מי פועלים נגד האינטרסים של עצמם?

הרבה פעמים ניתן לשמוע ניתוחים לגבי אדם או קבוצת אנשים שעיקרם: הללו פועלים נגד האינטרסים של עצמם. למשל על תושבי עיירות פיתוח שתומכים בבחירות בליכוד.

 

על המאזניים נמצאים פה מצד אחד התנשאות ויומרה לדעת מה טוב בשביל האחר ומהצד השני גישה סובייקטיביסטית שלא מאפשרת כל שיפוט חיצוני או מוסרי של מי שאינו אני או אנחנו.

 

מעניין אותי לדעת, מעבר לעניין התודעה הכוזבת, האם יש ספרות או כתיבה על הנושא הזה. אשמח עם מי מהקוראות\ים של הבלוג יוכל לסייע בהכוונה.

 

כמו שאני רואה את זה יש שלושה סוגים של אינטרסים:

 

1. הסוג הראשון של אינטרסים, לא ממש קשור להגדרה מילונית, אבל בשיח הפופולרי הוא לעיתים מוגדר כך. מדובר בגחמות ורצונות סובייקטיביים שלא מתוך מודעות עצמית: לעיתים המתבונן מן הצד לא יכול יהיה להבין שמדובר ב"אינטרסים" של האדם או הקבוצה המדוברים אלא בשל הצהרה עצמית שלהם. לעיתים הם נוגעים לזהות ראשונית, קמהית, שלא נעשתה בחינה מושכלת שלה. ולעיתים הם סובלימציה של רגשות או פחדים. 

לא פעם הם עשויים להיראות מבחוץ כהפך הגמור מהאינטרס "האמיתי": למשל אדם שלאחר טראומה טוען שהוא רוצה להתאבד ושיניחו לו לנפשו לממש זאת. או אדם שמצהיר שהוא רוצה להתחבר עם מי שאנס אותו ועינה אותו. בד"כ הם מזוהים עם אימפולסיביות, אבל קשורים יותר לחוסר מודעות, ולאוו דווקא למיידיות.

 

2. אינטרסים סובייקטיביים עמוקים: אינטרסים שנובעים מהפרט או הקבוצה לאחר בחינה עצמית מושכלת.

למשל, לאחר שהתבונן בנפשו וניתח את מצבו, עשוי אותו אדם מהסעיף הקודם להודות שרצה בעיקר תשומת לב אוהדת ואהבה. (נדמה לי שההבדל בין סוג 1 ל-2 מקביל במשהו לסוגי הראציונליות שבהן מבחין וובר). אינטרסים אלו מזוהים עם זהות יותר מגובשת ועם מניעים פסיכולוגיים.

 

3. אינטרסים מבניים: הם חיצוניים לפרט או לקבוצה. למשל: נגישות לאמצעי הייצור, יוקרה מובנית (סטטוס), ממון – כל אלו הם אינטרסים מבניים על אף שאדם מסויים או קבוצה מסויימת עשויים להכריז או לטעון כי כסף, או גישה לאמצעי הייצור אינם רצון שלהם. אולי הם אפילו מבקשים להימנע מהם, או טוענים שהם מזיקים להם. אבל על אינטרסים אלו קל יחסית לדבר, ואף באופן שיפוטי, מחוץ לקבוצה או האדם שבאינטרסים המבניים שלהם דנים.

 

שלושת האינטרסים הללו יכולים לסתור אחד את השני ואת השלישי.

 

לדוגמה: הבוס שלי חייב לי כסף לאורך הרבה זמן. אני מתעצבן ומכריז שאתפרץ למשרד שלו ואשבור לו את המחשב והציוד, על אף שאני עלול להיתפס ולשלם על כך מחיר. אני מתעקש שזה מה שאני רוצה. – אינטרס 1.

לאחר שאני נרגע אני מודה שהכסף כבר לא כ"כ חשוב לי, ובמילא הבוס נקלע לקשיים כלכליים. יותר חשוב לי שהבוס, שאהבתי ונהניתי לעבוד איתו, יודה בעוולה שגרם לי ויתנצל – אינטרס 2.

אבל בניתוח מבני כל אלו זוטות, העיקר שאקבל את הכסף, ואצמצם – ולו במעט – את הפער המעמדי המבני ביני לבין הבוס – אינטרס 3.

