המלחמה היא קמפיין הסברה

עם פתיחת המבצע בעזה יש להציב יעדים ברורים לא בתחום ההפגזה חסרת ההבחנה אלא בתחום ההסברה – איזה מסר אנו רוצים להעביר לעם הפלסטיני?

עם היציאה למבצע צבאי בעזה, כדאי להזכיר אמת נשכחת במחוזותינו: כל התנהלות צבאית, כל מבצע צבאי ובוודאי שכל מלחמה הם בעצם סוג של קמפיין הסברה מול הצד השני, ניסיון להבהיר כוונות, דרישות ומסרים במחיר של חיי-אדם. באותה נשימה הצד השני מגיב בקמפיין הסברה משלו, מולנו. במלחמות קודמות ניסתה ישראל בגמלוניות רבה להעביר מסרים לממשלות או ארגונים, אבל עליה לחשוב איזה מסר היא רוצה להעביר לעם הפלסטיני.

כשכבר ישנה מדיניות ישראלית המודעת להיבט ההסברתי שבפעולות צבאיות, נדמית מדיניות זו כפשטנית, שגויה וחסרת חוט שדרה רעיוני. אין דרך חכמה לפתוח במלחמה, אבל רצוי לפחות לחשוב לפני תחילתה על אותם מסרים שאנו רוצים להעביר לצד שכנגד. ניתן למנות כמה קונספציות שגויות בהקשר הזה:

כוונות ומסרים אינם מועברים לצד השני באמצעות הצהרות מילוליות אלא בעיקר באמצעות מעשים. כך מפרשים המוני ישראל את ירי הקסאמים כהצהרת כוונות של הפלסטינים: גם לאחר נסיגה נתקוף אותכם; וכך פירשו הפלסטינים את הרחבת ההתנחלויות בחסות צה"ל בתקופת השיא של הסכם אוסלו כהונאה ישראלית. "הושטת יד לשלום" במילים איננה שווה הרבה – להצהרות של הפוליטיקאים שלנו אפילו אנחנו לא מאמינים, ולהצהרות הפוליטיקאים הפלסטינים אפילו הפלסטינים לא מאמינים. בפראפרזה על הפילוסוף ג'ון אוסטין ניתן לבחון בהקשר הזה: כיצד אומרים דברים עם מעשים.

גם הניסיון לסמן לאויב את הקווים האדומים שלנו באמצעות תגובה צבאית חריפה, טובה אולי לדיאלוג עם הציבור הזועם מבית, אבל מובילה את הצד השני להבין מה מסב לנו כאב ופחד אמיתיים וגורם לנו להשתולל. כך גל פיגועים זועם לאחר חיסול של טרוריסט מלמד את מערכת הביטחון הישראלית על לחץ בקרב ההנהגה של ארגוני הטרור.

אחת הדרכים היעילות ביותר במלחמה, כמו בכל מסע הסברה, היא מהלך שכנועי ששובר מיתוסים ודעות קדומות. מהלך כזה מחדד את כוונתינו האמיתיות לעומת הכוונות שמייחס לנו האויב. אם העם בצד השני חושד שבכוונתינו לגרש אותו מהארץ הזאת ולא לחיות איתו בשלום, וברוח זו גם פועלת מערכת תעמולת השנאה של השלטון שלו, הרי שמהלך צבאי חכם יכול להעביר לעם הפלסטיני מסר אחר – כוונותינו אינן נישול, אלא חיים של כבוד הדדי. הפעלת כוח באופן ממוקד וחכם, לצד אפשרויות אחרות ומיטיבות, מלמדות את הצד השני, באמצעות מעשים ברורים ומתוקשרים, כי לא נסבול טרור אבל לא נפגע בחיים העצמאיים שלו באמצעות מצור ושליטה.

