השמאל כשבט

הרטוריקה של השמאל הממוסד קיבעה אותו כשבט, הרחק מאידיאולוגיה

מחשבות בעקבות הטור החשוב של חביבה קשת.

עקרונות אידיאולוגיים ומוסריים שבוגדים בהם לאורך זמן מקעקעים לא רק את הבוגדנים, הם מקעקעים את עצם האמונה בעקרונות. הם יוצרים דעה מוקדמית, קדם-הנחה של חשד, בכל הנוגע למוטיבציות מאחורי השימוש בעקרונות. משהו משתנה כשהעקרונות הן באופן בוטה עניין תועלתני ולא מקודש. החשד הבריא הבוחן יחסי כוח מאחורי כל עקרון מתדרדר להנחת מוצא, לבטחון שאכן יש אינטרס מאחורי כל אידיאל. וההכרה שבמאבקים אידיאולוגים מובלעים גם אינטרסים שאינם חלק מהעקרונות בשמם נאבקים, הופכת לביטחון עיוור שהדיבור העקרוני הוא רק מסיכה ותו לו, רק כסות ריקה למען קידום האינטרס.

באקלים פוליטי כזה אין להתפלא שרבים בוחנים את השמאל הישראלי, שמדגיש עקרונות מופשטים ומאתגרים, כשבט אינטרסנטי ומסוגר ולא כסט של רעיונות. כלומר השמאל נחווה לרוב באופן סוציולוגי, לא אידיאולוגי. זו גם אחת המכשלות הגדולות של השמאל להתקרב לשכבות נרחבות ולהתחזק.

הכשל הזה ללא ספק מקבל רוח גבית מצביעותו של השמאל הישראלי כקבוצה אליטיסטית ברובה ומהסתגרותו הקסנופובית. אבל ההתנהגות השבטית מתחילה ברמה מופשטת יותר: היא נובעת מעצם העקרונות שאימץ זה השמאל, מההמשגות שלהן והרטוריקה הנלווית.

כדי להיות קונקרטיים ניתן לרדת לרמת דף המסרים והדגשים שדוברים ויועצי תקשורת מספקים למרואיינים מהשמאל לפני אירוע תקשורתי. המושגים החוזרים על עצמם בהסברה של מנהיגי ודוברי השמאל הממוסד מלמדים על שבטיות מובנית ורשלנות לוגית. למשל דיבורים על "צדק", "מוסריות" ודימויים של אור מול חושך במקום לדבר על "הוגנות". מושגים אלו משדרים תפישה אבסולוטית של צדקת הדרך להבדיל מרצון לדיאלוג והסכמה בגובה העיניים. הם צובעים את דוברי השמאל, ברמה הכי אינטואיטיבית, כמוסרנים סמכותניים וכוחניים, דיקטטורים נאורים (לפחות בעיני עצמם). הרחק מפלורליזם ותפישה לא-שבטית.

השמאל הממוסד תקוע בעידן המטאפיזי של הנאורות הפשטנית כאילו לא היו ג'ון רולס, ממשיכיו ומבקריו מעולם. לחילופין הוא מתמכר לחשד משתק ואוטומטי לכל מקור סמכות מוסרי – גישה מפרקת, טרנדית וילדותית, שאינה בונה דבר. ויש שכשל זה לובש צורה בוטה ומסוכנת עוד יותר:

לדוברי השמאל יש נטייה מובהקת לתקוף קבוצות באוכלוסיה באופן מכליל במקום לתקוף עקרונות, פעולות או צורות ארגון פוליטיות: לתקוף את המתנחלים ולא את אקט ההתנחלות בלב משטר אפלייה והפרדה; לתקוף את החרדים ולא את המימסד החרדי או פעולות של חוסר סובלנות; להדגיש את האשמה של חובשי הכיפה הסרוגה ברצח פוליטי ופחות את ההסתה הפוליטית כשלעצמה (שפגעה גם בשר הדתי דוד צבי פנקס הרבה לפני רבין); ליצור זיהוי מכליל ומעוות בין מזרחיים לימניות קיצונית במקום להדגיש את המכניזם האוניברסלי והעצוב של היצמדות סולייתו של המדוכא לראשו של מדוכא מוחלש יותר.

זו כמובן שבטיות מהסוג המסתגר והתוקפני ביותר – הטחת רפש בקבוצות אחרות. רק שמשטרת ההגירה של שבט השמאל לא מגרשת ילדי אפריקאים, היא מדירה מזרחיים וחובשי כיפות. ובמקום לשפוך חמתם על הגויים הם עושים זאת על ה"באסטיונרים" תומכי הליכוד. האם הם יודעים איך נראים חייהם של כל אותם "באסטיונרים", "דוסים" ו"ש"סניקים"? עם איזה אתגרים הם מתמודדים? אני בספק. האינסטינקט פה הוא זיהוי הרוע עם קבוצה ולא עם תהליך; עם הפנים, המבטא והלבוש של האחר ולא עם אלמנט מבני; עם טבעה של קטגוריה חברתית ולא עם הנסיבות שעיצבו אותה. זו חשיבה ימנית במובן הכי לא משוכלל שיש.

