מראה מראה שעל הקיר, מי הכי ציוני בעיר?

על הספין הציוני והתפקיד שלו בפוליטיקה – או מה המשמעות של היות נבחר ציבור לא ציוני לעומת כן ציוני.

לא ברור עד כמה תרם קמפיין "הוא לא ציוני" שהופנה נגד המועמד לראשות עיריית ת"א, ח"כ דב חנין, לזכייתו של רון חולדאי, אבל אני מאמין שהיה לו חלק לא מבוטל ברתיעה של האנשים מחנין ואפילו בתמיכה בחולדאי. מה שברור הוא שהנושא הזה חורג מהמישור הצר של בחירות מוניציפליות. ומדהים במיוחד שהקמפיין הזה בא  מצד אנשי שמאל ציוני, רובם סוציאל-דמוקרטים, שאינם שונים הרבה באג'נדה המעשית שלהם מחנין.

לי יצר הקמפיין תחושה של דה ז'ה וו. העדויות העצמיות הללו של התוקפים את חנין כי הם ציונים והוא לא הזכירו לי דווקא קטע מהתוכנית שהייתה אהובה עלי בילדותי, "רחוב סומסום", על ההוא שכל הזמן רוצה להיות "שם" ומכריז כי הוא "שם", אבל כולם טוענים שהוא דווקא "כאן".

מדוע לא מכבדים את הכרזתו של אותו אדם, הגדרתו העצמית, כי הוא "שם"? מכיוון שבפועל, מה לעשות, הוא כאן. מה זה ואיפה זה "שם"? מה ההגדרה של "שם"? בערך כמו ההגדרה העממית ללהיות ציוני.

הציונות מוגדרת כתמיכה בקיומו של בית לאומי יהודי (לא בהכרח מדינה) בארץ ישראל (לא בהכרח כל ארץ ישראל), זה ברור ומוחלט. אבל זו הגדרה מצומצמת שגם בחד"ש צפויים להסכים לה. התשובה העממית יותר, והאנציקלופדית פחות, לשאלה "מה זה ציונות?" תלויה בנשאל – היא מקבילה לשאלה איך צריכה להיראות ישראל. כלומר היא יחסית כמעט כמו המילה "שם".

אין על שאלה זו הסכמה ומראשיתה לא הייתה עליה הסכמה. חלק משמעותי ממי שנחשבים לאבות הציונות ראו את המסגרת המדינית הראוייה בישראל כמסגרת דו-לאומית, והיו בוודאי מעבירים כיום צמרמורת בגבם של מי שלקחו מונופול על הציונות. למעשה, אם דב חנין לא ראוי להיות ראש עיר עברית בישראל, הרי שלבטח אחד העם לא ראוי להיות רחוב חשוב בעיר זו (ואולי באמת צריך לחשוב על קמפיין מול העירייה למען תיוגו מחדש של רחוב אחד העם ה"לא ציוני", אולי נקרא לו "גנדי"?).

 

הגדרה עצמית לעומת בחינה של פעולות בפועל.
יש לקחת בעירבון מוגבל את עניין ההכרזה, כלומר את עניין העדות העצמית שמועמד פוליטי מעיד על עצמו לגבי זהותו הרעיונית בכלל ולגבי זו הציונית או הלא ציונית בפרט. עם מושג הוא כל כך יחסי, מקביל ללהיות "שם", הרי שהוא לא מצביע על שום נקודה מוחשית במרחב הפוליטי. הגדרה כזו מלמדת בעיני מי המועמד מנסה לשאת חן או עם מי הוא מנסה לקיים דיאלוג, יותר מאשר על עמדתו. חישבו על מי חשב אהוד ברק כשהכריז שהוא "שם", כלומר – "סוציאליסט" (ופה מדובר במושג מגובש בהרבה). אם חנין בוחר ב"לא ציוני" הרי זה שאת הדיאלוג שלו הוא מנסה לקיים עם המיעוט הערבי, ואילו יחימוביץ מנסה לפנות לפועל היהודי שנפשו הופרטה.

