מטרות המבצע בעזה כפי שסיפרנו אותם לעזתים

אחת מן המטרות המתוקשרות של מבצע "עופרת עצוקה", מתוך סל היעדים המעורפל בכוונה, נוסחה כך: הפעלת לחץ על האוכלוסייה הפלסטינית על מנת להבהיר לה את מחיר התמיכה בחמאס. ניסוח זה יותר מרומז לגבי ההגיון שבפגיעה המאסיבית באוכלוסיה ובתשתיות אזרחיות – וכך מתפקד גם כהצדקה. מצד שני הניסוח הזה מציב את המלחמה האחרונה, במוצהר, כקמפיין הסברה מול העזתים: אם נסביר להם במעשים ולא במילים, הם בוודאי יבינו – החמאס רע לעזתים.

זו לא פעם ראשונה באזורינו שאנשים שאמונים על תימרונים צבאיים מנסים להיות צורבי תודעות. נשאלת איפה השאלה האם הדרג המדיני והבטחוני שלנו, שכל כך חובב את שיטת ההסברה בעזרת מעשים – כלומר מפגנים צבאיים – אכן מקדיש מחשבה שיטתית וממוסדת לדיסיפלינה המורכבת הזו? ואם לא, האם זו באמת כוונתו? האם ניתן בכלל להבין את המדיניות הישראלית הבטחוניסטית בכלים ראציונליים? האם ניתן לזהות פה נביעה הגיונית וסבירה של האמצעים מתוך המטרות שהוצבו? שאלות אלו צריכות להטריד ישראלים מכל קשת הדעות הפוליטית.

ניקח את המטרה הזו שהגיון בצדה – להמחיש לפלסטינים את מחיר תמיכתם בחמאס וכך להחליש את הארגון. איך ניתן לייצר קמפיין, המשתמש בתימרונים צבאיים, על מנת להעביר את המסר הזה? לו זו הייתה המטרה ניתן היה למשל להורות לצה"ל לזרוע הרס אדיר בתשתיות אזרחיות תוך כדי מינימום אמיתי של פגיעה באזרחים – בלי חיסולים הממוקדים על בנייני מגורים, בלי השמדת בניינים ומשאיות שאולי היו בהם טילים ובלי כל הירי הספקולטיבי שהקפיץ את רף ההרוגים. המטרה: הרס ללא הרג. המסר האפשרי: החמאס מפיל עליכם אסון.

אני לא בעד אפשרות ההרס. היא פה רק על מנת להמחיש עד כמה מנותקת הייתה אפשרות הפעולה שנבחרה בפועל מהמטרה של החלשת החמאס. בישראל יכלו להתמקד בהרס תשתיות ומבנים וליצור תחושה מזוקקת של נזק איום הקשור למדיניות החמאס, ללא כל רגשות הנקם המבעבעים שמעפילים ומסיטים את תשומת הלב הציבורית מכעס על האיסלמיסטים. במקום זאת ניהלו בצה"ל מדיניות אש לא חסכנית שהובילה להרג של יותר מאלף עזתים. זה הרג שחורג בהרבה מזה של מלחמת לבנון השנייה (בוודאי ביחס לגודל תא השטח והאוכלוסייה המותקפת והלוחמת), ושמעפיל על הנזק והסבל.

מה המסר שאמור להעביר מהלך כזה? כדי להבין זאת צריך לחשוב מנקודת מבט של עזתי, שבסבירות גבוהה למדי חווה הרג סיטונאי וויזואלי מאוד של הסובבים אותו, ולהתעמק במחקרים על תגובות חברתיות להרג המוני. מבחינת העזתי, עד כמה שזה אולי לא נעים לישראלים לשמוע, ישראל היא רוצחת מטורפת ועוד מכריזה על עצמה כבעלת בית שלו וכמשוגעת. לתחתית ההכרה נדחקת גם ההבנה ששלטון החמאס הביא לו סבל. אבל מול כאלו רוצחים משוגעים, יחשוב העזתי, אולי הסבל מוצדק וקדוש. ואולי אין לנו, העזתים, ברירה אחרת.

