מה חייבים העשירים לחברה?

שתי שאלות פופולריות בתחום הפנמת האידיאולוגיה הקפיטליסטית, באות משני קטבים שונים להגנת פרטיותם של ההון והקניין:

אחת היא תהייה לגבי הצדקה מוסרית: "למה אנשים עשירים צריכים לממן אנשים עניים ולשלם מיסים גבוהים כל כך?" ואילו השאלה השנייה חצי תועלתנית, חצי נוזפת בנו על היעדר הכרת טובה: "איך אתם לא רואים כמה העשירים תורמים לחברה, וכמה פחות טוב היה פה בלעדיהם?"

שתי השאלות באות להטיל ספק בחובה של עשירים לתרום לחברה, ולכל היותר להציג את החובה כזכות שממילא מתבצעת, כך שאין מה להלין. להפך, יש לומר תודה שאותם בעלי הון או ממון תורמים כסף רב אותו הרוויחו ביושר ובו אין הם חייבים לחלוק עם איש.

והנה שוב עבדיו עלינו, כלומר מכרו לנו ביוקר רק חלק קטן של הסיפור, את הקצה שנוח להציג.

הסיפור המלא קשור לאופן היווצרות ההון: ברמה האישית, אם את\ה עשירים, אהלן וסאהלן. ואם עשיתם זאת בזכות כישוריכם ותכונותיכם, אז בכלל מברוק. אבל אל תשכחו שעצם קיומו של מוסד העושר, כפי שהוא מוכר לנו כיום, תלוי במבנה החברה המודרנית ובשירותים שהיא נותנת לאדם המשחק במגרש הכלכלי. כלומר יש פה עיסקה משולבת, ורק בהקשר שלה ניתן להבין את העושר.

בקפיטליזם, אם כבר מתעקשים לדבר "קפיטליסטית", את הצעת המחיר הראשונית קובע המוכר (החברה בה חיים העשירים, המעניקה את השירותים הללו), לא הקונה (השחקנים בשדה הכלכלי). ובקפיטליזם לא נהוג לקבל טובות על בסיס רצון טוב בתמורה לשירותים, אלא תעריף מוסכם אם מועד פירעון ברור. זה רק כדי להזכיר את חוקי המשחק הקפיטליסטי עצמו. אז אפשר להתווכח על כמה חייבים העשירים לחברה, אבל צריך קודם כל להבין שהם בהחלט חייבים.

ומי שעדיין תוהה על חובתו של העשיר שהרוויח את כספו להפריש חלק ממנו לחברה צריך לשאול את עצמו גם זאת:

האם ללא משטרה וצבא, שמונעים ביזה של רכוש ומאפשרים הצבר של הון, עדיין היו העשירים עשירים?

האם ללא חוק ומשפט, שמונעים מעילות, גניבות, פריצת מוסכמות המשחק הכלכלי, ושמאפשרים פתרון מחלוקות, עדיין היו העשירים עשירים?

ללא מערכת חינוך, שמקנה לרוב הפרטים, מלבד ידע מקצועי, גם את ההפנמה של נורמות החיוניות לכלכלת השוק (כמו שמתח רווחים גבוה למעביד ביחס לשכר עבודה זול למועבדים זה עניין טריוויאלי), האם עדיין היו העשירים עשירים?

ללא מערכת מוניטרית, בנקאית ובורסאית שמאפשרות המרת הון ומניפולציה בו, האם עדיין היו העשירים עשירים?

והאם ללא נכונות בסיסית של רוב הפרטים לקבל את חוקי המשחק הכלכלי – אולי משום שהוא מבטיח להם מלבד הוגנות גם סיכויי חיים מינימליים – האם עדיין יהיו העשירים עשירים לאורך זמן?

