עמיר בניון לא הגזים, אם תרצו לא חצו שום קו אדום

בקרב חבריי השמאלנים נוטים להזדעזע ולחשוב שעמיר בניון הגזים בשירו המסית ו"אם תרצו" הגזימו בקמפיין השנאה שלהם, אבל זה פשוט מאוד מהלך הגיוני, סביר, מתבקש ומאוזן לחלוטין אם אדם אכן מאמין שאנחנו רק שוחרי שלום שמחפשים לסיים את הסכסוך והם, הערבים, קמים עלינו לכלותינו. אם כך אכן היא, הרי שאין לנו ברירה אלא להשתמש בכל האמצעים (במסגרת הצבא המוסרי בעולם, ובסטנדרט גבוה מהמקובל מבחינת מוסר לחימה במצבים כאלו), ואז עוד באים בוגדים מקרבינו ומלשינים עלינו לגורמים בינלאומיים עוינים. לו הייתי מאמין להנחות יסוד מטופשות אלו, היה זה רק צעד הגיוני ומתבקש לבטא כעס כמו זה שבשירו של בניון (אגב, מוזיקאי טוב, על אף בורותו), והיה זה רק הגיוני לחבור ל"אם תרצו" בהפגנותיהם הבוטות. אני לא נגד בוטות בביטוי הפוליטי, ולא רוב השמאלנים ה"ראדיקליים". אומנם ניחצו פה כמה קווי הסתה אבל הטעם הבוטה כשלעצמו איננו הבעייה.

הבעייה היא, ושם צריך להתמקד, הנחות היסוד הללו, הקשות מאוד לפיצוח. אם זאת ניתן וחייבים לפרק אותן בהתמדה. משום שמנקודת המוצא של הנחות יסוד אלו כל הפעולות ההזויות שאנו עדים להן הן כמעט בגדר הדבר ההגיוני והמתבקש. למשל להתמקד במיתוס שאנו תמיד שוחרי שלום, לפוצץ את מיתוס "ההצעות הנדיבות של ברק בקמפ דיוויד" (שהישראלים בחיים לא היו מקבלים לו היו הפלסטינים – אני יכול לדמיין את הטוקבקים) ודומיהן.

נ.ב – מה שבטוח הוא שסטנדרט מוסר הלחימה של צה"ל לא נופל בהרבה,  ואולי אף מתעלה, על זה של צבא ארה"ב – נחמה עקומה.

33 מחשבות על “עמיר בניון לא הגזים, אם תרצו לא חצו שום קו אדום

  1. זה בערך כמו לומר שהמלים שבהן משתמש השמאל הובילו לבגידה של ענת קם ומי שמוכן לדבר כל על ארצו חזקה שהוא סיכון בטחוני ממשי.לפי אותו הגיון ההסתה נגד המתנחלים תוביל גם היא בהכרח לרצח מתנחלים על ידי פעילי שמאל מילטינטיים

  2. לא טענתי של מדובר להסתה לרצח, אלא שזה צעד מתבקש אם אתה מאמין בנאיביות בהנחות היסוד של הלאומנות הישראלית.

    באותו אופן גם אני מסית לניטרול ראשי החמאס – לא ברצח אז במאסר, שזה לא הרבה פחות גרוע. באותה מידה ניתן לקרוא את שירו של בניון כמסית לכליאת – ולא לרצח – הבוגדים השמאלנים. כמובן שהסתה כזו לא יכולה לדעת על איזה דלת של איזה פסיכופט היא מתדפקת…

  3. למשה "גלאי הבוגדים" – אינני מכיר את קם, אבל מעשיה בהחלט יכולים לבוא מהשפעת רעיונות חתרניים כשלטון החוק, זכות הציבור לדעת, אין להוציא להורג בלא משפט, ושאר ירקות שמאלניים.
    ליריב – במחילה, אתה טועה לגמרי. אפשר לעשות מהלך זהה לשלך כאן על כל נשוא פוליטי (המקצצים בתקציב הבריאות רוצחים את ההורים שלי, המפעל ממול עושה סרטן לידלים שלי, אי-סלילת כביש תהרוג את….). המרת הפוליטיקה המדוקרטית בהתסה לרצח אינה מודצקת ע"י ההנחות שאתה מייחס לבניון – בלי קשר לשקריותן!

