לזכור את השר הדתי דוד צבי פינקס

סמוך למותו של עמוס קינן ראוי להזכיר את ניסיון ההתנקשות בו נחשד – פצצה שהוטלה על דלת ביתו של השר הדתי דוד צבי פינקס בשנת 1952. זמן קצר לאחר הפיצוץ שהסב נזק רב לביתו, נפטר פינקס מהתקף לב. במובנים רבים ניתן לראות בו קורבן נשכח של טרור פוליטי מהסוג הנורא ביותר. וזאת מבלי להצדיק את מהלכי הממשלה באותה תקופה בתחום הנסיעה בשבת.

עוד מידע כאן.

 

אני לא חושב שניתן להיות איש שמאל ולא לצאת נגד הרצח המושכח הזה. על אף שכוון נגד אדם דתי, הלך הרוח שהוביל לרצח הזה קרוב רוחנית להומופוביה הרצחנית המופצת מפי אישי ציבור מסויים קרבה רבה. הוא בא מאותו מקום – חוסר יכולת לסבול את קיומו של השונה ממך. אי אפשר להיות דמוקרט, ובוודאי שלא סוציאל-דמוקרט (שהיא לטעמי התצורה המלאה ביותר של דמוקרטיה) מבלי לצאת נגד הרצח הזה, להזכיר אותו ולתבוע לו מקום בזיכרון הציבורי.

 

אני זוכר שבעבר ריתקה אותי דמותו של עמוס קינן, ואני גם מעריץ של בתו, המוזיקאית רונה קינן. לכן לא קל לי להזכיר את השר צבי פינקס סמוך למותו של עמוס. יש בכך כאילו הכפשה של המת. אבל יש דברים שחייבים לומר בגלוי אם רוצים להיות אנשי עקרונות ולא אנשי קליקה; אם רוצים להיות לא רק חברים בשבט השמאל הבעייתי אלא אנשי מוסר שיכולים לראות מעבר לשבטיות. זה נכון שבעתיים כשעומדים מול אליטה שיש לה כוח לקבוע את הטעם הנכון, הצדק והאמת – בין אם זו אליטה חילונית או דתית.

 

צבי פינקס, אני זוכר.

15 מחשבות על “לזכור את השר הדתי דוד צבי פינקס

  1. כתבתי בתגובה בבלוג של אסתי את המילים "כנופיית שטרן" והיא התנגדה לכך

    היו בלחי יהודים-ערבים (בהכרה לא ממוצא מזרחי),היו קומוניסטים אבל בסופו של דבר טוב היה לולא יאיר שטרן התפלג מהאצל וסיבך אותנו בביצה הזאת

  2. לא היה שום רצח.

    לא שאני חלילה מצדדת במעשה המטורף והנתעב הזה, אבל אם אתה רוצה להתעסק בנושא, הייתי מאוד ממליצה שתצמד לעובדות. כל דבר אחר עושה נזק לעניין שלך.

    ונכון שאול – זו לא היתה "כנופיית שטרן" זה היה לח"י. תנועה בעייתית ביותר, אבל שוב – אתה רוצה להתעסק בנושא, מומלץ לרדת מהפראזות והקללות, אחרת אתה רק עושה נזק לעניין.

  3. טרור פנימי וקנאות ליוו את המדינה בשנותיה הראשונות. איומי פצצות באסיפות בחירות; נסיון ההתנקשות בפינקס; מטען חבלה שתכנן להפעיל דב שילנסקי, לימים יו"ר הכנסת, כדי לעצור את הסכם השילומים; המטען שנזרק מיציע הכנסת וגרם לפציעת ח"כים; רצח קסטנר.
    קינן התוודה כעבור שנים על חלקו בנסיון ההתנקשות. לא קראתי מה היה לו לומר על כך. זה בוודאי רגע בעייתי במסכת חייו.

  4. שני הצעירים מוסרים לך מקברם את התנצלותם הענווה על כך שנאלצו להירצח בשל נטיותיהם המיניות.

    או במילים אחרות, גם המילים שלך וגם הפרצוף שלך עושים לי להקיא.

  5. מי שטוען שזה לא היה טרור פוליטי (אגב מעולם לא כתבתי פה שמדובר ברצח, כתבתי כי במובנים רבים ניתן לראות בצבי פינקס קורבן נשכח של טרור פוליטי) מיתמם בערך כמו מי שטוען כי הפשע שנעשה בבית אגודת הלהט"ב איננו פשע שינאה.

