?

    וכל הטיעון הזה נגד ישראל מנוהל תחת כותרת נורמות כלל אנושיות. אחרת מה זה נוגע לנורווגים או לתורכים למשל בכלל

    הקרן ישראל החדשה ממומנת היטב ושייכת לפעילות אנטי ישראלית מתוחכמת שלה שייך גם הגוף היהודי החדש בארה"ב. הקרן קשרה אליה בכסף גופים ואישים בישראל ואלו משמשים כמחסה ותירוץ לפעילות שנועדה לדימוניזציה של ישראל. חלק מהמידע שמופץ בעולם על ידי גופים הממומנים ע"י הקרן הנו שקרי בעליל. כחוקר תזונה הערתי גם במכתבים לתקשורת שלא פורסמו שלא היה מאז הכיבוש הישראלי רעב בעזה. מצב התזונה שם סביר בהחלט. גופים הממומנים ע"י הקרן אחראיים במידה מרובה להפצת שקר מובהק זה. מכאן שיירות המזון המטורפות הנוסעות לעזה. זו דוגמה של דבר שאני יודע היטב ואני לא היחיד.

    כנ"ל נושא האפרטהייד. יש המון רוע בישראל אין כאן אפרטהייד. בהודו לגבי הכיתות הנמוכות יש יותר אפרטהייד מבישראל. באשר לכבישים אסורים לילידים ובני המקום, סתם דוגמה יש כאלו מייסוד החיזבאללה בלבנון, יש כאלו בבסיסים הזרים בקפריסין, יש כאלו במצרים ואפשר להמשיך בכך בלי סוף. מימון של הקרן אחראי במידה מרובה להפצת הבדייה הזו.

    בהמון מדינות יש רוע ורשע. ניתן להשוות את הרוע הישראלי לכל אחת מהן. השמאל הישראלי שנעזר במימון של הקרן דאג להשריש לשתול ולגדל את הצימוד ישרל=ציונות=נאציזם. למה לא סטלינזם? מאואיזם? מינמאר [בורמה] או צפון קוריאה? מעניין. זה טוק בק ואני מפסיק. הקרן מתחמקת ע"י ספינים דמגוגיה חרפות וגידופים מדיון רציני במהותה, פולותיה ומגמותיה.

  10. רני, בדבר אחד אני מסכים איתך, ה"רוע" של ישראל לא שונה מזה שבהרבה מקומות אחרים במהות העמוקה שלו. יש לנו, אם זאת, קונסטלציה ייחודית של "רוע" שהיא יוצאת דופן בעולם הדמוקרטי. יש לנו משטר אפלייה מתמשך בשטחים שכבשנו.

    כל שא ההאשמות על הקרן הם מדמיונך המה-זה-קודח.

  11. עוד משהו מאוד אופייני לשמאל הנ"ל אותו דחף עומד גם ביסוד הצטרפותם הנלהבת של ישראלים בעלי השקפות אנטי-ציוניות לקריאות להחרים את מדינתם ולבודדה בזירה הבינלאומית. ההתגייסות הזו, המעוררת זעם רב בישראל, מעידה על המיאוס המוחלט שחשים הרדיקלים מן המדינה היהודית ועל אמונתם כי אין ביכולתה לתקן את דרכיה בכוחות עצמה. אילן פפה, "היסטוריון חדש" שנוי במחלוקת, הסביר בריאיון שהעניק לעיתון הארץ ב-2005 מדוע הוא מצדד בהטלת חרם בינלאומי על האקדמיה הישראלית:
    השמאל הציוני הוא לא המיליה שלי. המיליה שלי הוא המיליה הפלסטיני, המיליה שלי הוא המיליה הבינלאומי המתקדם והשמאלי. צריך לדעת, גם אני התלבטתי מאוד בעניין של החרם, התייסרתי. הגעתי למסקנה, ויכול להיות שאני טועה, שאין שום סיכוי שמתוך מדינת ישראל תקום תנועה משמעותית שתסיים את הכיבוש. אין, ולא משנה כמה אנשים טובים יש בארץ. אם נחכה לתנועה אפקטיבית שתסיים את הכיבוש, מה שיקרה בסוף זו השמדה טוטלית של העם הפלסטיני… יכול להיות שאין סיכוי גם לדרך שלי, יכול להיות שהפלסטינים נידונו לכליה, אבל אני לא רוצה לחיות כמי שלא עשה את כל מה שהוא יכול כדי לעצור את זה. והדבר היחיד שיכול לעצור את ישראל הוא לחץ מבחוץ

