איך נראים חיי הבדואים, "הפולשים", בנגב

שני סרטונים בטלוויזיה החברתית – שבאו לקדם את שיירת המים ליישובים הבלתי מוכרים, המנותקים ממים בחום הנגב – ממחישים את חיי הבדואים בתנאים איומים. משום מה כל אלו נמצאים בצל תקשורתי, לא מוזכרים כמעט. חמור מכך, התנאים הכואבים הללו לא מוזכרים גם בכתבות המדווחות על פשיעה בדואית קשה, שנוקטות בלשון התיאור ה"אובייקטיוויסטי", מבלי להסביר את ההקשר החברתי הבלתי אפשרי בתוכו חיים הבדואים. אולי גם הם שבויים במיתוס הטפשי והאוריינטליסטי: הבדואים אוהבים להיות נוודים עם אוהלים בלבד, הם הרי בחרו בכך במודע. וההיסטוריה צוחקת ממעל.

 

מי שרוצה לפתוח את הראש והלב, ולא להסתמך רק על תקשורת מסורסת מבחינה חברתית, חייב/ת לעצמה/ו צפייה בסרטים הללו, שמציעים הצצה קטנה, לריטואל חיים משפיל, קשה, מעורר תרעומת, שלעומתו נראים לי אישית הפשיעה והמרמור של הבדואים עדינים מאוד. מדובר בסוג של משטר הפרדה על בסיס אתני בתוך ישראל:

 

גירסה קצרה:

http://www.tv.social.org.il/civic/stv-water-tel-arad-promo.htm

 

גירסה ארוכה – מומלצת (14 דקות):

http://www.tv.social.org.il/civic/stv-water-tel-arad.htm

 

אגב, חשבתם שפוגרמים היא תופעה המכוונת נגד יהודים?

לא בדיוק כך בשנות ה-2000.

דוח הגזענות של עדאללה מרכז עשרות תקיפות של יהודים, אזרחים ערבים בתוך גבולות הקו הירוק, חלקן חמורות, כולן ברשומות, רובן זכו לסיקור תקשורתי דל אם בכלל.

 

15 מחשבות על “איך נראים חיי הבדואים, "הפולשים", בנגב

  1. באזור הנגב (כמובן בעיקר צפון הנגב, אם כי גם באזור דימונה- ירוחם וסביב יישובים יהודים כמובן), יש מאות כפרים קטנטנים של משפחה- שתיים- שלוש שפשוט באות לשטח, מתיישבות, וכעבור 5 שנים בוכות שאין להן מים וחשמל, לאחר שהשתלטו על הקרקע בצורה עויינת ולא שילמו שקל עליה, שלא לדבר על ארנונה ומיסים מוניציפאליים אפילו בערים מוכרות כמו רהט.
    ממשלת ישראל רוצה ובצדק לרכז את הבדואים במספר יישובים הפרופורציונאלי לכמות שלהם, ובלי להקים מאות יישובים וכמובן לתת ל"מתנחלים" הבדואים אדמה חינם.

  2. באמת אהממ. "לתת אדמה בחינם"? האמת היא שרוב הכפרים הללו קיימים כבר עשרות ולפעמים אף מאות שנים. אבל אז מגיעה מדינת ישראל, ובצורה עויינת דורשת לשלם על הקרקע במקרה הטוב ולעזוב אותה לערי עוני ופשע במקרה הפחות טוב.

  3. צפיתי בכתבה הארוכה… נראה שאפילו לא ניסו להשיג תגובה מה"ממסד המדכא"… זה נסיון מכוון להציג תמונה חד-צדדית? אם כן, נראה שהצליחו.

  4. לי על טריק של מדינת ישראל,שאליו הבדווים לא שמו לב.לפי דבריו,לאחר שישראל מנעה מהבדווים לשוטט עם עדריהם ,הבדווים בקשו אדמות כדי לבנות עליהן בתים.לאחר דין ודברים ארוך,המדינה הקצתה לבדווים אדמות לבנייה.בחוזה היתה פסקה קטנה וחשובה שבה לא התרכזו הבדווים.הפסקה היתה: הבדווי חייב להקים את ביתו על פיסת האדמה שניתנה לו ,בתוך שנה מיום נתינת האדמה.ברור שהרבה בדווים קשי יום אינם יכולים להשלים הקמת בית תוך שנה.הבדווים,שרובם אינם אנשים מתוחכמים ומלוטשים,חשבו שאם נתנו להם אדמה,אז הם בזמנם,ולפי יכולתם הדלה,יבנו לאט לאט את הבית על אותה האדמה שניתנה להם.אולם לפי הפיסקה בחוזה,אם לאחר שנה הבית אינו עומד על תילו,הבית אינו נחשב מוכר.בדווים רבים לא הצליחו לבנות בתוך שנה אחת,וגילו שהבית שבנו אינו מוכר ע"י הרשויות.כך צמחו להם יישובים בלתי מוכרים."בלתי חוקיים".
    אותו הבחור שסיפר לי על הטריק הזה,טען שהוא אמנם רצה להתגייס לצבא(בתור פרנסה),אבל בני משפחתו הזועמים מנעו ממנו.חבל שהרבה אינם מבינים את הנושא.בסופו של דבר המירמור של הבדווים יפרוץ החוצה.

    http://www.actv.co.il/portal/portal.asp?movind=234

    http://www.haayal.co.il/story_2125

    פח האשפה הלאומי.
    הנגב – החצר האחורית של ישראל, וחור שחור בתודעתם של תושבי גוש דן.