  4. אין מצב שאשתו של עמיר בניון נשארת עם התמונה

    את ואני והמלחמה הבאה
    מילים: חנוך לוין
    לחן: ערן דינור
    קיים ביצוע לשיר זה :
    ביצוע:

    כשאנחנו מטיילים, אז אנחנו שלושה –
    את ואני והמלחמה הבאה.
    כשאנחנו ישנים, אז אנחנו שלושה –
    את ואני והמלחמה הבאה.

    את ואני והמלחמה הבאה,
    המלחמה הבאה עלינו לטובה.
    את ואני והמלחמה הבאה,
    שתביא מנוחה נכונה.

    כשאנחנו מחייכים ברגע אהבה,
    מחייכת איתנו המלחמה הבאה.
    כשאנחנו מחכים בחדר הלידה,
    מחכה איתנו המלחמה הבאה.

    את ואני והמלחמה הבאה…

    כשדופקים על הדלת, אז אנחנו שלושה –
    את ואני והמלחמה הבאה.
    וכשכול זה כבר נגמר שוב אנחנו שלושה –
    המלחמה הבאה, את והתמונה.

    את ואני והמלחמה הבאה…

  5. ליובל. א – אפשר לעשות מהלך דומה לשלי ואכן עושים – מי שקריאת המציאות שלו קיצונית בדרך כלל נגרר להתבטאויות קיצוניות (להבדיל ממעשים – שים לב שבניון התבטא ולא פעל, וגם לא קרא ישירות לרצח על אף ששיטנה כזו היא בהלט בגדר הסתה לאלימות).

    למשל, מי שחי סיפורי קונספירציה רואה במזהמים, במקום בעלי הון גרידיים שלא איכפת להם מבריאותינו, זוממי רע כל יכולים. גם התיאור הראשון איננו מחמיא, אבל האסקלציה בתפישת המציאות יוצרת אסקלציה בהתבטאויות נגדם (ואכן קבוצת "משנים" -חפש בגוגל – טוענת שהמזהמים מסרטנים אותנו ואת ילדינו במודע, אני לא לגמרי חולק אבל הייתי מתנסח במעט פחות פסקנות). זה לגבי התבטאויות. מעשים אלימים כבר דורשים מרכיב נפשי ופוליטי-תרבותי נוסף.

    בינתיים "אם תרצו" ובניון הם בשדה ההתבטאויות ולא המעשים, וההתבטאויות החריפות נובעות לאוו דווקא מקיצוניות כשלעצמה, אלא מנקודות מוצא הזויות לחלוטין בקריאת המציאות הפוליטית – אנחנו מושיטים יד לשלום, הערבים רק רוצים להרוג אותנו או לזרוק אותנו מפה, ללא מדינה יהודית בהגדרה הלאומנית ביותר שלה אין לנו זכות קיום כעם ושאר ירקות פסאודו-פאשיסטיים.

  6. ערן אתה מוזמן להזדעזע, כשמזדעזעים מרגישים מאוד צודקים וכנראה בשל כך גם מתקשים להבין תהליכים ומנגנונים אצל האחרים. זה מאוד מאפיין את השמאל, למרבה הצער. השמאל מעולה בלהזדעזע.

  7. אני גאה להזדעזע. השיר של עמיר בניון הוא פגיעה אמיתית בכל שוחר חופש ושוויון, ועוד מדובר באחד שאנשי שוויון עזרו לו נגד הממסד. אפרופו בגידה. הרבה יותר ממה שאם תרצו היו יכולים לחלום עליו.