אז מה הוא האינטרס האמיתי שלי?

ההכרעה בין 3 סוגי האינטרסים היא כאב ראש לא קטן כשמדובר באינטרס של פרט. אבל כשמדובר באינטרסים של קבוצה כאב הראש גדל עוד יותר.

 

הרלוונטיות והחשיבות של סוגי האינטרסים השונים

להערכתי האינטרס מהסוג הראשון הוא החלש ביותר. שכן יש לו פוטנציאל התנדפות גדול, בזמן יחסית קצר.

 

האינטרס מהסוג השני הוא חשוב, ובוודאי יש לו משקל בשלב השני של הפוליטיקה של זהות קבוצתית. הוא כולל יותר רפלקסיה, ביקורתיות, התחבטות, אבל גם הרבה סמליות, זהות, מטאפיזיקה ודברים של רוח ולאוו דווקא של חומר או של מיקום במבנים פורמאליים. למשל הרצון להיות מדינה יהודית יכול לגבור על החשש מסנקציות כלכליות (אינטרס מבני) בשל מדיניות שנתפסת כמדירה לא יהודים. (יש כמובן מי שיראו בלאומיות היהודית שלב ראשוני, כלומר אינטרס אימפולסיבי מהסוג ה-1, שיתעמעם ממש כפי שהתרופפו חלק ניכר מהלאומים בעולם המערבי. כנגדם יצביעו אחרים על ריאקציה ועל חזרה ללאומיות באירופה).

האינטרס מהסוג השלישי, המבני, יש לו כוח מיוחד בהקשר של קבוצות. הוא א-פריאורי לקבוצה ולרצונותיה. הוא אינטרס שמתאים כיביכול לכל הקבוצות – עוד נכסים, עושר וכוח באופן יחסי לשאר הקבוצות. רמת ההפשטה הזאת יכולה להפוך אותו לבעייתי ולכזה שלא מתאר היטב את המסויימות והמובחנות של הקבוצה משאר הקבוצות בעולם. מצד שני, זהו אינטרס שבוודאות יהיה גם האינטרס המבני לדורי דורות, של צאצאי הקבוצה.

 

לכן, נדמה לי ששילוב ואיזון בין אינטרס מסוג 2 לאינטרס מסוג 3, יכול להוות איזושהי נקודה נכונה שקבוצה צריכה לשאוף אליה.

 

והאינטרס המוסרי

על כל הסיבוך הזה, תוסיפו גם אתיקה (שהיא גם סוג של תועלתנות ארוכת טווח, סוג של הוגנות):

 למשל מהלך מהסוג הקנטיאני – מה היה קורה לו כל הקבוצות היו שואפות לאינטרסים באותו האופן כמו הקבוצה שלי. או מהלך יותר רולסאי – מה היה קורה לו הייתי מאחור מסך בערות, ולא הייתי יודע לאיזו קבוצה אני שייך. כיצד הייתי רוצה במקרה כזה שיחולק הכוח (או האינטרסים) בין הקבוצות?

אלו גם סוג של אינטרסים, אינטרסים שהם יותר אינטר-סובייקטיביים, או בין-קבוצתיים – האינטרס פה הוא דיאלוג עם הסביבה, מתוך הבנה שניסיון לממש את האינטרסים שלי בלבד יכול תיאורטית להניב לי – כקבוצה או פרט – אושר רק בעולם ריק, שבו במילא לא אהיה מאושר. זה בעצם מסתכם בשאלה: האם בכל מצב האינטרס שלי הוא לקדם אינטרסים שלי? האם ניסיון נואל כזה יכול להיות בניגוד לאינטרסים ארוכי הטווח שלי?

 

ולכן, מי שנאחזים רק בסוג הראשון והשני של האינטרסים, ואפילו רק בזה השלישי, רואים תמונה מאוד מצומצמת.

 

מה זה אומר לגבי היכולת לשפוט האם קבוצה X פועלת נגד האינטרסים שלה? אני בספק.