  5. אני לא מבין את כל אלו שמתמקדים התמקדות יתרה בהיסטרויה, בהשתלשלות העניינים עם הבדואים. כרגע ובעשרות השנים האחרונות זהו מצבם, ואותו יש לפתור.

    מה תועלת תצמח מויכוח נוקדני האם פלשו או ישבו במשך שנים, האם הציעו להם דיור בעיירות ללא פרנסה חקלאית או אחרת, או שפשוט הזניחו?

  6. יונתן,
    הלכתי לקרוא בלינקים שסיפקת… אבל חוץ מתאור הסטורי שמסתיים ב 48, וגם הוא לא מפרט כמה מהישובים/בדואים כבר היו ישובים בקרקע, לא מצאתי תימוך למה שאמרת.
    אז מאיפה אנחנו יודעים ש:"האמת היא שרוב הכפרים הללו קיימים כבר עשרות ולפעמים אף מאות שנים"
    דווקא נדמה לי שאין דבר כזה כפר בדואי בן 100 שנים. וגם יישוב בדואי בן עשרות שנים אני מתקשה לדמיין. ואני מוכן להסתכן ולהגיד שסביר יותר שרוב הישובים הוקמו אחרי שהמדינה הגיעה לטפל בענין ועד אז לכל היותר היו אדמות שעברו עליהם הבדואים מעת-לעת, ולא ישבו בהם.
    ולא ש:" אז מגיעה מדינת ישראל, ובצורה עויינת דורשת לשלם על הקרקע ".

    אז מה תומך בעובדות שהצגת?

  7. יריב,
    תאר לך שאני הייתי יהודי-נווד. כלומר הומלס.
    וגם אבותיי משך 2 דורות, כך קרה, לא מצאו להתיישב אף פעם, העדיפו ככה (אתה מכיר יש תופעה כזאת הומלסים מבחירה).
    ואז הייתה באה העיריה, ואומרת לי שברצונה להפסיק עם המנהג הזה, ככה לתת לאנשים לישון בשטח ציבורי, כי… זה מפריע, או שזה עולה להם כסף או שפשוט רוצים הפוך את השטח הציבורי לבניינים פרטיים – ואני פשוט מפריע כשאני כל הזמן יושן פה ושם.
    ואני אומר: טוב, אז אני מקים בית פה בפארק הציבורי, כי אני כבר 3 דורות של משפחה שלפחות חודשיים-שלושה בשנה הייתי מקים אוהל בפארק ויושן שם. וגם דג דגים בבריכה של הפארק, אז אני רוצה זכויות דיג שם.

    מה אתה חושב? חושב שאם העירייה תתם לי את מבוקשי הם יפעלו בדיוק ההפך מהמדיניות שהם מנסים לקדם? ומה אם היו אלפים- עשרות אלפים כמוני? ומנ אם הייתה זו מדינה במקום עירייה?

    לדעתי, ההסטוריה של הענין קריטית, כי רק סיפור אחר מהאנלוגיה שהצגתי יכול להקים זכות לבדואים על השטח שיצדיק את ה"פעולה בניגוד לאינטרס והמדיניות שנבחרו ע"י המדינה".

    אבל לא מצאתי תימוכין לעמדה של יהונתן לפיה ישובים בדואים קיימים כבר עשרות/מאות שנים (בטח לא כל הישובים המבקשים הכרה), ולכן אני לא רואה סיבה לזנוח את האינטרס שלנו לנצל ביעילות את הקרקע (שלנו!)

  8. 1: אם באמת נכנסת ללינקים וקראת, בוודאי שמת לב שכמעט חצי מן הישובים הבדואים בנגב אינם מוכרים, כאשר חלקם הוקם לפני 1948, והחלק האחר לאחר 1948, כשהמדינה פינתה את התושבים ממקומות אחרים. יתכן שהתיאור "מאות שנים" היה קצת מוגזם, אבל עדיין מדובר בהתיישבויות שחלקן הגדול הוקם לפני קום המדינה וחלקם השני לאחר קום המדינה – מתוך אילוץ שהיא עצמה יצרה.
    2: הדימוי הנוודי של הבדואים הוא יותר מיתולוגיה ופחות מציאות, והסיבה שאתה מאמי בו היא שמערכת החינוך ששה לאמצו. יש יסוד חצי נוודי בחיי חלק מן הבדואים, אך מדובר בתזוזות בין תחנות בהתאם לחילופי עונות, לא בחוסר בית. למען האמת, הבדואים מקימים בתחנות רבות שלדי מבנים הניתנים להקמה מהירה בכל שנה מחדש – מה שאומר שהם באמת חוזרים למקום בכל פעם. אפשר להתווכח על האופן בו יכולה או צריכה המדינה להתמודד עם צורת חיים כזו, אבל להציג את הבדואים כחסרי בית זה פשוט סילוף של המציאות.
    3: ליריב: אני דווקא כן חושב שחשוב לדעת "מי התחיל". רק בדיקה כזו תוכל להצביע על מידת האחריות של המדינה למצב, מול אחריות התושבים עצמם.

