המלחמה בטרור תאפשר זכויות אדם

גל של התנגדות, כעס ושנאה לתנועת זכויות האדם, שוטף את ישראל. לאחרונה בולט במיוחד הקמפיין התוקפני של ארגון "אם תרצו" נגד ארגוני זכויות האדם, בשל מה שהוא חש כדה-לגיטימציה של המלחמה בטרור הנובעת מהחומרים ששימשו את דוח גולדסטון. שפל הפופולריות הנוכחי של קהילת זכויות האדם ממזער את הסיכוי שלה להשפיע פה על משהו. בימינו, באופן פראדוקסלי, המלחמה בטרור היא תנאי לזכויות אדם; היא הסיכוי שמישהו יהיה מוכן להקשיב לעקרונות הללו.

בעידן של תחושת איום קיומי, על מנת שאזרחי המערב, וישראל בפרט, יהיו מוכנים להיפתח לתמיכה בזכויות אדם, עליהם להרגיש שצורת חשיבה זו אינה רואה בביטחונם עניין זניח. מאידך יודע כל דיקטטור: אם אתה רוצה להוציא מבני האדם את האטימות לאחר, תכניס אותם למצב של פחד לחייהם.

אלא שתנועת זכויות האדם התנהלה לרוב בלהט של סניגור ציבורי. בצדק היא ראתה את מערכת הביטחון המשומנת כמי שמסנגרת היטב על האינטרס הביטחוני. לפיכך התפנתה לייצג באופן בלעדי את האינטרסים של נפגעי הפעולות הנעשות "משיקולי ביטחון". העצמאות הזו של הארגונים והפעילים חשובה וראוי שתישמר. אבל לצד הדגם הזה, דרוש לנו דגם שלם יותר, שיכול לחבר –מהותית ותקשורתית – הגנה על זכויות אדם עם חשיבה על צרכי ביטחון.

הצורך ברור: תנועת זכויות אדם שמסנגרת על נרדפי השלטון, נתפשת אינטואיטיבית כמקטרגת על שיקולי הביטחון. עניינים כמו מידתיות, שקילות ופיתרונות יצירתיים למתח המובנה שבין ביטחון לחירות נדחקים מהשיח הציבורי משום שאיש לא מאמין שהללו באמת מעניינים את ארגוני הזכויות. הם נראים כמו סרח עודף שמושחל לאחר יד בהודעות לעיתונות של הארגונים, מחוץ ללב העניין והלהט שלהם. לבסוף נשארת בתודעה הציבורית תחושה ש"ביטחון" הוא הדבר הזה שארגוני זכויות האדם מנסים לגמד ולנפנף על מנת להצליח לשמור על כל מי שאינו אנחנו. במצב הזה אין לזכויות האדם סיכוי.

דרוש מודל נוסף ומשולב: למשל קבוצות חשיבה וביקורת מדיניות, המורכבות ממומחי ביטחון ופעילי זכויות אדם המשתפים פעולה. קבוצות שמנסחות, בצוותים ביטחוניים-זכותניים, הצעות בונות למדיניות ביטחונית הממזערת פגיעה בזכויות אדם. זאת לצד ביקורת שוטפת על מקרים של שימוש פזיז, מיותר ורשלני מצד הרשויות והצבא בצידוק הביטחוני. בהקשר הזה יש לציין את הסנונית הראשונה, המועצה לשלום וביטחון, שאומנם לא ממלאת באופן מלא את העקרונות הללו, אך היא בכל זאת בגדר התקדמות גדולה בכיוון הנכון. המועצה לא זכתה לרוח גבית מספקת מתנועת זכויות האדם בישראל.

צורת החשיבה הביטחונית-זכותנית צריכה גם לסמן את שורש הבעייה. בישראל, בעיקר בתקופת הסכמי אוסלו, פשתה מדיניות שקברה את הפופולריות של זכויות האדם – ה"ניצול רכרוכי": מחד אוזלת יד גדולה מול הטרור הרצחני שהיכה ללא הבחנה בישראלים ברחבי הארץ וערער את ביטחונם; מאידך המשך הדיכוי של הפלסטינים בחסות ההסכמים הבעייתיים – הרחבת משטר האפלייה בשטחים בדמות גידול אדיר בהתנחלויות, הטלת סגר תמידי עם הקלות משתנות (והידוק הסגר לאחר הטבח במערת המכפלה), הוספת מחסומים, שיכלול הניצול הכלכלי של הפלסטינים במסגרת הגלובליזציה וכו'.

עולם החוויות המפוצל שיוצרת מדיניות "הניצול הרכרוכי" מסוכן: הישראלים חשים – הממשלה מדברת על שלום ולא עושה דבר להגן עלינו; הפלסטינים חשים: המימשל הישראלי מדבר שלום ומגביר את הדיכוי. מכאן נוצר אפקט מתעצם ומעגלי: הניצול והאפלייה בשטחים מסייעים לקיצוניים מוסלמים לגייס פלסטינים לטרור; אוזלת היד של ממשלת ישראל מול הטרור מקדמת קמיהה למנהיגים חזקים; בהתאם מדיניות הניצול והאפלייה בשטחים נאטמת עוד יותר לזכויות אדם וחוזר חלילה.

כך הצליחה תקופת אוסלו לקבע את המשוואה המדומה – זכויות אדם או ביטחון. לא מאוחר לאמץ קו מחשבה משלב: בחירה ב"זכויות וביטחון"; לא ברטוריקה של שלום והמשך הדיכוי. כדי שזכויות האדם יגיעו ללבבות של רבים, ולכן יוכלו סוף סוף להתקרב למימוש סביר, ביטחון צריך להפסיק להיות מילה גסה או לא רלוונטית בקרב שוחרי הזכויות.

 

4 מחשבות על “המלחמה בטרור תאפשר זכויות אדם

  1. זה נחמד ויפה, אבל תנועות ימין קיצוני לא רואות בערבים בני אדם, ולכן זכויות אדם הינן זכויות יהודים בלבד.
    עם נקודת מוצא שכזו, אין לצפות לשום שינוי בעניין.

  2. אם זה אכן כך, אז הניסיון הזה לכל הפחות יסייע בהסרת הכסות המטעה: לא חרדת הישרדות, אלא תאוות שליטה וכוחנות, הם שעומדים מאחורי הזלזול בחיי אדם.

  3. תנועות שמאל אינן חושבות שבטחון מדינת ישראל הוא בכלל משהו שצריך להתחשב בו

    אם אין לך בטחון כאן – תלך מכאן, בין כך אתה יושב על שטח כבוש

    ליריב – ציפיתי לתגובה רצינית יותר ממך מאשר להוכיח שכל מה שכתבת לא באמת התכוונת.

    בסך הכל עוד פוסט פוליטי שמנסה לשנות את השני ולהוכיח כמה הוא לא צודק

  4. פינגבק: אבוי לארגון זכויות האדם שיהיה מאוזן « הבלוג של יריב מוהר

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s