  12. פוסט מצער, ואת זה אני כותבת כקוקואית קונספירטיבית כמובן. אולי תכין רשימה, ביחד עם נציגי הימין (שאתה מתדיין איתם פה) של אנשים שהקרן מתנערת מהם בפומבי, ותזרוק אותם לכלבים.

    אני חושבת שהקרן הגיעה למצבה העגום אתה בדיוק בגלל הבוגדנות המתמשכת והנסיון כל הזמן לזרוק אנשים לכלבים כדי לשאת חן בעיני "אם תרצו", והנה זה לא עוזר.

    מבחינה מסויימת זה די משעשע, כיון שזכורים לי מאבקי האגו בחוגי הקרן, על קרדיטים, קומץ נבחרים לקח את כל הקרדיט מפעילים אחרים, וניכס את התהילה רק לעצמו, בבחינת 12 הנועזים. לא מפריע לי כלל עכשיו שהם גם עומדים לבד עם כל הקרדיט והניכוסים, מול כלבי הסער מימין. התנהלות נטולת סולידריות אנושית בסיסית תוביל לתבוסה עוד יותר מוחצת של אלה שתוקעים סכין בגב הפעילים שלהם, כדי לרצות את הטוקבקים של הימין הקיצוני.

    שמאל רדיקלי הוא כשמו רדיקלי, ומעניין שמפריע גם לימין המיוצג פה וגם לנציג הקרן (יריב, אתה) עצם זכות הביטוי והקיום של קבוצה קטנה חסרת כל חשיבות פוליטית או כלכלית. סתימת פיות דוחה ביותר.

    לסיום, לינק חביב, על האפשרות שממשלת ארצות הברית תוציא מחוץ לחוק "תיאוריות קונספירציה", או תטיל עליהן מס (על בלוגרים מסוג זה). ותגובתו של בלוגר אחד, קטן ולא חשוב, להצעות האלה.

    http://www.salon.com/news/opinion/glenn_greenwald/2010/01/15/sunstein

    • אירית היקרה, זו תגובה מהמוזרות שראיתי. ראשית אני לא נציג הקרן בשום אופן!!! אני לבדי המנאייק פה, בלי קשר לשום קרן.

      שנית, לא זרקתי איש לכלבים. יש לי אי-הסכמות עם אנשים בשמאל הראדיקלי, והתפישות הפוליטיות של חלקם, על אף שבקווי מתאר גסים אנחנו באותו מחנה, נראות לי ילדותיות ופשטניות. להטיל עלי רפש בגלל שאני מבטא את זה זו סתימת פיות וגם התנגדות לדיון אינטיליגנטי מבית ומחוץ.

      וכמובן, לא אמרתי שום דבר עליך אישית, אז לא ברור למה את מייחסת את לי את כינוייך בכינויי גנאי. זה נראית לי היעלבות מוזרה, כמעט תוקפנית.

      ב"קוקואים", אגב, אני מתכוון למשל לאדם מזוקן שבאירוע של הקרן הסתובב וטען שפה זה ממשל וואיימר – אמרתי שיש קווי דמיון מפתיעים, ואז הוא המשיך וצרח זה וואיימר פה, שוב ושוב. הכרתי עוד לא מעט טיפוסים כמוהו. אלו אנשים, שגם בימין הקיצוני יש רבים מהם, שבאופן ישיר מדיי משליכים מצוקות אישיות על פעילות פוליטית, כך שקשה להם כבר להבחין בין מצבם הנפשי לניתוח החברה. לזו הכוונה בקוקואים.

