מהות הישראליות, התגלתה בטיילת צ'יץ' בת"א

אגב נסיעה על אופניים בטיילת העמוסה של ת"א ביום שבת, ולאחר מכן הליכה קצרה ברגל, שמתי לב לתופעה מדהימה:

כנוסע אופניים הגעתי למצבים נפשיים קיצוניים במיוחד בגלל כל הולך רגל שפתאום החליט לזוז שמאלה, לחסום לי בדל מעבר שעוד נותר בטיילת, ואגב כך לגרום לי להאיט. הרצון לרצוח כל הולך רגל כזה היה די מוחשי.

 

ואילו בתור הולך רגל, עלתה בי שינאה קשה כלפי רוכבי האופניים המזגזגים בפראות בטיילת וגורמים לך לפחד מכל צעד שאיננו באותו קו ישר דמיוני של צעידתך הקודמת.

 

ההזדהות המוחלטת, הבלעדית והעיוורת עם התפקיד, המצב או המקום שבו אתה נמצא עכשיו, מבלי כל מחשבה על המקום האחר, היא ככל הנראה תמצית הישראליות העכשווית.

 

כמובן, הכעס של שנינו (הולך הרגל ורוכב האופניים), היה צריך להיות מופנה לעירייה שהפכה את הטיילת למדרכה רחבת ידיים וזרועת מכשולים שלא בוצעה בה ההפרדה המתחייבת בין שטח לצועדים ושביל אופניים – כפי שראוי לעשות במקום נופש כל כך מרכזי וכמעט יחידי בעיר. הכעס של שנינו היה צריך להיות על אותו גורם שלישי שאחראי על המצוקה של שנינו ושמביא אותנו – בעקיפין – לשנוא אחד את השני, להיות אזרח לאזרח זאב, ולא לראות את הכשל המובנה שמוביל אותנו למצב הזה.

 

מעניין לקחת את הדוגמה הזו ולנסות להביט דרכה בעוד שלל היבטים רחבים יותר של ההוויה הישראלית.

7 מחשבות על “מהות הישראליות, התגלתה בטיילת צ'יץ' בת"א

  1. שטח המסעדות שם בטיילת זה "המיאמי ביץ'" לעניים. עם חלב מוקצף של קפה משנות השמונים, שרוף, קצף גילוחי, מהביל. אני מאוד נהנה לעשות שם זיג זג, להקפיא מלצרים עם מגשים עמוסים בצרפתיות מתחדשת.

  2. אני מכירה הייטב, מיד ראשונה [לא מרופא].
    וההצעה שלך לגבי הפרדת השבילים להולכי רגל ולאופניים נשמעת על פניה הגיונית ביותר.

    אך כאן בדיוק נכנסים הרגלי השימוש הקלוקלים שלנו- ע"ע ההפרדה לשבילים בשד' רוטשילד ופנקס כמו גם בפארק הירקון הזוכים ללא פחות מהתעלמות גמורה מצד הולכי הרגל.

    זה ממש צרות של עשירות, אבל יכול להיות שקמפיין עירוני קצר המסביר שכשמצוירות אופניים על המדרכה, הכוונה היא שהולכי רגל לא יכנסו לשם, אלא יתנו לאופניים לנוע, עשוי לעזור.
    ואז ניתן לפנות ל"הגדרת טריטוריות" בטיילת.

  3. אני נוסע על הטיילת לא מעט והצפיפות והתמרונים הם חלק ממה שאני מתכוונן אליו עוד בבית כך שאני לא מתעצבן. יש בעיניי אפילו איזה קסם חינני בהמולת הטיילת על מגוון הטיפוסים המציפים אותה.
    אבל זה רק אני.

  4. (עיקר שכחתי) בכביש – כל נהג שסוטה או עוצר בפתאומיות וכמעט מטיס אותי מהאופניים ומורח אותי על הריצפה גורם לי לפרץ קללות שמתחיל בכישורים האקרובטיים של אמא שלו ונגמר באיחולים לבביים שיגמרו לו הברקסים בדיוק כשבאה ממול משאית.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s