החמאס יפול כמו קורי עכביש מול מסר של הוגנות הדדית, שיש בו עוצמה מוסרית יותר מכל פנטזיה פונדמנטליסטית. ההוגנות היא הכוח שמניע בני אדם לאורך ההיסטוריה לפרוח, לחיות ביחד ולקיים זהות נפרדת – להבדיל מתחרות כוחנית שבה כל צד מנסה לחקות בהקצנה את סגנון איומיו של הצד השני. לכן עוצמתה של ההוגנות בקמפיין הסברה צבאי חזקה יותר מזו של הכוחניות הפשטנית. ומסר של הוגנות הדדית יכול לעבור רק דרך מעשים שקשה לפרשם אלא בדרך ברורה אחת.

כמובן, כדי לפעול כך יש צורך להחליט כי זו באמת כוונתינו. וכאן הופכת המלחמה למסע הסברה עצמי: מה אנחנו רוצים: האם זכות קיום ללא אימה אכזרית לתושבי וילדי שדרות או שמא שליטה מרחבית? אם ישנן מטרות-על למהלכינו, מעבר למטרות הצבאיות, ספרו לנו עליהן. ללא מטרות כאלו יראו כל המלחמות שלנו כמלחמת לבנון השנייה והראשונה. אם כוונתינו איננה הוגנות, אימרו לנו שאנו יוצאים למלחמה על מנת לדכא שאיפותיו של עם אחר לצבור כוח ועצמאות מולנו. כלומר המלחמה היא על מנת לשמור על דומיננטיות.

9 מחשבות על “המלחמה היא קמפיין הסברה

  1. ממתי שוברים אותם במלחמה? וכדאי גם להזכיר שלא מדובר כאן במלחמה. מדובר כאן בהתקפה צבאית של ישראל על עזה שכבושה על ידה. מדובר כאן בפשע מלחמה.
    הפצצה כזו היא דרך מצויינת לחזק מיתוסים מכל הסוגים ולחזק דעות קדומות.
    הפצצה של אוכלוסיה אזרחית (ועוד כבושה) היא משהו שאדם הגון צריך לצאת נגדו ולא לעשות ממנו "מסע הסברה".

  2. בתור אחד שהשתתף מוקדם יותר הערב בהפגנה נגד ההתקפה בעזה, אני חייב לומר שאני מאוד מעריך את מה שאתה מנסה לעשות כאן, ומצער אותי לראות את התגובות שאתה מקבל. במבוי הסתום שבו אנחנו נמצאים אנחנו חייבים חשיבה מחודשת על דפוסי השיח שלנו, והפוסט הזה ראוי שניקח ממנו דוגמא על איך טוב לדבר עם אנשים שחושבים אחרת ממך. אני מקווה שהגישה שלך תוכיח את עצמה ותביא פירות של היגיון ושל מתינות.

  3. תומך במה שעומר כתב – אל תתרגש מהתגובות הפבלוביות כאן (תמונת המראה של הטוקבקים הלוחמניים בווינט), המשך לפתח את הרעיון ולחשוב בעצמך.

  4. אוֹנְנוּת של התקשורת והאדרת האנשים שמשתתפים בה. שמיד ריתקה את כולם למסך כאילו מדובר בפרק הגמר של איזו תוכנית ריאליטי עבשה, כזאת שתלכוד את הרגע ותזקק את ההופעה הנוירוטית של אולמרט למשהו שאפשר להגיד עליו, ואהו.
    הסתכלתי אתמול על אולמרט הכבוי. ציפי, וברק. יושבים כמו הנִדּוֹן לַמָּוֶות ואומרים את מילתם האחרונה לאומה כדי שתחנון אותם.

    אפילו בתקשורת אף אחד לא יודע להסביר מה המטרה של הכניסה הדרמאטית הזו שמחסלת אנשים כמו בבגדד.

    אנחנו העותק הגרוע של המנהיגות האמריקאית- כמו הכניסה לוְיֶטְנָאם בעבר, ללבנון ולעיראק ככה אנחנו התפזרנו לכל רוח – ולך תרדוף אחרי הרוח.והכל בשם הריטיינג לקראת הבחירות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s