על זרם הפוץ-ציונות

העובדה שהעולם וארה"ב בראשו לא מוכנים לקבל את המשך משטר האפלייה שמיסדה ישראל בשטחים מיוחסת בימין ללובי פוסט-ציוני אימתני. ממש הפרוטוקולים של זקני פוסט-ציון. ככל שמתפוגגת אשליית המשך השליטה על הפלסטינים כך צומח לו זרם חדש וזועם בפוליטיקה ובחברה הישראלית המחפש תחושת שליטה: זרם הפוץ-ציונות. במקום לדבר על ימין ושמאל הפוץ-ציונים מדברים בווליום גבוה, ומתוך דחיפות וסכנה קיומית, נגד הכוח האדיר והמאיים לדעתם של "הפוסט-ציונות".

הם סבורים שיש להם מונופול על הציונות, הפטריוטיות וצדקת הדרך; הם ימהרו לציין שמי שלא מסכים איתם הוא באזורי הבגידה והם נאחזים בסמלים כשמדיניותם קורסת. הספירה הציבורית גדושה בדוגמאות: המתקפות של "אם תרצו" על כמעט כל מה ששמאל ופרוגרסיבי, היוזמות של שר החינוך למניירות חיצוניות של ציונות במערכת החינוך, רדיפת האקדמאים החורגים מה(פוץ-)ציונות. למעשה גם אחד העם ואולי אפילו הרצל בעצמו היו נחשבים היום "פוסט" אם היו נופלים לידיו של פוץ. הרי הבידול מהשמאל חייב להישמר, ואם הוא מתעמעם מהותית הוא יתוחזק רטורית.

זו תנועה של "מיתוג מחדש", כפי שהתגאו ב"אם תרצו" לאחר הקמפיין נגד הקרן החדשה לישראל. מהות המיתוג: השמאל אינו עוד תנועה פוליטית שרוצה בטובתינו הישראלים כפי שהיא מבינה אותה (כמו כל תנועה פוליטית נורמלית), הוא נגדנו. נגד זהותנו.

לא חסרים אבסורדים בפוץ-ציונות:

הפוץ-ציונים דואגים דאגה יסודית לדמותה היהודית של ישראל וחוששים מאיום ה"דמוגרפיה". במקביל רובם רחוקים מלהתנגד לסרבנות הפיתרון המדיני המובילה לסיפוח דה-פאקטו של הפלסטינים. מרבית ה"פוצים" גם תומכים במדיניות שמחזקת את אפלייתם של ערביי ישראל והדרתם הכלכלית, התרבותית והפוליטית (למשל "חוק הקרקעות"). האבסורד הוא שבקרב מיעוטים מודרים ועניים בכל העולם עולה הילודה ככל שעולה ההדרה. לנוכח אמת סוציולוגית פשוטה זאת יוצא שבלי כוונה דווקא המחנה השוויוני יחזק את הרוב היהודי (כך שהמדינה תיהיה יהודית בפועל). ה"פוצים" יוכלו רק לגזור גזירות שונות (כמו הקצאת קרקעות מפלה) אבל לא לצמצם את הילודה של המיעוט הערבי. לבסוף יאלצו לוותר על זהות המדינה: או על ה"יהודית" או על שאריות "הדמוקרטית". אולי לאחר שחרדת הדמוגרפיה תיתמוסס יבינו כי אלו חרדות מהסוג הגזעני הקלאסי.

הפוץ-ציונים נלחמים בהזייה. סכנת הפוסט-ציונות שהם מדמים לעצמם יצאה מכל פרופורציה. בג"צ, שביותר מדיי פעמים מתיישר עם מדיניות ימנית נתפס דווקא כפוסט-ציוני וככמעט כל יכול. גם אם בוחנים את האליטות של ישראל – זו הכלכלית, הביטחונית והפוליטית ציוניות למכביר, האליטה המשפטית במקרה הטוב חלוקה ורק למיליה קטן של אמנים ולפקולטות מסויימות באקדמיה נותר להתבשם בהגמוניה של שוטים (אכן בחוג לסוציולוגיה לא נעים לבטא עמדות ימניות וזו תעודת עניות). מערכות החדשות הגדולות נוטות לזרם הדובר-צה"לי בשילוב שנאה למתנחלים, לחרדים ולביבי. זאת לא פוסט-ציונות בהכרח, סתם מפא"יניקיות אשכנזית-בורגנית-שבטית ישנה ורעה (הגם שפוסט-ציונים רבים באם מהמחנה הזה ומוציאים עצמם מהכלל המזרחי-מסורתי-ימני מסיבות גזעניות).