    אתה כנראה באמת לא יודע מה זה ימין קיצוני אצלנו. כנראה שזה שהם רצחו ראש ממשלה לא הזיז לך. אנחנו שוחרי שלום והם רוצים לכלותינו? ככה סתם בריק? לימני תמיד יש אויבים. תמיד יש מי שלא יתנו לו לממש את תוכניותיו. ואתה כמובן הוא זה שמציג את תמונה "שוחרי השלום" עאלק. מנסה להלבין ולהסתיר את הילד הרע.

    נראה לי שאתה משליך את התפיסה המגלומנית שלך עליהם. צא מהסרט ההסברתי שאתה נמצא בו.

  8. RS, או שמא ערן, אני מתקשה להבין מה אתה רושם בתגובתך.
    אני כמובן חושב ששירו של בניון הוא מעוות ואיום, אבל בהסתכלות קצת יותר רחבה אפשר להבין שזה בסך הכל צעד הגיוני ולא קיצוני אם כל תפישת המציאות שלך מעוות, ואתה באמת מאמין בשטות שישראל תמיד הושיטה ידה לשלום והערבים רק רצו מלחמה.
    לכן לא השיר הוא הבעייה, ולא הקמפיין החדש של המק'ארטיסטים הצעירים הוא הבעייה, אלא תפישת המציאות המעוותת הזו.

    • "תפיסת המציאות" הזו כפי שאתה קורא לה, היא חלק ממה שהיה מכונה כאן שמאל במשך 62 שנים. את הכיבוש לא התחילו החבר'ה האלה. זו תפיסת המציאות המדינית המיליטריסטית שלך ב62 השנים האחרונות.

      לכן שכשאתה אומר שזה חלק מתפיסת המציאות המעוותת "שלהם", אתה בסה"כ מעיד על עצמך ועל החיבור שלך לתפיסת המציאות הזו. אתה ממש מסוגל למצוא בה היגיון. אני מניח שאתה גם יכול למצוא היגיון בכל מיני מופעים של פאשיזם. כנראה שאתה באמת לא יודע מה זה פאשיזם.

      • RS תפיסת המציאות הלאומנית הזו היא חלק מהציונות ההתפשטותית והמייהדת את המרחב – שותפים לה אנשי ימין וגם אנשי עלק-שמאל מהעבודה ומפא"י. בהחלט.
        קצת מצחיק אותי – להתווכח מבחינת הטון – כשאין באמת ויכוח מהותי בינינו.

      • מה זאת אומרת להתווכח מבחינת הטון? על מה אנחנו מתווכחים? על אירוע "היסטורי"?

        אתה חי כאן ועכשיו. כאן ועכשיו קיימת קבוצה שאין דבר אנושי שלא זר לה. כאן ועכשיו קיימת קבוצה שאין לה כללים וגבולות – קבוצה של חיות אדם.

        כאן ועכשיו – נכתב שיר שעושה נזק עצום לכל מי שהאנושיות חשובה לו. ואתה מדבר איתי על למצא היגיון בזה? לא להיבהל?

        מה היה פעם? פעם בסה"כ נרצח כאן ראש ממשלה. ולפני זה איש שמאל קיבל רימון. גם כאן בוודאי שאתה יכול למצוא היגיון. ברור. השאלה אם אתה מוכן למצוא שם היגיון וזה לא עניין חד-משמעי.

        אבל כאן ברגע זה אתה חווה גילוי פאשיסטי רציני ביותר, ומשום מה, אתה ממהר מאוד "להרגיע" ו-"למצוא היגיון".

        אז אל תגיד לי שאין בינינו ויכוח. אני רואה את מה שעומד בפתח, או לפחות אני לא משתדל שלא לראות.

        לא הכל זה "הסברה" והסתכלות כזו ממעל. רד, רד אל העם ותראה החלקים הפאשיסטים שלו.