הניאו-ליברליזם הוא האויב האמיתי של הציונות כקולקטיב.
מוזר במיוחד שח"כ שלי יחימוביץ יצאה נגד חנין בטענה כי איננו ציוני. צריך להזכיר שיחימוביץ וחנין שותפים לדרך ההתנגדות למודל המדינה הניאו-ליברלי, למדינת "שומר הלילה" שאחראית בעיקר לענייני ביטחון ונותנת לשוק החופשי לעשות את שלו בשאר התחומים. השאיפה למדינה שאיננה רק הסדר בירוקרטי, משמעה שהמדינה צריכה גם לבטא, לתמוך ולפתח את התרבות של אזרחיה – תרבות זו היא באופן דומיננטי יהודית, משום שרוב מוחץ של אזרחי ישראל הם יהודים. תרבות משותפת היא גם הבסיס לאתוס לאומי ותחושה של סולידריות מאחדת. ולכן במובן הזה גם חנין וגם יחימוביץ, בין אם יסכימו לכך ובין אם לאוו, מקדים מודל של מדינה יהודית – הם "שם", גם עם אחד מהם מכריז שהוא "כאן", במחנה הלא ציוני.

 

גורל המדינה היהודית, ליבתה של הציונות העכשווית, אינו תלוי במשחק הדמוקרטי.
בוא נביט לרגע בח"כ שלי יחימוביץ ודוברים נוספים מה"שמאל" שיצאו נגד היותו של חנין "לא ציוני". אין לי דבר אישי נגד ח"כ יחימוביץ, להפך, אני מעריך אותה מאוד. אבל האם היא ציונית יותר מחנין ובאיזה מובן? נכון, היא הכריזה על עצמה שהיא "שם", כלומר במחנה הציוני, אבל מה במיקום הממשי שלה מרחיק אותה מלהיות "פה" – כלומר בקוטב שהרבה אנשי ימין, כמו גם מקהלה של טוקבקיסטים, מגדירה כ"פוסט-ציונות"? מעבר להגדרה העצמית, שיש לה בהחלט חשיבות מסויימת, מה מהותה הציונית של יחימוביץ? כיצד היא יכולה, למשל, להבטיח מדינה יהודית?

יחימוביץ תומכת בשוויון אזרחי לאזרחים לא-יהודים בישראל. אם אלו יהפכו לרוב, איך בדיוק תישאר מדינת ישראל מדינה יהודית? האם חוק יסוד, ואפילו אם הוא ניתן לביטול רק ברוב מיוחס, יכול לדעת יחימוביץ לקבוע ולהציל את "יהדותה" של המדינה במקרה של אובדן הרוב היהודי? והתשובה: רק אם מבטלים עיקרים רבים של השיטה הדמוקרטית, ונשארים עם רפובליקת בננות – שתרחיק יהודים רבים נוספים מישראל. אז במה הועילה הכרזתה הציונית (חוץ מלרון חולדאי)?

 

כוחם של מעשים על פני הכרזות
לעומת זאת, מודל הפיתוח שמציע חנין, עשוי היה ליצור פה כרך עברי ירוק, ליברלי, סוציאלי (בהחלט לא קומוניסטי), ידידותי לאזרח וקשוב למיעוט הערבי ולקבוצות אתניות שונות שבתוכו ולשכונות הדרום שלו. זו הדרך למשוך יהודים מהתפוצות, שרובם מתרכזים בארה"ב ובעולם המערבי והם בעלי תפישות ליברליות, רב-תרבותיות ואף פרוגרסיביות.

באווירה הלאומנית הקיימת היום בישראל ספק אם חנין יכריז שהוא "שם", במחנה הציוני. אבל אם מעשה של הפרחת הכרך העברי איננו בגדר מעשה ציוני, אז כנראה שהציונות היא באמת אותו "שם" ערטילאי חסר משמעות ממשית.

ייתכן אף שכל חבורה זו של מבקרי חנין קמים בבוקר ושואלים: מראה מראה שעל הקיר, מי הכי "שם", מי הכי ציוני בעיר? תיהיו בטוחים שהתשובה איננה רון חולדאי.

 

 

16 מחשבות על “מראה מראה שעל הקיר, מי הכי ציוני בעיר?

  1. ההגדרה 'בית לאומי לעם היהודי' היא הנוסח הבריטי בהצהרת בלפור ולא משהו שקבעו הציונים בארץ.
    והגישה של אחד העם תלויית קונטקסט היסטורי.
    אילו הייתי תל אביבית הייתי כנראה מצביעה דב חנין, אבל מה היה קורה באמת בטקסים, ראש העיר לא היה עומד בטקס יום הזיכרון לחללים תל אביבים? קצת מוזר לא?