בהקשר הזה אני חסיד של שפה התורמת במשהו לבריאת מחשבה. לא צריך פוליטיקלי-קורקט, החרמות וצקצוקי לשון כנגד פושעי ניסוח. פשוט צריך להבין איזה ניסוחים (המשגות) תורמים לאיזה אפקט חברתי מצטבר. מתוך הגישה הזו, הצופה פני עתיד, אנו מבינים כי השפה לא רק מתארת מציאות אלא תורמת להבנייתה – היא קצת נבואה המגשימה עצמה. וכך, למשל, ההבדל בין הניסוחים "מוסלמים פונדמנטליסטים" ל"פונדמנטליסטים מוסלמים" הוא ההבדל בין שימת הדגש על הקבוצה לעומת שימת הדגש על תהליך אוניברסלי, בעייתי, שאפיין כמעט כל דת בשלב כזה או אחר בהיסטוריה. זהו ההבדל בין חשיבה ימנית לשמאלית.

יהיו שיגידו שאנשים צריכים פנים של האיש הרע, שאנשים צריכים לשנוא משהו קוקנקרטי – ולו כדי להתלכד. במובן הזה המחשבה של הימין דומה יותר לנצרות עם התרבות הגראפית שלה והשטן המומחז והשמאל ליהדות הראשונית עם האל המופשט (מעניין מי "שכח מה זה להיות יהודי"?). זו חשיבה מאתגרת יותר. אבל האתגר שייך לשמאל, ולא למי שנחשבים "שמאלנים"; למחשבה ולא לשבט.

זה רעיון מבלבל ביותר: השמאלנים אינם נעלים בכלום רק משום שהם מתיימרים לאמץ דרך חשיבה מאתגרת יותר. ברגע שהם חשים כך הם חותרים תחת המשמעות של היות לא-שבטי בראייתך הפוליטית. מצד שני, בוודאי שזהו אידיאל שלא ניתן להגשים לחלוטין – תמיד יהיה משהו שבטי וגאה בעצמו בקבוצה של אנשים בעלי תפישות דומות. גם לא רצוי לקחת אידיאל א-שבטי זה לאבסורד: הסטריאוטיפ של אידיאליסט המזניח את הקרובים לו ומתמסר לנדכאים בארץ רחוקה איננו מקור לגאווה אלא לתחושת סכנה. דחיית השבטיות איננה מכוונת להתנהלות טוטאלית בחיים הממשיים. אלא להבנה שבראייה פוליטית, העוסקת בהסדרה של כללים וחלוקת משאבים בין קבוצות שונות, אלמנט השבטיות הבלתי מעורערת הוא מסוכן ביותר. ההתנסחות השבטית גם מקשה ליצור הבדל מוסרי מובחן וברור בין מי שמתיימרים לחרוג מהחשיבה השבטית לבין מי ששבטיותם המסתגרת היא אמונתם ודגלם. המורכבות החמקמקה הזו מובילה לשורת בעיות, והיסודית שבהן:

עקרונות ואידיאות הם דימויים מנטליים. קשה להוכיח את הקשר שלהן לעולם האמיתי ולאופן התנהגותם של אנשים וקבוצות בפועל. אנשים מבינים את זה. דווקא האנשים הפחות משכילים מבינים זאת טוב יותר. הזיהוי של עקרונות עם הצהרות ("דיבורים", "פקה פקה") עושה להן יחסי ציבור גרועים עוד יותר; הן מזוהות כלא רלוונטיות ומאכזבות.

גם הוגים וחוקרים עכשוויים במדעי החברה, כמו אן סווידלר, מראים כיצד התרבות שלנו משמשת כ"ארגז כלים" של שלל סגנונות התנהגות, קודים חברתיים, רעיונות וריטואלים המכוונים את פעולותינו. אלו לא עקרונות, במובן של מטרות ויעדים, שמנחים אותנו. לכן, על מנת שעקרונות יוכלו להיות דבר-מה בעל משמעות במהלכים חברתיים ממשיים, הם חייבים להיות מוטמעים גם בסגנונות פעולה מוכרים, בדימויים מדיומליים, בגיבורי תרבות ובריטואלים. אסור להם להישאר טיעונים בדף מסרים למרואיינים. אבל דף המסרים הוא נקודת התחלה טובה לארגן קצת את מה שהינו כאוטי מטבעו – את התרבות הפוליטית שלנו. להחזיר את ההוגנות, הדיאלוגיות והעל-שבטיות לדף המסרים שלנו.