      זכות קיומם לא מפריעה לי, אני דן בתופעה שהם מייצרים ומנסה קדם דיון ציבורי רציני שלא יכול להתבצע כשהוא מוכפף לאלה שלא רוצים דיון.

  13. הי יריב. אני נטלתי עלי מרצון את תוית ה"מודר" פה אצלך בפוסט, בין אם זה נכון או לא. האיש שצועק ויימאר בעיני ראוי יותר להגנה ושיתוף והאזנה מאשר בר שיחך פה בפוסט.

    אני חושבת שהפוסט שלך מסמן מגמה, ואני כקוקואית קלאסית צועקת מייד ויימאר, כדי שתשים לב שיש פה התחלה של קרנפות והתרת דם. את הויכוחים על אידיאולוגיה לא צריך לנהל תחת שרביטו המאיים של המוציא להורג, שקובע מי "נאמן" ומי לא, מי "כשר" ואת מי אפשר להוציא להורג.
    מצער מאד שהפוסט הזה עלה בכלל, תפקידך הוא בדיוק לפרוש חסות על צועק הוייאמרים מפני הקומיסרים שקמו פה פתאום. אחרי כן תלך להגיד "קוקו" בפינה ובשקט.

    • הי אירית, שמח שחזרנו לטון יותר מתדיין. אני ווקא נשהע שאגן על זכותו של צועק ה"וואיימר" לצעוק. אבל, העניין פ הוא לא זכות, אלא הגחכה של טיעונים. אני לא יכול לטעון כנגד היותו של האיש הנ"ל דוגמטי, מקובע ולא מנומק משום שזה אכן מה הוא. אני יול לטעון שיש לראות מעבר לו.

      במקרה הספציפי של האיש הנ"ל הוא דווקא היה נוגע ללב, וממקום אנושי בהחלט ניתן להבין אותו ולכאוב את כאבו – אדם מבוגר שמי יודע עד כמה הוא חווה את אימת גרמניה שבפאזה המפלצתית שלה.

      אבל האם כשמתייחים לשמאל הראדיקלי צריך להתייחס אליו או שמא להתייחס לטיעונים וקווי המחשבה הטובים ביותר של הקבוצה הזו? התשובה תלויה באם ההתייחות היא לשמאל הראדיקלי כשבט, כתופעה סוציולוגית, הכוללת גם את מר "ואיימר" או שמא ההתייחות היא למערכת רעיונות. זה לא גורע מזכותו ל מר וואיימר לבטא את עצמו. אעמוד מאחורי זכות זו בכל הכלים שיש לי, אבל הוא לא מייצג אותי ולא מייצג דיון קונסטרוקטיבי.
      לכן אין פה עניין של לזרוק לתניני הפאשיזם את הראדיקליים ביותר על מנת להצטייר מתונים, אלא להבהיר שהדיון הוא על רעיונות ולא על הצדקת טיפוסים כאלו או אחרים.

  14. תשובה לאירית שאינני מכיר, הכפשת אנשים זה מה שנשאר לכם כי:

    השמאל הרדיקלי גאה בטהרנות שלו, בעובדה שאינו מוכן להתפשר על עקרונות, אולם היסחפותו אל מחוץ למערכת שאת סיאובה הוא מוקיע עושה אותו לבלתי רלוונטי מבחינה מוסרית. אם ה"כיבוש", למשל, מייצר עוולות – וגם אנשי ימין מובהקים יודו שהשליטה הצבאית בפלסטינים מסבה סבל רב לחפים מפשע – כי אז יש לפעול ללא לאות כדי להפחיתן ולצמצמן. חייל הגון העומד במחסום צבאי ומנסה כמיטב יכולתו לחסוך השפלה ועגמת נפש מן האוכלוסייה האזרחית העוברת במקום מסייע הרבה יותר לשימורה של האנושיות הבסיסית מקהל של סרבנים ומשתמטים העורכים "רייב נגד הכיבוש" ברחבת מוזיאון תל אביב; ומרצה בעל שם העושה כל שביכולתו כדי להדק את הקשרים בין ארצו ובין הקהילה האינטלקטואלית העולמית – במקום לנתק אותם – רק יתרום להרחבת האופקים הפוליטיים והמוסריים של האליטה האקדמית המקומית.
    אם דבר מה אינו כשורה בהתנהלותה של החברה הישראלית, כי אז יש לעמול על תיקונו – מלאכה התובעת מעורבות, סבלנות, נחישות ולעתים גם יכולת להתפשר ולהתגמש. זוהי עבודה מוסרית יומיומית, כפוית טובה ושוחקת, אבל הכרחית מאין כמותה. אלא שהרדיקלים כנראה אינם רוצים לטבול את אצבעם בתבשיל המבעבע; הם מעדיפים לעמוד מן הצד ולדרוש את החלפת המתכון