בהקשר של המבצע הזה, נזרקו עוד מטרות לאוויר, ולא נכון יהיה לשפוט אותו רק לפי הניסיון למתג מחדש את החמאס כרע לפלסטינים. אבל מחיסול מלאי הטילים ועד ספק הפעלת לחץ להשבת גלעד שליט בתנאים נוחים יותר, נראה שהמטרות הטקטיות הללו לא ממש הושגו, וגם מראש לא קשה היה לנחש זאת. המטרה היחידה שנשארה בולטת ומשמעותית-אסטרטגית, מעבר להרתעה, היא מטרת החלשת החמאס באמצעות קמפיין הסברה מהסוג הצבאי. אם כך המבצע הזה היה אמצעי לא הגיוני בעליל. והמפליא הוא שהביטחוניזם עוד נחשב בישראל לריאל-פוליטיק ולעניין מקצועי שאל לטיפוסים אזרחיים להתערב בו.

9 מחשבות על “מטרות המבצע בעזה כפי שסיפרנו אותם לעזתים

  1. לדעתי, צה"ל באמת העדיף לא לפגוע באזרחים, אבל עדיין תיעדף שתי מטרות אחרות מעל ההימנעות מפגיעה באזרחים. המטרה הראשונה היתה פגיעה צבאית בחמאס והמטרה השנייה היתה להימנע מפגיעה בחיילים ישראלים, כמעט בכל מחיר.

    נראה שהוא השיג את שתי המטרות הראשונות, והמטרה השלישית אולי הושגה באופן יחסי, אבל ברור שהרג מאות ילדים הוא לא הצלחה גדולה בהימנעות מהרג אזרחים.

    הייתי נגד המבצע כי לדעתי מה שהביא לעליית החמאס ולירי קסאמים היה הכיבוש, והתקפה אלימה מאוד שלנו שוב מתחילה את ההיסטוריה מהנקודה הנוחה לנו, ולא לוקחת בחשבון את מה שאנחנו עשינו להם שגרם להם לתמוך בחמאס ולירות עלינו קסאמים.

    הרי החמאס לא יורה עלינו קסאמים כדי לממש את האמנה שלו. הוא יורה קסאמים כי הוא רוצה לשחרר את המצור. נראה לי ששני הצדדים ישיגו את מה שהם רוצים בעקבות המבצע. החמאס מצא דרך לחזור לשאוף לממשלת האחדות, כשהוא סוחב על גבו את המבצע הזה לא כאות קלון, אלא כאות לכך שהוא חזק כי הוא מתנגד לישראל. וישראל, גם היא רוצה בממשלת אחדות פלשתינית מתוך תקווה שזו ממשלה שנוכל לדבר איתה.

    בנוסף, שני הצדדים, בסופו של דבר, מתחננים להתערבות חיצונית, כי הם לא סומכים אחד על השני. אז כל טריפת קלפים כזו מאפשרת פתח להתערבות בינלאומית.

    ברור שהיה נחמד יותר אם ישראל היתה מסוגלת לנהוג באופן מוסרי והוגן כל העת, מעולם לא לבנות את ההתנחלויות, להכיר בכך שהמדינה שלנו הוקמה על חשבון הפלשתינים, ולנסות למצוא פשרה כלשהי, תוך כדי הבנה מצד השמאל והימין כאחד שחטא כלפי הפלשתינים יהיה חייב להמשיך, אם אנחנו רוצים מדינה יהודית במזרח התיכון.

    אבל זה לא המצב. לכן מתים אזרחים וחיילים בשני הצדדים.

  2. לשאלת כל מי ששאל, אהרון תמוז הוא אדון *** ****, בעל בלוג ברשומות, שהיה פעם שמאלני ועכשיו שונא את השמאל ואת השמאלנים, בעיקר מסיבות אישיות.
    הוא מאוד בוגר, אתם מבינים.

  3. מופיע גם בשמות שונים ובסיגנונות כתיבה שונים.תודה שעזרת להוציא אותו מהארון שבו הוא מתחבא.אני מקווה,שעכשיו,לאחר ה Outing שעשית לו הוא יפסיק את כל תגובות הנאצה המתחכמות שלו.

  4. אני לא בעד אאוטינג, אבל הוא לגמרי חצה את הגבול.

    חוץ מזה, כל מי שזה מעניין אותו כבר עלה על זה לבד.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s