בוודאי, היעדרו של סדר חברתי כלשהו הוא עניין רע לכולם. וברור שגם בתצורות אחרות של חברה היו מתהווים, ואכן התהוו, עשירים. אבל ייתכן שהיו הרבה פחות או לחילופין שהעושר היה מתפזר באופן שוויוני יותר; ואולי דווקא אנשים אחרים, עם תכונות אחרות, היו העשירים בחברות מסוג שונה משלנו. לפיכך העובדה שהעשירים עשירים איננה טריוויאלית. היא אולי קשורה הרבה פעמים לכישוריהם הראויים להערכה, אבל תנאי הבסיס לקיומו העקרוני של עושר – שאסור כי ישאר שקוף ומובן מאליו – הוא הסדר החברתי, והנכונות של הפרטים לקבל אותו. ולכן אם אדם עשיר חפץ בעושר בר-קיימא, זה רק ראוי שידאג להשקיע בפיסת הנדל"ן המניב החשובה ביותר עליה הוא יושב – החברה בה הוא חי.

בהקשר הזה דרושה המשגה מחדש של "העסקה" בין עשירים לחברה הכללית: כסועדים הניזונים במסעדה הקבועה שלהם. וכך תרומה לחברה היא רק טיפ, לא תשלום על הארוחה (כלומר תשלום מיסים שיכול לקיים את עובדי המסעדה בכבוד). ובקפיטליזם, כידוע, אין ארוחות חינם.

אגב, תודה על התשר – אנחנו לא חלילה כפויי טובה (רק נא להקפיד לשלם את מלוא מחיר הארוחה – טיפ איננו תחליף לתשלום מלא).

פורספ במקרו בהעוקץ.

13 מחשבות על “מה חייבים העשירים לחברה?

  1. שכחת שההון יכול לעבור, בלי יותר מדי בעיות, למדינות אחרות.
    אם נצא מנקודת הנחה שלפחות אחוז מסויים מקרב העשירים אינו מחזיק בערכים ציוניים יוצאי דופן, נבין מייד שהאנשים האלה מסוגלים לסגור את מפעליהם בארץ ולהעבירם להודו או סין מבלי להניד עפעף. אתה טוען שהאנשים האלה חייבים לחברה – אבל אתה שוכח שהחברה חייבת גם להם משהו, על עצם העובדה שהם מעדיפים מתח רווחים נמוך יותר ובלבד שהמפעלים יישארו בארץ.

    ומילה טובה – אני חייב להודות שבניגוד לציפיותי מכותרת המאמר, ומתואר "מבקר התרבות" של המחבר, המאמר עצמו לא היה נוגע במחלה הממארת של שנאת עשירים, מחלה שפושה במרבית מוספי העיתונים וכמעט בכל כתבה העוסקת בנושא כלכלי ונכתבת על ידי אדם שאין לו הכשרת כלכלן.

    והערה טכנית אחרונה – המוכר לא קובע "את הצעת המחיר הראשונה". המחיר נקבע בשיווי משקל בין ההיצע לביקוש, והקונה משפיע עליו בדיוק כמו המוכר. אם יש הרבה מוכרים ומעט קונים, אז כל קונה משפיע על המחיר יותר מאשר כל מוכר. אם יש מוכר אחד (מונופול למשל) אז הוא משפיע על המחיר יותר מאשר כל קונה.

  2. הטקסט שלך מניח כנראה הנחה מוטעית שלפיה העשירים הם מעין כת סודית שמתחפרת לה באיזו מאורה ומתכנת כיצד לדפוק את שאר האוכלוסיה באמצעות פרוטוקולים של זקני ציון שכותרתם "קפיטליזם". רק כך אפשר להבין את ערימת הקביעות המופרכות ששזורות במאמר שלך. למען הסר ספק, עמדותי אינן שונות בהרבה מעמדותיך. אבל הטקסט שלך פשוט מגחיך את הסוציאל-דמוקרטיה באשר היא ורק גורם לה נזק.

    מחיר של מוצר, כולל בכלכלה חופשית, אינו נקבע אך ורק על ידי היצרן. אתה יכול לייצר מוצר שלא יהיו לו בכלל ביקושים. ברגע שיש ביקושים, אפשר גם להגביר את הפיקוח הצרכני על המחירים ועל טיב המוצר. בארץ אין מסורת של פיקוח צרכני כזה, אבל זה עדיין לא אומר שהיצרנים עושים מה שמתחשק להם. מוצר בחנות יקר מדי עבורך? לך לחנות אחרת. רוצה לדעת לאיזו חנות לגשת קודם? עשה בדיקת מחירים. אם אתה עושה את זה כשמדובר בקניית דירה, אין מניעה שתעשה את זה גם לפני קניית חולצה, אופניים או שניצל.

