רכבת ישראל והזכות לפרטיות

בעודי נוסע ברכבת ישראל המושמצת (העם היהודי כנראה לא מחבב רכבות באופן היסטורי), נזדמנתי לסיטואציה מעניינת: כרטיסן והמתלמד שלו עברו בין הנוסעים. נדמה היה שהכרטיסן חדוד מוטיבציה והזדהות עם מקום עבודתו, והוא הסביר למתלמד בקול רם איך יש לנהוג ככרטיסן ברכבת ישראל. דו השיח התנהל בערך כך:

 

[כרטיסן למתלמד, בצעקות]: "אתה רואה, לו יש כרטיס נכה, אתה צריך לבקש תעודה. אדוני, תעודת נכה בבקשה. או קיי, הוא בסדר".

אחר עברו למושב מאחורי. [כרטיסן למתלמד, בצעקות]: "וזאת יש לה כרטיס פנסיונרית. אתה צריך לבקש תעודת זהות".

מתלמד: "כרטיס פנסיה זה מעל גיל 60, לא?"

[כרטיסן למתלמד, בצעקות]: "מה פתאום, מעל גיל 65. תראה פה, תסתכל על התאריך לידה, היא כבר מזמן, כבר שלוש שנים, בפנסיה,  אז זה בסדר. אתה מבין?. בבקשה גבירתי".

 

כשהגיעו אלי, נאלצתי להציג כרטיס רגיל. אנשי הקרון המדובר לא ידעו עלי לצערי אף פרט ביוגראפי אינטימי.

2 מחשבות על “רכבת ישראל והזכות לפרטיות

  1. מעניין איזה עוד כרטיסי הנחה אזוטריים יש. כרטיסן: "זה עכשיו בדרך לאישפוז כפוי, משרד הבריאות משלם עליו, אבל המלווה שלו צריך להראות תעודת אח מוסמך"

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s