הפוץ-ציונים מזועזעים כשכל מיני תומכי זכויות אדם "מלכלכים" על ישראל. העובדה שבכל העולם הדמוקרטי ביקורת, גם בזמן מלחמה, היא עניין שגור – גם אם לא חביב על הרוב האוטמט-פטריוטי – לא מזיזה אותם מדעתם: בכל מדינה מתוקנת לא היו מאפשרים זאת. לפעמים רמיזות שמדובר בבגידה מופרחות לאוויר. אלא שאותו דבר בגידה נעשה לאחר זמן מה לעניין של גאווה. כך בהקשר של "עופרת יצוקה" התגאה, מארק רגב, איש התקשורת של ראש הממשלה אולמרט, כי בישראל אסורים העינויים. איסור זה (שרחוק מלהתבטא בפועל) הוא במידה רבה תוצר של עתירה שהגיש הוועד הציבורי נגד עינויים. בזמן העתירה היה הוועד בוגד, לאחריה הפך פועלו לנקודה בדף המסרים של המסבירים הציוניים.

הפוץ-ציונות היא ילדותיות פוליטית משום שהיא חומקת מדיון עמוק ונוקב בין ימין ושמאל, שמתנקז כולו לשאלה יסודית אחת: אם התנועה הלאומית היהודית יכולה לבוא לידי ביטוי בישראל רק באופן לעומתי לתנועה הלאומית הפלסטינית, הרי שהתשובה נמצאת בימין. אם קיימות אפשרויות נוספות, אז הפוץ-ציונות והימין בכלל הם עיוורון מסוכן. במובן הזה יחסם של ה"פוצים" לדגל הוא סימפטומטי: מבחינתם הוא מהות קדושה ולא סמל לדבר מה חיצוני לו המכונה "מדינת ישראל", שצריך לדאוג לדמותה הרצויה, השנויה במחלוקת אמיתית, אך היקרה לכולנו.

14 מחשבות על “על זרם הפוץ-ציונות

  1. פוסט מצויין שמחזק ידינו בימים בהם השמאל נתון למתקפה מכל הכיוונים
    הגיע זמן לקרוא ל'ילד' בשמו: אכן 'פוץ-ציונים'…
    ומטרידה בעיקר העובדה שכל יהבם הוא ב- 'אי לגיטמציה של השמאל
    מה מפחיד בנו כל כך?

  2. חבר הכנסת כ"ץ על "ארץ נהדרת" בשל הצגתו בתוכנית וכן בשל הפרומו בעירום ששודר לעונה החדשה של התוכנית. "כשמדינת ישראל תנוהל בידי הגורמים הנכונים ובהחלטות רטרואקטיביות, האנשים האלו יועמדו לדין על אנטישמיות, כמו שבגרמניה ובפולין אנשים הועמדו לדין אחרי המלחמה. זה כמו שגבלס עסק בתעמולה נאצית, לכלך על יהודים ואחר כך שחטו יהודים", התבטא אז כ"ץ.
    האיש הזה עשוי להיות גם שר בממשלה הבאה…שר הפנים למשל ואז אכן ינסה לממש את איומיו
    הם לא סתם מאיימים עלינו!

  3. שעלה גם על דעתי בהקשר הזה
    .
    הרגשתי במהלך אותה מלחמה אווירה ציבורית מאוד חזקה שלא מוכנה לסבול ביקורת. משהו בוטה בסגנון "תסתמו את הפה, שמאלנים בוגדים, ושלא נשמע אתכם בכלל מבקרים את המלחמה או את מטרותיה" (בעצם, למה "משהו בסגנון"? עד כמה שאני זוכרת, מה שכתבתי עכשיו די דומה לנוסח דבריה של אישיות ציבורית בראיון ברדיו במהלך המלחמה). גולת הכותרת של האווירה הציבורית הזאת היה מעצרם של לאה שקדיאל וחבריה – על כך שהעזו לקיים הפגנה שקטה נגד המלחמה

  4. לא נולדתי על ברכי האידיאולוגיה הציונית ומעולם לא ראיתי באידיאולוגיה זו "דת" שמחייבת אותי. מול העיניים שלי אני רואה כאלה שמנסים להפקיע ממני את ההגדרה העצמית שלי ולשים אותי תחת קטגוריה אליה אני לא בוחר להשתייך. בנוסף לכך שאני בחרתי שלא להשתייך ריגשית לציונות אני מוצא את עצמי בקשר דיכוטומי עם חלק מאלה שקוראים לעצמם ציונים.