  9. הי יונתן, יש חשיבות רבה בבחינה היסטורית, אבל לא חשיבות מכרעת. קודם כל צריך להיות ברור שיש לתת פיתרונות הומניים למצבם של בני אדם הסובלים ממצוקת דיור – בין שהם מתנחלים שפונו ושוכנו בקראווילות, בדואים, או מזרחיים מכפר שלם שמעמדם בקרקע לא ברור.

    אח"כ יש בהחלט טעם לבדוק האם באמת מדובר פה בחסד, בחובת המדינה לאזרחיה, או שמא סך הכל במימוש זכות שהתעלמו ממנה.

    אלון,
    תאר לך שהיית יהודי שחי בצריף במשך עשרות שנים, אפילו אם הוקם בתחום שלאחר שנים נחשב ל"ציבורי"… ע"פ עקרונות חוקתיים מקובלים, היית בהחלט נחשב לבעל זכות קניינית על ביתך, לפחות על התחום הצר שהוא ביתך (כלומר אולי לא על הטריטוריה שמסביב). אם היית הומלס, הרי שביתך היה ספסלך או מה שזה לא יהיה – אני מניח שפה העיקרון המשפטי והמוסרי לא יראו את הנושא עין בעין. מבחינה חוקית רק צריף – ולא ספסל – יחשב כדיור שיש להכיר בו כ"קניין קטן", לאחר שנים של בעלות.

    הבדואים, שוהים בשטח הזה בזכות מערכת קניינית מסורתית, רבת שנים. חלקם אולי הוזזו משטח אחד לאחר, אבל אין בכך לשנות את העובדה שאנחנו פלשנו לתחום המחייה שלהם ולא להיפך. לכל הפחות יש להגיע איתם להסדר הוגן ככוח הגמוני חדש, אם לא למו"מ שוויוני לחלוטין.

    אבל עזוב את הדיון המופשט, תקשיב לבקשות של האנשים בכתבה ותאמר לי מה האיום הגדול שבהן?

  10. תראה, אני לא מסכים עם הניתוח, דעתי אין להם זכויות בשטח רק כי הגירו דרכו דרך קבע.
    בטח לא במובן שגובר על האינטרס הלאומי שלנו לנצל ביעילות את הקרקע (הידעת שאין עוד שטח מספיק לסלילת כביש מהיר נוסף בישראל – עד כדי כך קטנה הארץ. ואנחנו מתכננים לחיות פה עוד מאות שנים לפחות).

    לגבי הבקשות של האנשים בכתבה, בהחלט נשמע סביר לבנות תשתיות באופן שיוויוני (זה לא אומר שכפר נידח יהיה בעל תשתיות דומות לאלו של עיר מרכזית). ובטח נשמע לא סביר שיהיו ישובים שבהם אין אפילו שירותים בסיסיים – כמו מים חשמל ודרך סלולה.
    מאידך, מה גודל היישוב (2 משפחות, 5 משפחות), והמרחק שלו מקוי תשתית קיימים? לא ידוע לי.
    והכי חשוב: האם הוקם באופן חוקי? ומה הרקע לאי-החוקיות בהקמתו אם לא?
    למה זה הכי חשוב? כי שנינו נסכים שלא צריך לספק שירותים כאלה לאלון, שילך ויפלוש ויבנה בית באמצע מכתש רמון… אז האם זה מקרה כזה?

    לצערי, אף שהטענה הרשמית, אני מניח של אי-חיבור היישובים לתשתיות היא בטח אי-חוקיות בהקמתם, לא התמודדו עם הטענה הזו בסרט אלא באופן חד-צדדי: נתנו לבדואי לשפוך טענות בלא מפריע, הציגו את המצב בשטח ותיאורו במעורבב עם טענות שלא ברור אם הם לגיטמיות, והכי גרוע, שלא הציגו את עמדת הממסד, ותשובותיו לטענות הבדואים.
    אז מה אני למד מהסרט? שאין להם מים וחשמל… ומה עם הדברים שחשובים כדי להכריע אם צריך או לא צריך לעשות? איני יודע. וזאת התשובה לשאלתך: מה האיום הגדול שבמילוי אחר בקשותיהם, איני יודע, כי המידע הרלונטי, לכל הפחות, לא הוצג בסרט – או לא הוצג במלואו).

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s