הקרקעות – אחד מהמשאבים המצומצמים ביותר בישראל, החשובים ביותר לחייו ומעמדו של אדם, והמשפיעים ביותר על המוביליות החברתית ושיוויון ההזדמנויות – מנוהלות בארצינו, ברובן, כקרקעות ציבוריות המוחכרות לשנים ארוכות על ידי מינהל מקרקעי ישראל. החשיבות של הנושא הזה, בהשוואה לאפיל האפרורי והמשעמם המוצמד לו בתקשורת וגורם לרוב האנשים לא להתעניין בשכאלה, הוא פתח פוטנציאלי לחגיגה מינהלית.
גם הניהול הריכוזי של "השמנת" המשאבית הזו, ע"י מינהל מקרקעי ישראל, טומן בחובו פוטנציאל לא קטן של היעדר הוגנות, ברמת המבנית. לא רק זדון או רשלנות נמצאים על הפרק – כשיש בידך כוח כה חשוב, והניהול ההוגן שלו כה מורכב, האפשרות הקלה היא גם פיתרון נוח.
אני לא יודע אם זה היה המקרה בהחלטה הנוגעת לחברת העיבוד החקלאי יכין חק"ל (שעל פי מקורות עיתונאיים שייכת לאיש העסקים סמי שמעון). אבל זו דוגמא טובה לפעולתו של הערפל הבירוקרטי (בין שהוא מכוון או לא מכוון).
טור דעה בדה-מארקר, כדובר של "האגודה לצדק חלוקתי".
הבלוג של יריב מוהר 