מה קורה כשערכים צבאיים סותרים לחלוטין ערכים אזרחיים?

רק עתה נתקלתי בטור הדעה המבריק הזה של אלירן ארזי, מיוצרי הסרטון ישראלי אמיתי לא משתמט מהאמת. על אף שאני חושב שזה בעייתי מאוד לקלגס את הצבא כצבא, חייבים להודות שיש פה טיעון חזק ביותר.

 

הלהיב אותי במיוחד כאדם וכאיש הסברה, השימוש שעשה ארזי ארזי בטרמינולוגית ההשתמטות על מנת להצליף במדינה על השתמטותה מחובותיה לאזרחים, כבסיס של סולידריות וליגיטימיות אזרחית לשלטונה. בכשרון רב הוא גם איבחן את המניפוליציית שעושה הסרטון על הרצון להשתייך לחבר'ה, שמופנה למעשה בעיקר לשכבות החלשות ולקבוצת ה"אחרים".

 

הוא זיהה יפה מאוד את השבר שבין הפונקציה החברתית של צבא – ובמיוחד צבא העם – עם הערכים הניא-ליברלים של אנוכיות ראציונלית ואחריות אישית. אפשר להמשיך כך עם סדרה של אימרות כנף צבאיות שהפכו למיתוס, למותג, של ערכי הצבא, ולעמת אותם עם עולם האזרחות הקפיטליסטי:

 

"לא מפקירים פצועים בשטח" – אלא אם כן מדובר במערכת הבריאות הממשלתית האזרחית.

"אחוות לוחמים" – עד השחרור, אחר כך כל אחד וסיכויי החיים שקיבל מהקאסטה החברתית שלו.

וכן הלאה…

 

משום מה הדיסוננס הזה לא מייצר מפלגה סוציאלית, עם מצע ימני ביטחוני.

17 מחשבות על “מה קורה כשערכים צבאיים סותרים לחלוטין ערכים אזרחיים?

  1. שמחתי על היוזמה הזו, ופרסומת הנגד שהם צילמו מצויינת בעיניי.

    הפרסומת המקורית הרתיחה אותי ורבים סביבי,
    באיזו חוצפה מקלטגים מיהו ישראלי אמיתי

    ובאיזו חוצפה גורמים למ"משתמט", בעל האנושיות כלפי הכלל שהוא רחב ולאו דווקא "ישראלי" להרגיש שהוא אגואיסט

  2. אני מסכים. גם אני לא אהבתי את הקמפיין (המקורי).

    אולם צריך לזכור שיותר משתמטים בגלל אנוכיות וחוסר רצון להשתתף בנטל מאשר מסיבות אידאולוגיות. נדמה לי שלזה מכוון הקמפיין, וקמפיין נגדי, שטוען ש"כמה מוסרי לא לשרת" יוצר קונטרה לא נכונה (גם אם הוא מוצלח מבחינה אמנותית).

  3. חוץ מזה, מי שמשרת בצבא צריך להבין שהוא קודם כל עושה מלאכתם של חברות נפט ונשק, ובעיקר מתפקד כשסתום בקרה לקבלני עבודה ישראלים. ואז להחליף פראדיגמה. זה מאוד פשוט בעצם.

  4. אתה רואה מדינה ללא צבא? בפועל לפונקציה הזו יכנסו חברות של שכירי חרב, במסגרת השוק הפרטי. עדיף צבא וסולידריות אזרחית. לצד מדיניות שוחרת צדק, שבסופו של דבר יוביל לשלום.