      • RS, היקר אני את העם מכיר. גדלתי במשפחה מרוקאית ימנית עד ימנית מאוד. עשיתי את כל הדרך עד לשמאל הנחשב "ראדיקלי". באומרי שיש הגיון בשיר הדוחה ובקמפיין הביאושים אני לא בא להקל בחומרת הדברים, אלא לדייק את המקום אליו מכוונים.
        השיר כשלעצמו הוא רק תוצר של תפישת מציאות מעוותת, הוא הסימפטום. לא נלחמים בסימפטום – אפשר לעסוק בו קצת, אבל זה לא הדבר העיקרי. יש להילחם בתפישת המציאות המעוות. ושם להשקיע את מלוא מרצנו כשמאל. למשל לחתור תחת המיתוס שאנו היינו שוחרי שלום, שברק הציע הצעות נדיבות בקמפ דיוויד 2000 ורק ערפאת (שהיה מנהיג ימני ואיום, אבל לא שונה בהרבה ממנהיגינו הימנים) אשם בפיצוץ. להזכיר שוב ושוב שברק הציע לעראפת מדינה בשלבים שימשכו עד 25 שנה, שהיא תיהיה מפורזת, מבותרת ע"י כביש מירושלים לים המלח וע"י מסדרונות לגושי התנחלויות כולל זניחות יחסית.
        זו למשל נקודה להתעכב עליה, ולא שבניון הוא פויה.
        מקווה שתבין על מה אני מדבר כי בדבר אחד אני מסכים איתך – העת בהחלט בוערת, ולא שאננות עומדת בבסיס הדברים שלי, אלא ניסיון לכוון נכון.

  9. עמדותיו של השמאל האנטי-ציוני ביחס ל"כיבוש" של 1967 ול"נכבה" של 1948, הביקורת שהוא מותח על צביונה הדכאני של המדינה היהודית ואסטרטגיות ההתנגדות שהוא נוקט – חושפות בפנינו השקפת עולם מרתקת אך מבהילה, המעודדת פסימיות תחת תקווה וניתוק במקום מעורבות. על אף קדרותה, השקפה זו מהלכת קסם על ישראלים משכילים וחדורי רגשי אשם, המוצאים בה שילוב מפתה של טהרנות מוסרית וחריפות אינטלקטואלית; אבל היא מסבירה גם את הייאוש שאליו נגררים ישראלים אלה – רובם "אזרחים טובים" – ואת קוצר ידם להציע תקווה של ממש לנוכח המציאות המטילה עליהם אימה.

  10. אני חושב שאתה מחמיץ משהו. היכולת שלי, לדוגמה, כאיש שמאל, לאפשר לאיש הימין לומר את דברו, איננה נובעת מכך שאני מסכים איתה, אלא מכך שאני מבין מה הוא אומר (ומנסה מאוד להקשיב), אני חושב שזה מסוכן, אבל אני גם מבין שאנחנו חייבים לדון בכול האפשרויות. במקרה זה, הוא לא מבין מה אומר יריבו הפוליטי, ולא רוצה להבין. הוא רוצה להשמיע, להסתער, ולומר שכול מי שמתנגד באופן אקטיבי למלחמה שהוא כפה עלינו, הוא בוגד. יש הבדל. הוא לא צריך להיות איש שמאל, או לקבל את הנחות השמאל, כדי להגיד ש"רגע, אנחנו חלוקים, אבל זאת לא בגידה, אלא ניסיון אחר, לא-נכון אולי, להציע עתיד טוב יותר".