  2. מובן שאם אני שואלת אינני יודעת מה התשובה. ומובן שתעמולה עובדת.
    אני לא נולדתי עם קורות חייו של מר חנין בכיס, ולמעשה הוא לא רלוונטי לגבי.
    כך או כך הפוסט הזה מעורפל,משום שבמקום להאיר בנקודות הלא ברורות, כפי שהן לא ברורות לי למשל, הוא מטשטש, כמו בהגדרה על הציונות.

  3. מיושן.מה כבר נשאר ציוני בעיר תל אביב ? הדגלים ? הטקסים וההמנון? מצטער,אי אפשר ללכת איתם לסופר,והם בעדיפות אחרונה אצלי בתור תושב עיר.חשוב לי יותר הדברים שדב חנין ותנועת עיר לכולנו רוצים לאפשר לי ,מאשר אותם סמלים של ה"ציונות".אבל,כמו שנאמר למעלה,התעמולה עבדה והפחידה רבים.דב חנין כן עומד בהמנון,כן מזמר את המילים, או לא,חוץ מההרגשה הטובה,איך העובדה שראש העיר ה"ציוני" ,המזמר והעומד בהמנון מועיל לי בחיי היום יום העירוניים שלי ? מה ששלי יחמיוביץ (שגם אני מעריך ) והאחרים עשו זה מעשה נבלה חמור.זה מזכיר לי את שעשה פוטין ברוסיה הענייה .במקום לשפר ולהרים את איכות חייו (בבריאות,בחינוך,במגורים,בתרבות ובמגורים ) של הרוסי הממוצע ,פוטין מכר לרוסים פוליטיקה של זהויות.מין ציונות רוסית.

  4. והאשמה היחידה שניתן היה להטיח בכל הפוליטיקאים בארץ, כולל הח"כים והממשלה, היתה שהם לא עומדים דום.
    זו מסוג האשמות שאפילו לא צריך להקדים לה את ה'לכאורה' המלומד – כי אינה פלילית, רק שקרית. בעוד כל האחרות שמועלות כנגד הקולגות הן או אמת או פליליות.
    והאשמה האמיתית שניתן להטיח בשלי שאינה שלי היא שהיא מדקלמת.
    על כך כתבתי ועוד אכתוב בפוסט משלי, אינשאללה.

  5. של התרבות היהודית/עברית (פה ייתכנו הבדלים בין הנשאלים) בארץ.

    מי שמאמין במדינה דו-לאומית נתפס כלא-ציוני, משום שזו הגדרה ששוללת את ההגמוניה, את המרכזיות, של התרבות היהודית/עברית. אפילו מי שמדבר על "מדינת כל אזרחיה" נחשד כ"לא-ציוני", מסיבה דומה. מפלגת חד"ש מזוהה עם רעיון המדינה הדו-לאומית, ולכן כל מי שהיה חלק מאותה מפלגה יקוטלג לעד כ"לא-ציוני", אלא אם כן ממש יתכחש בריש גלי לעברו.

  6. חשבתי שאולי לא צריך להתייחס למושג ציוני.
    עכשיו אני חושב שצריך להדגיש לפחות את המונח ישראלי. ציוני זה לא מישהו שעומד בטקסי יום הזכרון. הדרוזים והצ'רקסים הם ממש לא ציונים אבל הם ישראלים.
    ציוני, בשבילי, זה מישהו שפועל להחזרת יהודי התפוצות לציון. משימה שאולי חשובה אבל היא מרחיקה את ישראל מלהיות בית לתושביה.
    הבעיה היא שאנחנו מתייחסים ללא ציוני כאל בוגד בערכי המדינה. זאת אומרת שציוני לא יכול להיות ראש עיר או מוביל פוליטי.
    הציונות היתה התנועה שדחפה להקמת ישראל.
    היא חשובה אבל עכשיו צריך לדבר על ישראליות. ואולי להגדיר אותה. כי עכשיו היא בבחינת שם.

    ולענינו – דב חנין ישראלי ומי שבחר להצהיר עליו שהוא לא ציוני עושה ניצול ציני של תקשורת ומשתמש בדמגוגיה זולה

    (גילוי נאות – אני חבר מפלגתה של יחימוביץ' ולצערי לא יכולתי להצביע בבחירות האחרונות)

  7. בסיס הבעיה הוא לדעתי בחשיבות המוסד "מדינה" יחסית לחשיבות " האדם"

    אם המדינה חשובה מהאדם, הרי ינבע מכך שצריך לאסור כל מי שמפהק בכל טקס שהו של המדינה. אם האדם חשוב יותר, אז אין משמעות לכך אם הוא עומד או יושב.

