6 מחשבות על “כשהשב"כ מופקד על זהותה של המדינה

  1. לחשוף את פרצפו של השב"כ, שמנהל (יחד עם האלוף אלעזר שטרן) מלחמה מלוכלכת נגד הקבוצה האיכותית ביותר בארץ – בעלי פרופיל 21.

    ה`פרופיל 21` הוא שיטה נאצו-ספרטנית וחייב לעבור מן העולם!

    אני ועוד רבים וטובים שקיבלו פרופיל 21 טוענים כבר הרבה זמן על המהות והכוונה האמיתיות שמסתתרות מאחורי ההתווייה שאתם מתווים אנשים ב"פרופיל 21".

    הפרופיל 21 הוא המצאה שבמדינה ה"דמוקרטית" מחליף את האישפוז שמופעל בארצות טוטליטריות ידועות כנגד מתנגדי המשטר.

    לנו, הנפגעים והנפגעים הפוטנציאלים של תכניתו של האלוף אלעזר שטרן אין מה לפחד. כי כל זה נעשה נגדינו במשך השנים, ועברנו את הפרעונים שקדמו לשטרן, נעבור גם את הפרעה הזה.
    אם שטרן והשב"כ רוצים מלחמה איתנו – הם יקבלו אותה, והם אלה שיתחרטו על כך. אנחנו ננצח, כי אנחנו הצודקים.

    יש הרבה בעלי פרופיל 21 שאם הם היו מנהיגים את החברה, היא היתה נראית יותר טוב מכפי שהיא נראית כעת, שמנהיגיה הם אותם הפסיכופתים שנותנים להם פרופיל 21 (נפשי=פוליטי), ועוד שולחים את כלבי השב"כ לכתוב כאן תגובות נגדם, מן הסתם כדי לטשטש את עקבות הפשע שנעשה באמצעות השלכת עוד רפש על הקורבנות.

  2. יריב,
    תודה על הקישור. אכן מרתק.
    ולצועד,
    לא מזמן עזרתי לחבר של הבת שלי להשתחרר מהצבא, והוא קיבל פרופיל 24 למרות שעשה את זה דרך פסיכיאטר. מה ההבדל בין הפרופילים?
    ממה שאני מבינה, בני המעמד הגבוה באופן כללי לא ששים ללכת היום לצבא, ואכן לא הולכים. איך הם עושים את זה? מה עושים בוגרי תלמה ילין? עירוני מה-שמו והאקדמיה למוסיקה בירושלים?
    בכל מקרה מחזקת אותך במאבקכם. כל סרבן מקרב את הגאולה.

  3. אני דווקא לא מדור הסרבנים (על ההשמטה שלי שהיא חלק מתכנית גדולה שקיימת כבר מ1977 להשמיט את "השמאל" מעמדותיו בחברה הישראלית תקראי למשל כאן http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=54112&blogcode=1406981) אבל 21 בעיקרון זה "בלתי כשר תמידית", זאת אומרת אחד שגם אם יעשה שמיניות באוויר ויתפתל (חלומם הרטוב של נותני הפרופיל) הוא לא יוכל להעלות את הפרופיל. 24 זה מי שאולי עוד יצטרכו אותו – והפרופיל שלו הוא "אי כשרות זמנית").

  4. ההשתמטות\סרבנות אינה נחלתן הבלעדית של בני ובנות השכבות הגבוהות. בכל מחזור גיוס משתחררים מאות מתגייסים ומתגייסות על סמך מה שאפשר לקרוא לו "סרבנות חברתית", שהיא סרבנות להתגייס או השתמטות מחמת צורך לעבוד ולפרנס את המשפחה בזמן שהתשלום בצבא רחוק מלהיות מספק, ומהווה למעשה עבודה בחינם.
    אופן זה של סרבנות לא רק תוקע מקל בגלגלי המנגנון המיליטריסטי, אלא גם לשיטה המשעתקת את המעמדות החברתיים לתוך הצבא ומשם לחיים האזרחיים.
    על הצבא כגורם של א-מוביליות חברתית אפשר לקרוא במחקרו של סמי סמוחה "עדתיות וצבא בישראל". בנושא הסירוב החברתי לצערי אינני מכיר מחקר רציני שנעשה.

  5. תודה על התשובות ואנסה להתפנות מתישהו גם למה ששלחת בקישור, צועד.
    דג (האם אתה הוא "דג אילם" גם?) יקר,
    נדמה לי שבאתר "קדמה" תוכל למצוא מאמר מאת מאיר עמור על הסרבנות החברתית. היא מוכרת לי, אבל בסופו של דבר היא לא מקדמת מוביליות חברתית בישראל, כיוון שרובם של הסרבנים האפורים הללו לא לומד בזמן הזה באוניברסיטה או בקורס למתכנתים. אני מאמינה שרובם של הסרבנים הללו לא מזדהים עם הערכים של המדינה שדופקת להם את הצורה ולא מרגישים חלק ממנה. מה שמתקבל הוא שמי שהולך לצבא הם כמו בארה"ב, אנשי מעמד נמוך וכמה אידיאולוגים. וככה אנחנו מקבלים צבא חרד"לי ו"חלוצי" עם מזרחים, דרוזים ובקרוב גם אתיופים אולי ותושבי ברה"מ לשעבר שהדרך היחידה שלהם לזוז מבית בשיכון לבנה ביתך במודיעין, זה דרך הצבא. הלא כך?

  6. אני מכיר את המאמר של מאיר עמור (באתר "פרופיל חדש"). הוא מאוד מעניין ומאיר, אך עמור עושה שם שימוש שונה במונח "סרבנות חברתית" מזה שאני (ואחרים) עושים בו. עמור מדבר באופן כללי על סרבנות לטנטית, כזו שאינה מוכרזת אלא באה לידי ביטוי בפרקטיקות מינוריות יותר. הוא לא מציג את המניעים, אלא מתמקד יותר בתיאור אותן פרקטיקות ובמשמעויות שלהן.
    לעומת זאת, סוג הסרבנות שאני מדבר עליו הוא כזה של נערים ונערות מהעשירונים התחתונים, אשר בדרך כלל נפלטו ממסגרת לימודים ומחזיקים בעבודה. לנערים אלה אין פנאי לשחק בחיילים, מאחר והם פועלים כמפרנסים של משפחתם, והשכר במסגרת הצבאית לא קרוב למספק (מדובר כידוע, בעבודה בחצי-חינם.)

    לי נראה שהשירות הצבאי לא רק א-מובילי אלא גם אנטי-מובילי, "תוקע": מי שסיים תיכון במגמה טכנולוגית עם 8 יחידות מחשבים יתקבל לאיזשהו תפקיד טכנולוגי ומשם יתברג אחרי השחרור בקלות למשרה בחברת היי-טק פרטית או בתעשיות הנשק. לעומת זאת, מי שסיים תיכון מקצועי (במקרה הטוב), יזכה בדרך כלל לגרז טנקים בנגב, ואחרי השירות יוכל אולי לעבוד בפנצ'ריה. בשביל האחד מדובר בצבירת הון חברתי ונסיון תעסוקתי, שלא לדבר על קשרים, ובשביל השני מדובר ב"טחינה" מתמשכת, ומשם – לפרולטריון השחור.

    דג אילם? הייתי מעדיף לחשוב שלא.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s