  11. אני מסכים, שההתעסקות בשיר של בניון היא לא בדגש הנכון.
    יש בה טון של היעלבות, של גערה בזמר שהיה אהוב על הרבה, (אם כי לא כל) אנשי 'שמאל' (או מה שהיה פעם החלק השפוי עד כדי שעמום של המרכז, עד שיצא אל מחוץ לגדר הלגיטימציה עוד לפני השנה האחרונה) ו"עשה לנו ככה" שיש בה באופן מעניין איזו תמונת מראה ל'היעלבות' של הזמר עצמו בשירו הבכייני מ"אחיו" "תוקע הסכין".
    אין לנו את אותה היעלבות מאנשי "אם תרצו" כי אף פעם לא קנינו דיסקים שלהם. לכן יש גם נסיון להגן עליו, כמו כאן, ל'תקן' את המעשה שלו, ובקיצור יש התעסקות יתר בשיר העלוב הזה לגופו ובתכניו ולא בתופעה שהוא מייצג.
    הבעיה היא שעמיר בניון הוא מיינסטרים – ואם הוא מרשה לעצמו לומר דברים כאלה, ולא משנה כמה רדוד הטקסט וגרוע וכמה הוא מעיד על ריגרסיה אמנותית (כמו שקרה להספרי מ"השמאל הלאומי" שזה בדיוק היהודי שמנסה לטעון שהוא לא יהודי, ולזילבר) והוא לא ראשון ולא אחרון להערכתי – אנחנו צריכים להסתכל על מה שזה אומר, על המשמעות שבכך שדיבורים כאלה הגיעו למיינסטרים. זה הדבר החשוב ביותר.
    ומה שזה אומר, זה מה שדברים כאלה אמרו בהסטוריה – שכשהציבור הוא באטרף פשיסטי, האטרף רק ילך ויגבר. אפשר כמובן גם את זה 'להגיין' ולנסות להבין, עד כמה זמן שיינתן הלוקסוס הזה.

  12. לאיילים (באם תגובתו של ניב כוונה אלי ולא לתגובה אחרת), כנראה שהמילה "הגיוני" היא מילה בעייתית לשימוש, כי מובניה רבים ועלולים להטעות. אין הכוונה בכינוי "הגיוני" לעשות ,בסדר-יזציה" לשיר האיום – הוא לא בסדר, הוא לא בגדר ביקורת לגיטימית. הכוונה רק לציין שהוא נובע באופן לכיד והגיוני מקריאת המציאות המעוותת של רבים בציבור.
    ויש להתמקד בלצאת נגד היסודות והאקסיומות של קריאת המציאות המעוותת הזאת. ע"ע אנחנו תמיד מושיטים יד לשלום ושאר ירקות קלישאתיים.

  13. הוא כבר מפחד שיקחו לו את תעודת החבר. הוא מתנצל: "אני ממשפחה מרוקאית…." עכשיו הסלקטורים יצביעו באצבע והוא יועבר לצד שני. אכן יש יצורים המוחים כנגד מה שהם קוראים פשיזם ומכנים את יריביהם "חיות אדם". ואותם יצורים שהצדקנות נשפכת מהם לכל כיוון הם שעושים את הסלקציה.
    יש מיליונרים שתורמים לגירוש ערביים מבתיהם באלימות חסרת צדק ויש אחרים. מישהו שם בחו"ל תורם לקרן לעידוד ביקורת עצמית בישראל עד כדי ביטול ישראל, עד כדי הבנת הסיבה המוצדקת [ לא הצדקה חס ושלום ] לטילים על אזרחי שדרות וכן גם לסיווג ישראלים לחיות ולשאינם כאלו. כמה לכל הרוחות תורמת הקרן החדשה בישראל לעידוד הביקורת העצמית של הפלשתינים – כאן בישראל. אין צורך הם מושלמים אין בהם פגם.

    • רני, לגבי הפתיח המוזר של תגובתך, שאין לי באמת מושג מה הוא מנסה להגיד, אידום.
      לגבי הקשקוש שהקרן החדשה לישראל לא מעודדת ביקורתיות עצמית בקרב הפלסטינים – בורות. הנה דוגמא אחת, לתמיכה בפעילה פלסטינית המתנגדת לחמאס ומקדמת תפישה הפוכה לו.
      http://www.nif.org.il/?id=1652

  14. יריב,
    כנראה שחוסר הרצון להבין את האחר הוא גם נחלת השמאל. לא רק שהכתיבה המשובחת שלך מביאה רעיונות מקוריים ודרכי הסתכלות חדשות אלא שהתגובות אליה מהצד השמאלי של המפה, מגלות עד כמה אנו בשמאל לוקים בחוסר רצון או יכולת להבין את האחר.
    מכיוון שלכאורה אנחנו מתיימרים לבדיוק ההפך מכך, הגילוי הזה חושב שבעתיים.
    כדי ליצור שינוי אמיתי אצל משהו חיוני להבין אותו. מי שמעוניין לשנות בלי להבין ינקוט כפי הנראה באסטרטגיה כוחנית. אם לא די בכך, השמאל בארץ נמצא בנחיתות כוחות איומה. כך שלטובתנו כדאי שנבין את עמיר בניון ואז נראה מה לעשות בקשר לכך.
    מצד שני, כמובן שתמיד יש את האופציה של להזדעזע יחד עם החברים שלנו…