  8. יודית,
    לצערי אני חושש שרוח דבריך אינם נכונים. הציונות אכן הייתה מרשיתה ערב-רב של זרמים שכיום היו נחשבים חלקם ללא ציוניים.

    צתוך ויקיפדיה העברית:
    "מטרת הציונות לא הייתה מוגדרת באופן חד בראשיתה של התנועה והיא התחדדה בהדרגה. בשנותיה הראשונות, כללה התנועה הציונית אף טריטוריאליסטים, שלא ראו את ההתמקדות בארץ ישראל דווקא כיעד הציונות.

    גם הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל לא הייתה מטרה מוסכמת על כל חלקי התנועה הציונית. במשך עשרות שנים כללה התנועה הציונית זרמים וחוגים שראו בהקמת מדינה דו-לאומית מטרה מוצהרת (כמו ברית שלום ותנועת השומר הצעיר, שלא לדבר על אחד העם שביקש להקים בארץ ישראל מרכז רוחני בלבד). "
    מקור:
    http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA

  9. אבל זה לא משנה את מה שקורה עכשיו, בשנים האחרונות, ומה שעכשיו זה מה שרלוונטי כי בגלל הלך הרוח הזה מנהלים את הקמפיין שמייחס לדב חנין אי-ציוניות. חנין יכול לתת 20 שמות של מנהיגים ציוניים ידועים שתמכו בדו-לאומיות, זה אולי יעשה רושם על מי שמחפש איזו הגדרה היסטורית אמפירית, אבל זה לא יעשה רושם על אלה שתופסים את הגדרת "מיהו ציוני" הציונות (כיום) בדרך שתיארתי. לכן הם מגיבים לקמפיין כפי שהם אמורים להגיב. DEAL WITH IT – זה הלך הרוחות כיום. ויש לזה השלכות על כל מיני דברים:

    (כל זה בהנחה שפניעת גם אלי בתגובה האחרונה שלך, עם עניין הדו-לאומיות).

  10. זה אומר שאנשים מגלים רגישות לאפשרויות כמו: שבישראל יהיה מינון זהה של עברית וערבית בשלטי ציבור ובתקשורת; שעל הדגל יהיו גם סמלים ערביים / לא יהודיים ; ועוד. כל רעיון שמריח מדו-לאומיות גורר בהלה ודחייה אוטומטית, כי הוא סותר את עיקרון ההגמוניה של התרבות היהודית בארץ.

  11. תא,
    אני מסכים איתך שלהגדרה האנציקלופדית ל"ציונות" יש מעט מאוד עם מה שהמושג אומר היום, ולכן טענתי שהוא הפך ליחסי להחריד, דומה לחיווי "שם" הנוגע למיקום במרחב.
    איפה שה "שם"? איפה שאתה ממוקם במרחב הפוליטי – כך ציונות עבור חברי אומץ לסרב היא היפוכה הגמור של הציונות בקריית ארבע.
    חנין לא משחק את המשחק הזה כי ככל הנראה אין לו צורך להציל את כבוד המונח "ציונות", המונח הזה חשוב למי שמתכתב עם המיינסטרים הישראלי-יהודי (לו המונח הוא סמל) ולא למי שמתכתב עם הרחוב הערבי (לו המונח הוא איום בלבד).

  12. הניאו-ליברליזם הוא הידיד הטוב ביותר של הציונות, ושל כל לאומנות פנאטית אחרת לצורך העניין. תורה שמלמדת "אין שום התארגנות קולקטיבית מלבד המשפחה, הצבא והמדינה", מתאימה כמו כפפה ליד לציונות של שנות ה-2000, זאת שזרקה מזמן את מס השפתיים הסוציאליסטי והפכה לכפילה של הניאו-שמרנות האמריקנית. ובכלל, שים לב מי הם תומכיה הנלהבים ביותר של מדיניות ההפרטה: ביטאון המתנחלים "מקור ראשון", כתב העת "תכלת" הנצי, ואנשים כמו ביבי נתניהו ובמידה מסוימת גם ליברמן. החפיפה היא אף פעם לא בין המפריטים לבין האינטרנציונליסטים, אלא תמיד, תמיד ביניהן לבין הלאומנים הכסאחיסטים. שים לב שהססמא "X כל הארצות התאחדו" (כשהאיקס יכול להיות עובדים, נשים, מהגרים ועוד) מגיעה תמיד מהשמאל.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s