    מערכת בנקאית מאפשרת המרת הון? בוודאי. זה תפקידה, כמעט בהגדרה. זו מערכת שאפשר באמותה להמיר מטבעות בשערי חליפין שנקבעים על ידי היצעים וביקושים ולהמיר כל כסף מזומן בניירות ערך. ואגב, המערכת הבורסאית אינה הבעייה שלך. נהפוך הוא: היא מייצרת לאנשים כמוני וכמוך אפשרות לקחת חלק בחברות שללא הבורסה היית רק חולם עליהן.

    אתה מתעלם לחלוטין מחובתם של הלא-עשירים למלא את תפקידם כציבור בעל מודעות צרכנית. האנשים שמשקיעים בבורסה בארץ רוצים כסף, הרבה ומהר. אין להם סבלנות, הדיווחים שמעבירות החברות בהתאם להוראות חוקי ניירות ערך אינם מעניינים אותם וככה זה גם נראה. אלה שיש להם סבלנות דווקא מסוגלים לראות משהו לאורך זמן ובשום שכל, גם אם משכורתם החודשית אינה עולה בהרבה על הממוצע. אבל מאחר ואותו ציבור שאתה מדבר בשמו מתייחס אל השוק הזה כאל קזינו וזורק כספים בלי חשבון כדי להיות "כמו העשירים" ופועל בדרך כלל בטמטום חושים מוחלט, יש לו לא פחות אחריות מאשר לאותה כנופיית עשירים שזוממת להשליט עלינו השד יודע מה.

    הסגנון שלך הוא כשל אישה מוכה (וסליחה ממי שנפגעת מהביטוי הזה). אנחנו מסכנים. שהמניאקים האלה שדופקים אותנו יעשו משהו בשבילנו ויפסיקו לנצל אותנו. לנו אין שום חובת התנגדות, שום חובת פיקוח, שום צורך במודעות עצמית. אנחנו האמוללים שחוטפים וצודקים. זו רטוריקה שלא נועדה לפתור בעיה או אפילו להתמודד עימה. היא סתם רוצה לייצר עוד פרובוקציה בגרוש.

  3. http://www.pbs.org/now/shows/332/index.html

    יש ללחוץ על:
    Video: Income Inequality

    בצד הימני של הדף.

    בוידאו מסביר David Cay Johnston ,איך העשירים מקבלים ארוחות חינם על חשבון הציבור.

    Transcript של הוידאו,כאן:

    http://www.pbs.org/now/transcript/332.html

    תקציר של הספר,כאן:

    http://www.thefreelibrary.com/The+cost+of+a+free+lunch:+David+Cay+Johnston+on+how+the+government…-a0174971674

    The cost of a free lunch: David Cay Johnston on how the government protects the privileged.

    http://prairieweather.typepad.com/the_scribe/2008/01/free-lunch-davi.html

    "Free Lunch": David Cay Johnston on hidden government subsidies for the very, very rich

    http://www.democracynow.org/2008/1/18/free_lunch_how_the_wealthiest_americans

    Free Lunch: How the Wealthiest Americans Enrich Themselves at Government Expense (And Stick You with the Bill)”

  4. באיזו מאורה ומתכנת כיצד לדפוק את שאר האוכלוסיה באמצעות פרוטוקולים של זקני ציון.
    אבל… מטבע הדברים ,זה מה שיוצא.
    אדם סמית הסביר זאת כך:

    People of the same trade seldom meet together, even for merriment and diversion, but the conversation ends in a conspiracy against the public, or in some contrivance to raise prices.

    It is im-possible indeed to prevent such meetings, by any law which either could be executed, or would be consistent with liberty and jus-tice. But though the law cannot hinder people of the same trade from sometimes assembling together, it ought to do nothing to facilitate such assemblies; much less to render them necessary.