    נדמה לי שבעניינים מסויימים עשיתי דרך ארוכה שלרוב אנשים לא עושים אותה. את הדרך הארוכה עשיתי כ"חובב מקצועי" בשמיעת מוסיקה ובחקר היחסים בין מזרחים לאשכנזים. ההליכה בדרך ארוכה בנושאים אלה לימדו אותי מה שאני צריך להיות וזה ספקן בעל חשיבה עצמאית.

    בכל פעם שאני שומע יצירה מוסיקלית בביצוע חדש או מוכר נבראת חויה חדשה. תמיד יש הפתעות,לפעמים אני מוצא אוצר בלום לפעמים אני נוטש ביצוע שאהבתי קודם. כמו בהאזנה למוסיקה עשיתי גם דרך ארוכה בלימוד היסטוריה.

    לקחתי על עצמי לקרוא מספר ספרי עיון ומספר ספרי פרוזה שמספרים על החוויה של להיולד כבן להורים שהוויתם היתה ערבית. מה שראיתי מלמד על כך שהמוסדות הציונים ניחשלו,קיפחו והיפלו את יוצאי ארצות האיסלם בצורה מבישה בניגוד ליחס אותו קיבלו העולים האשכנזים. כאשר אני מנסה לקיים דו שיח עם אלה שמזדהים כציונים אני רואה מוטיבציה גבוהה מאוד לקבור את האמת שכתובה בספרי ההיסטוריה שיצאו במוסדות ישראלים מכובדים . ההיסטוריוגרפיה של השסע העדתי לא נעימה לאזניהם של אנשים שציונות היא האג'נדה שלהם, וכמו גולדה מצפים ממני להיות "נחמד".

    הנאמנים למשנתה של גולדה מנסים להציג אותי כהדיוט ומטומטם משום שאני אומר "המלך הוא עירום ובנוסף לכך שה סותמים את אוזניהם למשמע כל עובדה היסטורית לא נוחה לאזניהם או מזלזלים בטיעון.

    הכבוד כמובן מאליו הוא מרכיב נכבד בזהות הרי החלק האופרטיבי של הזהות הוא העמדת תריס ביני לבין אלה שמבזים אותי, וניהול מלחמת חורמה בהם.

  5. כשרשימה מכילה כל כך הרבה טיעונים אבסורדיים-קשה למצוא את נקודת המוצא להפרכת הטיעונים. הייתי מתחיל בקוראת כותבת אורה לב רון שהשתייכותה "לסמול" יוצרת אצלה הרגש של אליטה-היא בטאה אמת פסיכולוגית ששום מטפל לא היה מבטא טוב יותר-בדרך כלל דעות פוליטיות אין בהן ממש אלא כאביזרי סטטוס. אם אני לא עשיר מאד ולא נמנה על המנהלים שמרוויחים שכר עתק ואם גם איני יכול לזכות בהכרה ייחודית בכל דרך אחרת-הרי שאחיזה בדעות חריגות-שאינן דעת הרוב מבדילה אותי מהאספסוף הציוני ונותנת לי בסיס לטעון לעליונות-או להשתייכות לאילטה כהגדרת אורה לב רון

    מעבר לכך מדובר בגיבוב דברי הבל מביכים. אם יש דבר שהמדיניות הישראלית ,של העבודה והליכוד ועד היום ניסתה לעשות הוא מאז 67 הוא להימנע משליטה בעם הפלשתינאי.תוך יצירת תיקוני גבול הכרחיים. היא לא הצליחה -כפי שכל תוכנית שנוסתה והתבססה כמעט על גבולות 67 נכשלה כי כנראה הפלשתינאים רצים לתקן את תוצאות 47 ולא 67.לשם הסבר מקיף נדרש משהו שמעבר לתגובה

  6. מראים לו שחור על גבי לבן.מר גולדבלט כותב,ואני מצטט:"אם יש דבר שהמדיניות הישראלית ,של העבודה והליכוד ועד היום ניסתה לעשות הוא מאז 67 הוא להימנע משליטה בעם הפלשתינאי."
    בתגובה שהבאתי באתרו של מר גולדבלט
    http://www.notes.co.il/moshe/66239.asp
    הבאתי את הקישור הבא:
    http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=358147
    ובו ציטוטים רבים מפי קובעי המדיניות שדנו לאחר 67 בעתיד עזה,למשל.