    נזרקה פצצה לביתו של האיש, מי שזרק אותה ידע שיש סיכויי גדול שתפגע פיזית ואף תהרוג את צבי פינקס. הוא לא נקט באמצעי של טלפון מתריע מראש או משהו דומה. כלומר לא הסתפק בהפחדה. שבועיים לאחר מכן צבי פינקס מת מהתקף לב. מי שרוצה לחשוב שלפצצה לא הייתה תרומה להתקף הזה, שוגה באשליות.

    אגב הדמגוגיה הזולה כאילו על קורבנות הפשע ההומופובי הנתעב להתנצל בפני פינקס היא באמת שיא הביבים שנתקלתי פה באכסניית נוטס. למה עליהם להתנצל על משהו שטרם נולדו כשקרה? מה הקשר בין זיכרון הרצח להתנצלות? זו חשיבה צדקנית-קורבנית כל כך. ניסיו לזעוק שאנחנו הכי מסכנים עכשיו ואל תפריעו לנו עם כאבו של האחר.

    אגב התגובות פה הן הדגמה שהשבטיות הפרימיטיבית והפשטנית פושה בשבט השמאל גם כן. חשיבה בלתי שבטית בעליל מאתגרת גם את מסונוורי כיכר רבין.

  6. שמתי לב לטעות שלי, היה צריך לכתוב ניסיון לרצח (ניתן לראות בו בהחלט רצח עקיף). אבל אין בכוונתי לתקן את זה, כדי לשמור על התגובות לטקסט נאמנות למקור, ולשמור אותי טועה. אתנחם כי טעות טכנית פחותה מטעות מוסרית.

  7. תגובתי הופנתה במישרין לקרפד הכעור הממוקם שתי קומות מעליי- י. מיכאלי.

    שום כוונה לתקוף אותך.
    אני דווקא מעריכה את דברייך ומוצאת בהם אומץ לב ראוי לציון

  8. נראה שמותם של שני הצעירים לא באמת מעניין אותך. אתה רק מעוניין להביע עצב על כך שאותו אדם שבמקרה החזיק בדעות שונות ממך, לא מת ביסורים מהפצצה שהונחה בפתח ביתו רק בגללע מדותיו.
    אתה לא איש שמאל, אתה סתם נתעב.

    ורק בשביל הרקורד
    "אני מתנגד נחרצות לעמדותיך, אבל אלחם עד מוות בשביל שתוכל להשמיע אותם"- וולטיר

  9. "מי שרוצה לחשוב שלפצצה לא הייתה תרומה להתקף הזה, שוגה באשליות."
    על זה מה שיש לי להגיד זה פחחח…ֿ
    אנשים מתים מהתקפי לב לעיתים לא מאוד נדירות בלי כל סיבה נראית לעין ובטח בלי שמישהו יזרוק להם פצצה על הבית. לפעמים זורקים להם פצצה על הבית שבועיים לפני שהסתימה בעורק מגיעה לנקודה הקריטית, ואז אנשים מסוימים שמעולם לא למדו סטאטיסטיקה כותבים בלוגים מסוימים ויוצאים אדיוטים. זכותם. אגב, אני מכיר כמה אנשים שזרקו עליהם יותר מפצצה אחת הם עדיין מהלכים בינינו.

  10. נועה, מצטער שוב. לא קורא כותרות. סורי. ההקשר היה מבלבל.

    למאיר יהל – לא אמרתי שהפיצוץ גרם – אבל סביר ביותר שתרם להתקף הלב. לחטוף התקף לב ברגע נתון – אגב הבנה בסטטיסטיקה – זה לא כזה נפוץ אפילו בגילאים מתקדמים. וייתכן שהפצצה זרזה או החמירה את הקיים. גם זה סוג של רצח. כמו שלפגוע באדם גוסס באופן שמחיש את מותו זה סוג של רצח. נאמר "ספק רצח". אבל זה לא באמת מה שחשוב או חמור בסיפור הזה – האם מתנקשים פוליטיים מצליחים במשימתם או לא.

  11. מפנה אותך לבלוג של דניאל בלוך ולהסברו לי בטוקבקים לגבי הענין.
    באמת לא הבנתי איך אף אחד לא מזכיר את זה.
    וכן מת מזה או לא-מה? להרוס בית זה בסדר עד שמישהו לא מת?
    רק כשיש הרוגים מגנים אלימות כזאת?
    ולא שזה מפליא אותי,דרך-אגב,כי אם תקרא את תולדות חייהם של חלק מהימניים שעל שמם קרואים רחובות רמת אביב ג' תראה שהם הרגו חפים מפשע וזה לא מנע מאף אחד לכבד אותם
    לדוגמא שלמה בן יוסף שמצא לנכון לירות על אוטובוס של ערבים חפים מפשע
    ולו לפחות היה קינן מביע חרטה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s