 

 מה זה אומר לגבי קבוצת המעמדות הנמוכים והבינוניים נמוכים בישראל, שמצביעים בעיקר לשלוש מפלגות מושחתות בהן הם לרוב לא מאמינים? איזה סוג של אינטרס מוכרות להן העבודה, הליכוד ומפלגת המרכז התורנית (שינוי\קדימה\מפלגת המרכז)? אינטרס מהסוג הראשון, השני, השלישי? ואיפה המוסר? איפה האינטרס האינטר-סובייקטיבי או הבין קבוצתי, זה שחותר לדיאלוג ופשרה כאינטרס בפני עצמו?

 

8 מחשבות על “מי פועלים נגד האינטרסים של עצמם?

  1. הרוב מצפים שהפוליטיקאים באיזה מובן 'ילטפו' אותם. זה נראה באופן בוטה יותר אצל מצביעי ביבי(שאצלם זה משולב עם אינטרס 1 – להוציא לשמאל ת'עין ולא חשוב באיזה מחיר) אבל גם אלה שחוזרים ומצביעים עבודה מחכים כל הזמן שברק או מי שזה יהיה בסדר וש'העבודה תשוב להיות עצמה' מה שאף פעם לא יקרה לדעתי.
    רוב הציבור לא באמת מצפה שהפוליטיקאים יקדמו אותו במובן של אינטרס 3, להוציא העשירים שהם זה לא משנה איזה משלושת המפלגות הם מצביעים, ויש גם את מצביעי המפלגות הסקטוריאליים – חרדים בעיקר, שיודעים מה הם יקבלו וזה גם אינטרס 3.
    קדימה – עוד לא הצלחתי לפצח את הטיפוס של מצביעי מפלגה זו – אבל כנראה שידו של אינטרס 3 עמוקה ממה שאנחנו יודעים.

    עכשיו שמתי לב שבשאלה שלך לא כלולים העשירים, זה עושה את ההצבעה לקדימה עוד יותר תעלומתית.
    יש גם את מפלגת הגימלאים שהתחפשה למפלגה סקטוריאלית (והיתה בעצם סידור עבודה לחברים מהבריגדה) והמצביעים בעדה רובם הצביעו סוג של הצבעה 1 – להעניש את הממסד.

  2. מפלגת הגימלאים היא סידור עבודה לחברים מהבריגדה??? אף אחד מהם לא היה בבריגדה ובטח לא המצביעים שלהם

  3. 1. רפי איתן, הוא היה ב'בריגדה' – כינוי בהשאלה לעברו הבטחוני "המצויין". יש כאן אחרים המיטיבים לדעת זאת ממני.
    2. לא כל תגובה שלא נראית לך מצדיקה שליחת המגיב לאישפוז, מר ארתור/דניאל/אביגדור/גבריאל ועוד 200 שמות.
    אבל בעצם, מי שלימדו אותו בצבא רק איך להלחם, אך שכחו ללמד אותו לחזור לאזרחות ולהתנהג שם כמו באזרחות, טבעי שיראה בכל העולם בית חולים פסיכיאטרי אחד גדול, שהרי משם הוא בא.

    (בשביל זה צריך משתמטים/מושמטים – כדי שינרמלו קצת את החברה. רק הם יכולים)

  4. בדיוק מה שלא אמרתי, זה שהגימלאים סידרו איזה משהו למצביעים שלהם. זה גם מה שהופך את ההצבעה של המצביעים להצבעה של אינטרס 1 (אלה שלהם יוצא, לפי הבנתי את יריב, הכי פחות).

  5. רק פסיכים יפילו על מישהו בגלל חוסר ידע עבר בבריגדה – כל אחד שקורא יבין שזו הבריגדה היהודית – ואחר כך ישלפו תרוצים מהתחת

  6. יריב,
    האם אתה לא מערבב את המושג רצון עם המושג אינטרס? עד כמה שאני יודע אין זהות בין השניים.
    האם אינטרס אינו נקבע ע"פ ההגדרה של ערך (value) עם הבחירה במתודה להשגת הערך? (למשל, מחליטים ששוויון זה דבר בעל ערך, ומחליטים ששויון הזדמניות הוא הרלונטי, ובוחרים במתודה של חשיבה רציונאלית – במובן הכלכלי – כדי להשיג את השיוויון הזה… וכו')

  7. אלון, אבוי. נראה לי שאתה צודק. אולי אני באמת תוקף את השימוש הפופולרי במילה "אינטרס" שלא עושה הבחנה בין רצון לאינטרס. תודה על ההערה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s