  15. בשנים האחרונות הפך גם השמאל הציוני לשארית מדולדלת של תהילת ימים עברו. בבחירות לכנסת השמונה-עשרה, שנערכו ב-10 בפברואר 2009, הוא כמעט נמחק מן המפה. תנועת העבודה, שנהנתה מהגמוניה פוליטית בעשורים הראשונים לקיומה של המדינה, גרפה שלושה-עשר מנדטים בלבד והפכה, למרבה הבושה, למפלגה הרביעית בגודלה. מרצ, קואליציה של ליברלים מן העיר וסוציאל-דמוקרטים מן הקיבוץ, כבר אינה יכולה להתעטף באצטלה של "התקווה הלבנה הגדולה" בפוליטיקה הישראלית: ממעמקי שלושת המנדטים שלהם זכתה היא יכולה רק לקונן על בגידת הציבור שעליו השליכה את יהבה.
    את זה אתה מבין אזרח?

    • מר סיגרון ,עניין של מטוטלת.ישראל עוברת ריאקציה, לאקציה של מפא"י עם האליטות הישנות שבה.המטוטלת נעה כבר זמן מה ימינה ולכיוון הימני קיצוני .עמדתי על כך כבר לפני שני עשורים כאשר ראיתי כמויות של אנשים סביבי מצביעים לימין של כהנא,לליברמן,לליכוד ,מתחרדים,מגדלים פיאות,לוחשים לקמעות ומזלות,עולים לקברים ומקדשים אותם,ובתי ספר חרדים נפתחים סביבי כמטריות תחת הגשם.
      ראיתי שההתחרדות החדשה הזו מלווה במשיחיות עצומה,בשנאת זרים,בשנאת השונה ,בשנאת ה"שמאלנים" ,בהתנשאות על הלא חרדי ,המכונה ע"י המתחרדים החדשים "גוי דובר עברית" ,בהתנשאות על כל אחד אחר הדוגל באמונה דתית שאינה יהודית.חרדי משיחיסטי אמר לי שבן המלך (שהוא הכינוי ליהודי עובד ה' ) יקבל 3.000 עבדים שישרתו אותו כאשר יבוא המשיח.הוא אף טען שג'ורג' בוש יצחצח לי את הנעליים אם אחזור בתשובה.(אין לי למה לחזור בתשובה,מכיוון שאני מעולם לא התפקרתי מהיהדות.) לחרדים הללו מצטרפים החרד"לים והמסורתיים הפונים ימינה בעקבות הסמלים הלאומיים והדתיים שאי אפשר ללכת איתם לסופר. סמלים לאומיים ודתיים של גאווה והדר. של מילים גבוהות ,שאין באפשרותם להבטיח עתיד כלכלי לאלה הנוהים אחר אותם הסמלים.היהודים עברו מצבים של מטוטלות כאלה בעבר.השינוי יבוא בעקבות משבר חריף.רבים נהו אחרי שבתאי צבי,ולאחר הנפילה התפקרו רבים, והמטוטלת נעה לכיוון הנגדי.במאות האחרונות היתה תקופת ההשכלה ובה היתה רגרסיה של רבים ש"התפקרו" מהימין הדתי והמשיחי,וכעת המטוטלת נעה לכיוון הימני והדתי פעם נוספת.עניין של אופנות וזמנים.במובן הכלכלי קרא מקרה דומה.המטוטלת של הכלכלה נעה מכיוון קיינס והסוציאל דמוקרטיה הכלכלית ,לכיוון פרידמן והאסכולה של שיקגו.וכעת המטוטלת מחפשת דרך אחרת כדי לענות על המשברים הכלכליים. כפי שהסביר שלמה מעוז :

      http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtSR.jhtml?objNo=60076&returnParam=Y&itemNo=852981&objNo=60076&returnParam=Y