  15. יריב, אתה כרכת את האיש הקרוע מכאב עם הדיון על רדיקלים, והשתמשת במונחים מאד בעייתיים בעיני כדי ליצור הבחנות בין לגיטימי לבלתי לגיטימי, שהן נעות על רצף בעייתי.
    אני אחרונה להגן על אנשי הקרן החדשה לישראל, כידוע מן הסיבות שלי, ולדעתי הידועה לך זה ארגון של אינטרנסטים הרחוק מאד מהסממאות שהוא מפיק. אבל מדובר פה דוקא על התקפה נגד הסממאות, שלהן אני כן שותפה.

    אין מקום כלל להתנצלות שלך שהקרן לא עומדת מאחורי האנשים שביקשו לשפוט קצינים בחו"ל, ואידך זיל גמור. כאמור, זה גם לא יועיל לך, אגב, כי אתה בחבילה אחת עקב מקום עבודתך, ואף אחד לא יחזיק לטובתך את הניואנסים האלה.

    יש לך ויכוח עם השמאל הרדיקלי, את זה אני יודעת כבר מקודם, השאלה היא המקום לדון בו הוא לפני ההמון המשליך אבנים על כל החבילה, בדיוק במטרה לזרוק להם עצמות כדי לחלץ את בעלי התפקידים.

    אתה לא חייב להגן על העמדה הרדיקלית כדי להגן על זכותה להישמע, לפעול ולקבל תקציבים.

    זה מצחיק אותי קצת, כיון שלפני שלוש ארבע שנים הקרן התנערה (תוך הפרת חוזה בוטה) משמאי ליבוביץ כי הוא "תמך בחרם" והרגיז את התורמים. עכשיו "אם תרצו" טוענים שהקרן תומכת בחרם. כפי שאתה רואה, החולשה גררה התקפה ולא פיוס. ככה זה תמיד, והדברים ידועים.

    פניה לערכאה בינלאומית משפטית אינה "מסירה" ו"אינה מסע ציד", אלא פניה להליך משפטי לגיטימי. המונח "רדיפה משפטית" מתחיל להישמע כמדרון חלקלק מאד, הדהוד של מערכת הבטחון שבשבילה שופטים וחוק זה איום, ופועלים כארגון פשע לכל דבר ועניין.

    אני כמובן לא מדברת על שחאדה או עזה, קטונתי ולא מעניין אותי, אלא פשיעה אלימה של המערכות האלה נגד ישראלים, ישראליות, יהודים ויהודיות, ואין פוצה פה ומצפצף. לו עמדת הימין היתה קוהרנטית היו אלה עומדים מאחורי דרישה מסיבית לחקירות ממשיות כאשר מדובר בפשיעה והפרת זכויות אדם של ישראלים-יהודים, אבל למעט במקרים שהמתנחלים נפגעו אישית (ואז הם כולם כאחד פרשו מצה"ל וניפצו מכוניות של אלופים), הם נהנים גם כן מאוירת אין דין ואין דיין שיצרה מערכת הבטחון, והרסה את המשפט הישראלי מהיסוד.