  5. אני לא מדבר על ביטול האזרח המגויס בלבד. אני מדבר על הרעבת המנגנון הצבאי, שהוא מה שנדרש על מנת שחברה חופשית וצודקת באמת תוכל להתקיים. החוזים הפרטיים שאתה מתייפח עליהם הם לא תוצאה של רצון לחסכון ולקצץ בתקציב הבטחון, אלא של הגדלה שלו מעבר לכל מה שהיה ידוע בעבר. אני מזכיר לך שהפרטה של שירותים תמיד נעשית תחת חוזה של "cost-plus", שבו המדינה מתחייבת לכסות את הוצאות היזם ועוד קצת רווח פרטי בשבילו. כך שאפילו מבחינת איזון התקציב גרידא זה לא יכול להיות יעיל, אפילו אם מקבלים את הקלישאות בדבר היעילות המושרשת במגזר הפרטי.

    שים לב שבהרבה מן המהפכות הניאו-ליברליות של שנות ה-80 היה קיצוץ מאסיבי בתקציבי רווחה, לצד התנפחות דיס-פרופורציונלית בתקציב הבטחון, בצורה שהיטיבה מאוד עם חברות נשק ואנרגיה פרטיות. כל מערכות הנשק שפותחו היו צריכות ללכת לאנשהו, ולכן סוג זה של "רפורמות" גם לווו לרוב במלחמות בקנה מידה כזה או אחר (בארה"ב, מההתערבות בניקרגואה ועד מלחמת המפרץ הראשונה, באנגליה של תאצ'ר מלחמת פוקלנד\מאלווינס, בישראל האינתיפדה הראשונה והשניה).
    נעמי קליין אפילו כתבה ספר שקשור לנושא הזה, בשם The Shock Doctrine, והוא מאוד מומלץ. כלומר, אם אתה קורא ספרים שלא המליצו עליהם ב"מוסף הארץ".

  6. הצבא הוא אנטי-חברתי. הצבא הוא אנטי-חברתי. הצבא הוא אנטי-חברתי. בישראל, הצבא מהווה חלק ממערכת ההסללה המשמרת את חולשתן של השכבות הנמוכות. הצבא מהווה כוח פוטנציאלי לשבירת שביתות (כך בשביתת הימאים, כך עם "מורות חיילות" שבאות להחליף מורות שובתות, כך עם כל התערבות של המנגנון הצבאי בתעסוקה במשק). הצבא מהווה כוח דיכוי של שביתות והפגנות חברתיות בשטחים הכבושים (בעיקר האינתיפדה הראשונה). הצבא מקבל תוספות לתקציב בכל פעם שרוצים לייבש שירות ציבורי כזה או אחר ולהפריט אותו. הצבא דורש חוזים שמנים מהתשלובת התעשייתית-צבאית האמריקאית (מה שנקרא אצלנו משום מה "מענק הסיוע" הוא לא יותר מסבסוד עקיף של צה"ל לג'נרל דינמיקס ומקדונלד-דאגלס). הצבא מייצר את האליטה השלטת בפוליטיקה, בחברה ובכלכלה. הצבא לקח ולוקח חלק במזימות אימפריאליסטיות-בעליל (1956). הצבא מספק כוח עבודה זול למיני פרויקטים תעשייתים פרטיים, ועושה שימוש בתעסוקה קבלנית. הצבא הוא אנטי-חברתי.