    The interest of this third order,-בעלי העניין , therefore, has not the same connection with the general interest of the society as that of the other two. Merchants and master manufacturers are, in this order, the two classes of people who commonly employ the largest capitals, and who by their wealth draw to themselves the greatest share of the public consideration. As during their whole lives they are engaged in plans and projects, they have frequently more acuteness of understanding than the greater part of country gentlemen. As their thoughts, however, are commonly exercised rather about the interest of their own particular branch of business, than about that of the society, their judgment, even when given with the greatest candour (which it has not been upon every occasion) is much more to be depended upon with regard to the former of those two objects than with regard to the latter. Their superiority over the country gentleman is not so much in their knowledge of the public interest, as in their having a better knowledge of their own interest than he has of his. It is by this superior knowledge of their own interest that they have frequently imposed upon his generosity, and persuaded him to give up both his own interest and that of the public, from a very simple but honest conviction that their interest, and not his, was the interest of the public. The interest of the DEALERS, however, in any particular branch of trade or manufactures, is always in some respects DIFFERENT from, and even OPPOSITE to, that of the public.

    To widen the market, and to narrow the competition, is always the interest of the dealers.

    To widen the market may frequently be agreeable enough to the interest of the public. But to narrow the competition, must always be against it, and can serve only to enable the DEALERS, by raising their PROFITS above what they naturally would be, to levy, for their own benefit, an absurd tax upon the rest of their fellow-citizens. The proposal of any new law or regulation of commerce which comes from this order ought always to be listened to with great precaution, and ought never to be adopted till after having been long and carefully examined, not only with the most scrupulous, but with the most suspicious attention. It comes from an order of men whose INTEREST is never exactly the same with that of the public, who have generally an interest to DECEIVE and even to OPPRESS the public, and who accordingly have, upon many occasions, both DECEIVED and OPPRESSED it.

    Adam Smith
    An Inquiry into the Nature And Causes of the Wealth of Nations, 1776
    Book One

  5. הי דני,
    מעניין שמאורי קיבלתי מחמאה שאני לא שונא עשירים (וזה, אגב, בדוק אמפירית). לא ברור איפה בטקסט יש הנחה שהעשירים רוצים לדפוק את החברה. הוא מכוון נגד טיעונים – שמי שמשמיעים אותם אינם בהכרח עשירים – כאילו העשירים אינם חייבים לחברה.

    מעולם לא טענתי שהמוכר קובע את מחיר המוצר, אלא את הצעת המחיר הראשונה.

    גם מעולם לא יצאתי בטקסט הזה נגד המערכת הבורסאית, בסך הכל הצבעתי על העובדה שהיא בין הגורמים המאפשרים את עושרם של העשירים (בוודאי, זה לא רלוונטי לכל העשירים), וקיומה הוא תלוי חברה – כך שזוהי עוד דוגמה לתלותם של העשירים בחברה. קרא את המשפט שוב ונסה להבין מאיפה הבנת שאני תוקף את המערכת הבורסאית.

    אני מתעלם מחובתם של הלא עשירים כי הטקסט – קרא את כותרתו – אינו עוסק בכך. זה נושא ראוי כשלעצמו.

    הפיסקה האחרונה שלך בכלל תמוהה בעיני. מתי דיברתי על מסכנות? להפך, דיברתי על עיסקה, ובמונחים של עסקה. יצאתי נגד ההתמסכנות של תומכי ההון, המשתמשים במונחים של גזילה, ביחס למיסים גבוהים, בעוד שאני רואה את המיסים הללו כחלק מהעיסקה בין החברה לבין השחקנים בשדה הכלכלי.

    ולסיום, כדאי לקרוא טקסטים שלא תחת הנחות מוקדמות.

  6. תודה על ההערה הטכנית.
    אם כי, לכן נצמדתי לנוסח המוכר קובע את *הצעת* המחיר. ולא התייחסתי למחיר עצמו.