    ציטוטים:
    "עזה, יולי 1967. "עליה להיות חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל", כתב יגאל אלון במסמך שהגיש לממשלה"
    זמן קצר לפני פרוץ המלחמה גח"ל (בראשות מנחם בגין) נכנסה לממשלתו של לוי אשכול. מיד לאחר המלחמה, ב-1967, כשהחלו הדיונים הראשונים על עתיד השטחים שנכבשו, היו רק שני אזורים שלגביהם היתה הסכמה מלאה בין המתדיינים מימין ומשמאל.

    סביב עתיד ירושלים גובש קונסנסוס רחב: ב-11 ביוני הוחלט לספח לשטח העיר המערבית את חלקה המזרחי, בתוספת כמה כפרים פלשתיניים. אך גם סביב עתידה של רצועת עזה לא היו חילוקי דעות.

    כל הצדדים הסכימו כי עליה להיות חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל.

    בהתייחס לעזה – נאמר כי רצועת עזה תהיה חלק ממדינת ישראל.

    זמן לא רב לאחר מכן, באמצע יולי 1967, גיבש יגאל אלון את התוכנית הנושאת את שמו, שנהפכה בסיס למדיניות ממשלות המערך עד למהפך במאי 1977. בהתייחסו לרצועת עזה כתב אלון במסמך שהגיש לממשלה: "רצועת עזה תיועד להיות חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל על תושביה הקבועים.

    ושאר השליטה על הפלסטינים ,הרי היא כתובה בדברי הימים של ההתנחלויות.

    איך כל העובדות הללו מתחברות לקביעת מר גולדבלט ש..:" "אם יש דבר שהמדיניות הישראלית ,של העבודה והליכוד ועד היום ניסתה לעשות הוא מאז 67 הוא להימנע משליטה בעם הפלשתינאי."

    רק לאלוהי הפלפול המשפטי הפתרונים.

  7. תנועת "אם תרצו" אינה תומכת כלל בהמשך השהות הישראלית בשטחי יהודה ושומרון. יש להוציא מכלל זה את תמיכתה באחדות ירושלים.

    דובריה ופעיליה המרכזיים, התבטאו בעד, למשל, נאום בר אילן של נתניהו ומוכנותו להקמת מדינה פלסטינית.
    חלק מפעיליה המרכזיים מתנגדים נחרצות ובאופן בוטה לאידיאולוגיה הסרבנית של אנשי ההתנחלויות ומסווגים אותם כאנטי-ציונים בעצמם.

    יום טוב.

  8. מידת האמינות של טיעוניך כמידת אמינותך באיות שמי-אני לא מניח שהעיוות מקרי. מי שאין לו עוז להתייצב בשמו אין לו גם בעיה לעוות שמות אחרים-גם טיעונים. מכיוון שכך גם לא אתייחס להבליך שמעידים רק על בורות תהומית במדיניות ישראל

  9. אדם-
    שרות קטן למנעך אדם, הנה סעיף 9 של תנועת אם תרצו:
    “זכותו של העם היהודי למדינה בארצו גוברת על טענת הזכות של יושבי הארץ. בסוגיה זו חשוב להבהיר כי שאלת מימוש זכות היא שאלה נפרדת אך הנחת המוצא בשאלה כיצד יוכרעו שאלות טריטוריאליות בארץ ישראל היא שלעם היהודי זכות היסטורית מוסרית על הארץ הגוברת על טענות מתחרות.”(סוף ציטוט)
    ‘אם תרצו’ אפילו לא מסוגלים לבטא את השם פלשתינאים כי הם לא מכירים ביישות כזו…ובוודאי לא מכירים בזכויות כלשהן של ישות כזו וגם לא בזכויות של ערביי ישראל ובעצם גם לא בזכותם של אנשי שמאל להתבטא!
    ובוודאי שלא מקובלת עליהם הכרה במדינה פלשתינאית

    ולכן ‘אם תרצו’ היא אחיזת עיניים אחת גדולה
    ואח”כ אתם עוד מדברים על ‘דמוקרטיה’…

  10. תגובה לאדם,
    שלום "אדם", מבר לתגובה הנאה שהגיבו לך מעלי על "אם תרצו", הראה לי נא היכן טענתי ש:תנועת "אם תרצו" תומכת בהמשך השהות הישראלית בשטחי יהודה ושומרון.
    זה מעולם לא נטען….

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s