      ציטוט:"המטוטלת של ההיסטוריה העולמית נעה בין סוציאליזם לקפיטיליזם, ולא מדובר ביותר מחילופי אופנות", הוא אומר. "המהפכה התעשייתית הביאה לדיכוי קיצוני של העובדים שעבדו במפעלים 12 שעות ביום שבעה ימים בשבוע. הקיצוניות הביאה לרפורמות סוציאליות שהגיעו לשיאן במהפכה הקומוניסטית ברוסיה. אחרי מלחמת העולם השנייה חשבו מדינות מערב אירופה, כמו אנגליה וצרפת, שהשיטה הקומוניסטית עובדת, והלאימו את המפעלים מתוך מחשבה שהממשלה יודעת לנהל הכי טוב. עכשיו אנחנו בעיצומה של האופנה הקפיטליסטית. אבל המטוטלת כבר קרובה לשנות כיוון".

      יש כעת התארגנות של שמאל מלמטה. בכל התחומים שעליהם הצבעת.ראה באתר של "תראבוט" ,"כוח לעובדים",ועוד.

      והמטוטטלת נוע תנוע.היא אינה נעצרת על צד אחד.

  16. בעברית פשוטה רוב הציבור לא מאמין שיש בכלל שמאל,עצוב וחבל. משום שהשמאל התרכז בנושאים פוליטיים והזניח זכויות עובדים,חינוך,והרשימה ארוכה, וכשחלק מהשמאל מזוהה עם ארגונים כמו עאדאלה,בצלם ושאר גופים שונאי ישראל תוצרת הקרן החדשה, והתנהלות מטופשת מהסוג הזה גורמת לימין הקיצוני לפרוח
    קרא מה כתבה עובדת של בצלם בבלוג של נעמה כרמי-

  17. אזרח משהו בהתנהלות של השמאל הקיצוני שמזכיר את הימין הקיצוני שבירת כילים וערכים בסיסיים הנה דוגמה מנהלת בארגון "בצלם" ליזי שגיא ציטוט: "יום הזיכרון לחללי צה"ל הינו קרקס פורנוגרפי של הכתרת השכול וסתימת פיות. בפעם הראשונה שלא עמדתי בצפירה של יום הזיכרון 'לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות איבה', הרגשתי שזה שיא שיאי השיאים בכפירה. נפרדתי מהסמל העיקרי – הנרטיב החברה שסוגדת למתים ומתעלמת מן החיים".

    – "מה כל כך מוצלח בציונות… ואיך אנחנו מעיזים להדליק משואה 'לתפארת מדינת ישראל' ביום העצמאות? בשם מה התפארת? … בשם מדינת היהדות בינתיים גזלנו אדמות, רצחנו, הרעבנו, הצמאנו, בגדנו, שיקרנו לעצמנו ולכל העולם, יצרנו גטאות ל'אחרים' למיניהם, חוקקנו חוקים החודרים לחיי הפרט, יצרנו מוסדות שהם מעל לחוק, הוצאנו את ניהול המדינה מידי האזרחים, אפשרנו לפאשיסטים להרים ראשם… לא בשם הדמוקרטיה, כי אם בשם היהדות… ואם הציונות היא כל כך מוצלחת, אז איך הגענו עד הלום?".

  18. והגברת מוסיפה עוד פנינים …"ישראל גורמת לזוועות הגדולות של האנושות… ישראל מוכיחה דבקות בערכי הנאציזם. התשובה לשואה היא לא מדינת ישראל כי אם המאבק בגזענות. מדינת ישראל לכשעצמה, דווקא מוכיחה דבקות בערכי הנאציזם למיניהם: עליונות הגזע, לאומנות, קישור בין עם למדינתו כהכרח קיומי, מדיניות ההפרדה, קשר בין נאמנות לאזרחות, דמוניזציה ל'אחר' ש'מאיים' על הקיום ועוד… אל מול זה, גוזרת ישראל קופונים רבים בעולם, על חשבון השואה…".