    ולגבי האפשרות של ההון להגר. אני לא עוסק בטקסט בשאלות תועלתניות, אלא בעניין העקרוני-מוסרי. לאחר שהוסכם עליו ניתן להמשיך מפה, ואולי לעשות גם חישובים מהסוג הזה, אבל תוך מודעות למקום מהם נעשים החישובים הללו – מקום תועלתני, לא מוסרי באופיו. אבל בינינו, אני רוצה לבחון פעם אחת בפיילוט כמה בעלי הון זולגים לחו"ל אם יעלו פה קצת את הריבית על רווחי הון או יחליטו על מס ירושה.
    ומצד שני כמה מהם לא יברחו, לכשתקרה ההזדמנות הראשונה הנוחה לדרכם. והרי אין לנו יכולת להתחרות עם השווקים ה"זולים" וה"יעילים" יותר, למשל ממזרח.

  7. אני לא קונה את הסיפור על כך שהעשירים יוציאו את כספם. אני מאמין שאילו זה היה משתלם הם היו עושים זאת ממילא. ראינו מה קרה כשסמי עופר, טייקון-על במונחים ישראלים, ניסה לעשות עסקים בטורקיה.

  8. עשיר הוא מי שניצל הזדמנות כדי להתעשר. אבל עשיר בבלוג הזה הוא מילדה נרדפת לנוכל שרוקד על עוניים ועליבותם של בני אדם אחרים. עצם ההתעשרות שלו היא כנראה חטא לא יסולח.

    חבל שזו רמת הכתיבה שלך, יריב.

  9. העשירים ללא ספק חייבים לחברה. לא בגלל שהחברה גרמה להם להיות עשירים אלה בגלל שזהו הקוד המוסרי שלנו כבני אדם מערביים במאה העשרים.

    בחברות אחרות בעלות קוד מוסרי אחר התוצאות שונות (לדוגמא בסין שיש בה את אחוז התעשרים החדשים הגדול בעולם).

    ולגבי כל הדוגמאות שנתת כגון סדר ציבורי, שחיתות וכו
    למען האמת בכל מדינה באפריקה אין סדר ציבורי, שחיתות גואה, חוסר חינוך ועדיין יש שם עשירים שלפי דעתי חייבים לתרום לחברתם (כמובן שלא לפי דעתם שכן הם חיים לפי קוד אתי אחר)
    ולכן המסקנה שלך נכונה בדוגמאות קצת פחות

  10. הנושא של הסביבה הכלכלית ונעושר קצת יותר מורכב מחובם של העשירים לחברה.
    המשלות יוצרות סביבה המתגמלת יזמים וזאת כדי לעזור לשאר האוכלוסיה למצוא מקומות עבודה ולהשתכר.
    יש כאן יחסי גומלין ולא רק טובים (עניים) ורעים (עשירים)

    http://www.notes.co.il/udi/40157.asp
    http://www.notes.co.il/udi/38012.asp

  11. הוא לא חייב לחברה אלא לכל העמלים שבזכותם, בזכות עבודתם וכשרונם הוא התעשר
    ומכיוון שהוא גם לרוב יודע זאת, הוא מרגיש צורך להוכיח שהוא גם "תורם" לחברה.

  12. הי אודי,
    מי באמת מאמין בנוסחה שהעשירים הם רעים והעניים טובים? רק פתאים או אנשים פשטניים מאוד.

    לא הבנת את ההערה שלי על סדר חברתי – סדר חברתי הוא לא סדר ציבורי. גם בהודו ובאפריקה ובאפגניסטן יש סדר חברתי, ולמעשה בכל חברה שאיננה כאוטית. סוג הסדר החברתי הוא המאפשר את התחזקותם של אחדים על פני אחרים, בימינו בעיקר במישור הכלכלי אבל לא רק.

    וגם באפריקה יש גם יש חינוך להפנמת הנורמות הללו המאפשרות לחזקים לשלוט – גם אם החינוך לא תמיד נעשה בבתי ספר ממוסדים כפי שאנו מכירים.

    צ'רלס, אאתגר אותך – תראה לי היכן בטקסט שלי אתה מוצא פסקה או אפילו משפט שהוצא מהקשרו, שממנו ניתן להסיק את מה שאתה מייחס לי.

    אם לא תמצא, הרי ההגינות האינטלקטואלית מחייבת שתודה בטעותך.

  13. פינגבק: Shenika

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s