בסופו של יום, אם מזיזים את הניתוח האנליטי המורכב הצידה, ההוגנות הזו יכולה להילכד גם בדימוי פוליטי מאוד פשוט, פופולרי.

6 מחשבות על “השמאל כשבט

  1. אז הם יהודים ואנחנו נוצרים (או ההפך?), וצריך לקרוא ג'ון רולס ומשהו עם עידן הנאורות ועל זה שהיא פשטנית (נאורות זה באמת פשטני לאללה, אני מסכים. בניגוד לימי הביניים המורכבים והמעמיקים). אה, וגם אן סווידלר. מי זאת אן סווידלר? אין לדעת. יש לי תואר בסוציולוגיה ואף פעם לא שמעתי את השם הזה. היא כנראה כתבה מאמר שהכותב הרגיש שהוא מאוד חשוב. כנראה שהיא אמרה מה שהוא רצה להגיד בדיוק, אבל לה יש שם אנגלו-סכסי, וזה תמיד טוב בבלוגים. פוקו אני יודע מי זה, אבל למה הוא מחייך מעל? מישהו מצלם אותו?

    רבאק, אם תוקעים ניים דרופינג בכל שתי שורות, לפחות אפשר להסביר.
    או שבעצם לא. אנחנו הרי הוגי אינטרנט.

    א-קיצ-קיצ, נראה לי שהרעיון של הכותב הוא בעצם התזה של השמאל המפא"יניקי, על זה שצריך להביא את "השכבות" ולצאת מה"בועה". בלי קשר לזה שאם השמאל יצא מהבועה הוא יחטוף מכות, ומי שבנה את הבועה הוא דווקא הימין של ש"ס והמתנחלים. זה אפרופו "התנהלות טוטאלית בחיים הממשיים".
    תראו איך הפרכתי את אן סווידלר וגם את הנאורות הפשטנית בפסקא אחת. לא נורא. העיקר שיש את פוקו שמחייך ממעל.

    לסיכום, אל תתנו להם בלוגים.

  2. היא שפשוט אי אפשר להבין את מה שהם אומרים. למה אין אזכור לדרידה ודלז בטקסט? איך הרשית לעצמך לבשל מרק מילים בלי החבר'ה האלה איך?

  3. עדיף להתחיל עם הביצוע של ההמלצה מאשר ניסוחה, זה כבר היה משפר את ההרגשה.
    למשל, לטפל באיזו אי הגינות, מאחר שמדובר הרי בשבט שהוא גם מתעלל, מרענן היה לראות קצת "נאה מקיים", נידמה לי שהיה מייתר את הדרשה.

    לא שאני מחכה בנשימה עצורה לפרוץ ההגינות בשבט זה ההולך ונכחד,ומנהל מאבק מאסף להישרדות כלשהי, אם לא של ההשפעה והנכסים אזי של הכבוד העצמי.

    עריצות, השתקה, קירבון, שחיתות, בתוך המחנה סופם לקרוס פנימה. בדרך כלל לקראת הסוף הצורך להיאחז בדפוסים שעבדו קודם גדל בצורה לא נעימה. הטפת מוסר, דמעות תנין, צדקנות, עוד השתקה, עוד החכשה…תהליך מוכר בהסטוריה הפוליטית פה ובכל מקום.

    הדבר הכואב ביותר, שימנע כל שינוי ברוח שכתבת עליו, הוא כמובן היישום, שדורש החלפה מוחלטת של הגוורדיה הקיימת, הללו יעדיפו לקחת את השבט איתם לטבוע, העיקר להישאר דבוקים על הכסאות והנפיחות. כל פקידי הצדק והמוסר היושבים באקדמיה, בדיקרטוריונים, והתחילו להאמין בפריווילגיה המוסרית הטבעית שקיימת בהם גנטית, אינם מסוגלים להודות, לא בטעויות ולא בשחיתות. זה עוד יהיה מכוער.

  4. גילוי נאות: מחקתי את המשפט עם פוקו. הוא פשוט כל כך זניח ומושך כל כך הרבה פוקוס שחבל. היה מיותר.

    ה' עדי שאיני מחבב הזכרת שמו של פוקו. פה זה היה קצת מתבקש משום שהפסקה הראשונה מצביע על נטיות חשדניות המשיקות לאופנה הפוקו-יאנית. לא להזכיר זאת זה לא לעגן את מה שאתה כותב עליו בתוך המגמות הרווחות בתרבות ובהגות. אבל, וזה הלקח, כנראה שתמיד עדיף להימנע מלערב אקדמיה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s