    עמדתי כידוע היתה במחלוקת קשה עם "הארגונים" כולל שלך, על סדרי העדיפויות, כאשר מעדיפים להלחם בשביל שחאדה ולעצום עין כאשר בשר מבשרם נטחן במערכת הבטחון, משום שאין בזה אתנן פוליטי להתערב ולהעמיד אותם על מקומם.

    לכן, כפי שציינתי תגובתי גם משועשעת קצת כאשר הטקטיקות הנלוזות האלה לא מצילות את ההנהגה של הקרן מגורל דומה לזה שהם חרצו לאחרים, אם מסיבות פוליטיות ואם מסיבות של כדאיניקיות ושחיתות ושמור לי ואשמור לך, עם מערכת הבטחון.

    אני גם משועשעת שאלה שידעו לנכס קרדיטים על עבודה של אחרים, אולי מצטערים עכשיו שהם לא חילקו קצת קרדיטים, כי עכשיו פחות נעים לעמוד לבד מול ההתלהמות האלימה של הימין שמוכרת לכל מי שהתעמת אי פעם, ולא חשוב על מה, עם מערכת הבטחון.

    • אירית אני לא מבין אותך, את יוצאת נגדי שהתנצלתי כיביכול על בטון והסברתי שהקרן לא עומדת מאחורי העמדת קצינים לדין בחו"ל.

      אני כתבתי, כאדם פרטי, את עמדתי הברורה כמה תגובות מעליך:

      "ברמה העקרונית, אני אישית בעד שפיטה בינלאומית של חשודים בפשעי מלחמה, באם אין שום דרך להעמיד אותם למשפט בארצם. אני בעד סף הוכחות גבוה במקרי כאלו, אבל החרב צריכה להיות מונפת באופן עקרוני כאיום לכל מי שמתכוון לבצע פשע מלחמה".

      ציינתי, עובדתית, כי רוב המקרים הללו לא קשורים לקרן. זה היה תיקון עובדתי גרידא, מקריאה של תגובה רשמית של הקרן. זו תמיד התלבטות באם מאשימים אותך במשהו שאתה לא מתבייש בו האם להכחיש לשם הדיוק העובדתי או להתעלם.

  16. ץזה נשמע יותר כמו עצות של משרדי יח"צ.

    כמובן לא יכולה להיות עמדה עקרונית נגד שפיטה, ולא חשוב איזו, למעט מצד מי שאינו כפוף לחוק, אלא ל"צו האל" או ל"נאמנות למאפיה" שלו. ומכאן, שהגמגום והצורך להסביר, אחד לאחד, איך מי שעוסק בזה אינו שייך לקרן, אולי עבר לידה, הריח את המזוזות של הקרן ויצא לעצמאות ולדרך הרע. או משהו כזה…מכירים את הניסוחים.
    אתה כבר באמצע המדרון החלקלק, גלישה נעימה, האמת חמים יותר בתוך הקונסנזוס, ותמיד אפשר להגיד שלא הבינו אותך, בדיעבד. אבל הבעיה המרכזית אינה זו, אלא שהפעילות של הקרן בתחום המשפט הישראלי הבאישה כל כך, שבאמת אין מנוס מלפנות לערכאות בחוץ, ולא רק בנושא עזה, אלא בנושאים פחות לוהטים גם כן.
    אני משערת שהחיטוט הנמרץ שמבצעים כעת תומכי "אם תרצו" בכל הקומבינות יחלצו גם כמה פרונקלים שהגיעה זמנם. אז אולי כמאמר הבודהיסטים, הכל לטובה.אז יאללה "היידה עמיר בניון".
    עצה אחרת, שהקרן תתרום קצת לעטרת כוהנים, זה יוריד ממנה את הילדודס מיצהר. ומה זה כבר חשוב, כל ישראל חברים.

    • אישית אני גאה בכך שארגונים ישראלים מקדמים הבאתם לדין של פושעי מלחמה ולא חשוב מאיזו עדה. צריך לנסות לעשות זאת ראשית מבית, ואם לא עובד אז בינלאומית.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s