    – "אז איזה עם אנחנו? אנחנו לא מקימים תאי גזים ומחנות השמדה, אבל אילו היו, כמה אנשים היו מתנגדים לכך בפועל ולא בלב? אנחנו מקימים גטאות… נבחרי ציבור ואנשי דת מסיתים נגד ערבים ואיש אינו סותם להם את הפה… אז גם אנחנו רוצחים, טובחים (ראו עזה לאחרונה), מגרשים, מפרידים במחסומים בין אמא לילדיה, בין בני משפחה… איזה מוסר יש לנו?????? אין לנו! המוסר שלנו הוא אשליה ותו לא…".

    – "ישראל המציאה אנטישמיות כדי לחמוק מאחריות לפשעיה".

    – "הגנרלים מחפשים ויאגרה בדמות מלחמות עקובות מדם".

    – "הנפת דגל ישראל באום אל-פחם היה מופע פורנוגרפיה".

    – "ישראל הופכת את חללי צה"ל ל'סלבס' ומעודדת ילדים להיות שהידים".

    – "נמאס שחיילים נוסעים באוטובוסים אזרחיים… הופעת קציני צה"ל בבתי ספר מזכירה את הפאשיזם".

  19. למוטי סיגרון, יש מגזימנים וקונספירטיביים ואף "קוקואים" גם בשמאל. יש גם הרבה אנשים בשמאל הראדיקלי שהנראטיבים הפוליטיים שלהם טיפשיים וילדותיים להחריד.

    אפשר לעסוק בשמאל הראדיקלי כתופעה תרבותית-סוציולוגית, כסגנון חיים, כדת, כהון-תרבותי המבחין עצמו מאחרים, ואז אכן מדובר בתופעה על פי רוב מגוחכת -כמו רוב הקבוצות הבדלניות\מתנשאות\לעומתיות\לעיתים מתדרדרות למרדנות לשם מרדנות.

    אבל אין מנוס מלהכיר בכמה קביעות וכמה הגיונות חזקים ביותר שרק השמאל הראדיקלי מבטא אותם נכון להיום. אם מנקים את השיט של הפציפיזם הפשטני, האנטי-לאומיות המפריטה לדעת והמארקסיזם הוולגרי (להבדיל מנטיות סוציאל-דמוקרטיות עמוקות), הרי שמגלים פנינים פוליטיות. השמאלנים הראדיקליים הרציניים ממעטים ליפול למלכודות הללו.

    לכן, גישה בריאה יותר תיהיה גישה מעט יותר מוסדית – הבנה שמוסדות – כמו ארגוני זכויות אדם – הן לא הפשטות החורגות לחלוטין מסך האנשים המרכיבים אותם, אבל גם לא רדוקציה של סך האנשים המרכיבים אותם. רוצה לומר שלמוסדות – כמו ארגוני זכויות אדם – יש איזשהו תפקיד חברתי וזהות שלא ניתן לצמצם לאופיים, תפישותיהם הפוליטיות, היושרה האינטלקטואלית ונטיות ליבם של האנשים המרכיבים מוסדות אלו. ובמילים פשוטות יותר – אם האנשים החברים בארגון זכויות אדם X הם הזויים ופשטנים, יש להילחם על מנת שאנשים ראויים יותר יאיישו את הארגון וכך ישמרו על הפונקציה החברתית החשובה שארגון X ממלא. יש לדאוג שיהיו אלו אנשים מעמיקים, לא דוגמטיים, נטולי פניות במידת האפשר ומאוזנים (מאוזנים ביחס לנורמות של זכויות אדם אוניברסליות, לא מאוזנים בעיניו של "הציוני הסביר" ד'היום, שחושב כי הרג 100 פלסטינים על מנת לא לסכן חייל אחד זו פרקטיקה שאין בצידה דילמה מוסרית).
    עמדה ביקרתית כזו כלפי ארגוני זכויות אדם היא עמדה ראויה ביותר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s