  7. לא אתן כאן את כל הסיפור של המודל הסקנדינבי, מה גם שאני רחוק מלהכיר אותו לעומק. אם אתה מתעניין אני ממליץ על טקסטים או הרצאות של ד"ר עמי וטורי, שמתמחה בנושא.
    בכל אופן לשוודיה אכן יש צבא, שהולך ומצטמק מבחינה מספרית, בו לכל חייל מגיעים תנאים בסיסיים כגון שכר מינימום ותנאי מחיה טובים. השירות הצבאי בשוודיה הוא שירות חובה-אופציונלי לחלק מהגברים, וכרגע הוא עומד על בערך 5% מסך הגברים בגיל הגיוס. השירות הצבאי גם נתפס בשוודיה כתעסוקה שכירה לכל דבר, ללא המיתוסים המיליטריסטים המלווים את הצבא ברוב העולם, ולכן לחיילים השוודים יש את הזכות להקים איגוד עובדים, להציב דרישות שכר ועבודה ולשבות בהתאם לצורך.
    בגלל היותה של שוודיה מדינה ניטרלית ובגלל סיבות אחרות המדינה לא היתה מעורבת בשום סכסוך צבאי משמעותי מאז מלחמת העולם השניה, ולמרות שהיא חברה בנאטו מאז שנות ה-90, חיילים שוודים לא השתתפו במבצעים הגדולים של הברית. תקציב הבטחון בשוודיה גם הולך ויורד מאז 1990 בערך ב-100 מליון דולר בשנה, והיצוא של חברות תעשייה שוודיות בהתאם לכך הולך ומסתמך פחות על תעשייה צבאית. לשוודיה יש את הזכות להיות גאה בכך שהיא אחת מהמדינות היחידות בעולם המפותח שאינה מחזיקה שום נשק להשמדה המונית. רצוי לציין גם ששוודיה התנגדה לרוב ההתערבויות הצבאיות בשנים האחרונות, כולל לפלישה לעיראק.
    בנוסף לזאת, ישנם גורמים נוספים המגבילים את יצוא הנשק השוודי. האחד הוא אמנות בינלאומיות נגד הפצת סוגי נשק ותחמושת מסוימים עליהן חתומה המדינה, והשני הוא השליטה המכרעת שיש לאיגודי עובדים בתעשיות רבות בשוודיה, האוכפים עליהן כללי סחר והשקעה "אתיים", כלומר איסור על מסחר עם מדינות או תאגידים המפירים חוקי עבודה בינלאומיים או זכויות אדם – מה שבעולם סחר הנשק מהווה כמובן חלק גדול מהעוגה.

  8. יופי, אז הוכחת שלמדינות יש צבא. ממש איינשטיין. השאלה היא האם הצבא לוקח חלק פעיל בקבלת ההחלטות, כמו כמעט בכל מדינה עשירה, ועל ידי כך תורם לפערים חברתיים, לאלימות גלובלית ולדיכוי המעמדות העובדים, או שהוא גורם שפג תוקפו עם נפילת חומת ברלין, ועליו להצטמק עד למינימום האפשרי.
    שוודיה כמובן היא דוגמא קיצונית למדינה סוציאל-דמוקרטית בעלת איגודים דמוקרטים, מיליטנטיים ועממיים, ולכן לא מהווה מקור טוב להשוות אליו. אם כבר, אפשר להשוות את ישראל לארה"ב, שבה הצבא תמיד שיחק תפקיד מרכזי בחברה ובכלכלה גם בלי כיבוש-שמיבוש ואפילו בלי גיוס חובה (רוב הזמן). ארה"ב היא גם הקובעת האמיתית בכל מה שקורה מקהיר ועד בגדד, ולכן אחראית ללא מעט מליבוי האש המיליטריסטית בישראל.

  9. מיליטריזם הוא מושג מופשט, המרחף לו אי שם בחלל, בין ניטשה לאפלטון? מיליטריזם הוא פונקציה תרבותית הנגזרת ממערך כוחות נתון בחברה, בו הקטגוריה הסוציו-אקונומית משחקת תפקיד מכריע, כפי שהיא תמיד עושה.

  10. "ש"ס מתמידה להציג עצמה כמפלגה סוציאל-דמוקרטית, השמה את האינטרסים של המעמדות הסוציו-אקונומיים הנמוכים בראש מעייניה."
    "מפלגת ש"ס התנגדה לחתימה על הסכם אוסלו ב', למשא ומתן הישראלי-פלסטיני בקמפ דייוויד 2000 ולתוכנית ההתנתקות."

    מתוך וויקיפדיה

  11. הפרקטיקה שלה לא כזאת.
    ואפילו בהצהרותיה רוב המשקל ניתן לענייני דת ומדינה, או לשיח חברתי ישן, בסדנון של לעזור לעניים, ולא להילחם בשיטה שמנציחה את ההגמוניה של ההון הגדול, המצומצם והמבוצר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s