יש תחושה של דחיפות באוויר

יש תחושה של דחיפות באוויר, רגע לפני שדברים יצאו משליטה.

היום שמעתי הרצאה על הפליטים הסודנים שבורחים מרצח העם המתבצע בדרפור והסביבה. הם נמלטים לצ'ד מאימת השלטון – חונטה פונדמנטליסטית. חלקם בורחים למצרים וחלקם הקטן מגיע משם לישראל וזוכה לטיפול של אוייב. וזה הגיוני, לא? הם הרי באים ממדינת אוייב מוסלמית. אז מה אם הם בעצמם מחשיבים את השלטון שם לאוייבם. והנה האטימות הגלובלית מתחברת עם זו הציונית. בוושינגטון מחאת ענק, מובלית על ידי יהודים אמריקאייים, נגד אדישות העולם לג'נוסייד. ואצלנו כלום.

גם בעולם לא הרבה: באירופה צרפת עוזרת לדיקטטורה של צ'ד השכנה, גם בלגיה בוחשת בקולוניות לשעבר למרות קולות ההכאה על חטא. ארה"ב היא התורמת הגדולה ביותר לטיפול בפליטים סודנים וצ'דייניים, אך על מעלליה מהצד השני, הניסתר, במרחבי העולם השלישי אפשר לכתוב הרבה. וקשה לאמת את כל הנתונים. חלק נשמע כמו תיאוריית קונספירציה. להצליב מידע ולחשוף מקורות זה פריבילגייה. הכל מוחשך, מעורפל ונתון לגחמות של אינטרסנטים דמגוגיים מכל עברי המתרס. ומאחורי קיר אי-השקיפות אפריקה מלאה בעוד ג'ונססידונים קטנים. לא תמיד זה רצח "עם", לפעמים סתם שבט. אבל לעזאזל עם הגדרות יובשניות. ההגדרות הללו הן שהובילו את מדינת ישראל לא לראות בסודנים הפליטים, פליטים. שהרי אז הייתה ישראל מחוייבת ע"פ אמנה לדאוג לשלומם ולתת להם מקלט ולו זמני.

וכאן פתאום מתחדדות לי כמה הגדרות. נהגתי לכנות את הציונות כבדלנות יהודית. אך זה תיאור לא ממש מוצלח. הציונות היא לא רק בדלנות. את הגישה שלה ניתן לכנות כהגמוניזם טוטאלי – כלומר שאיפה טוטאלית להגמוניה ותפיסת האפשרות של אובדן ההגמוניה כאבדון פיזי ונפשי. זו שואה שנייה. כי אובדן ההגמוניה הציונות פירושו כיביכול אובדן השלטון של היהודי על עצמו וחזרתו להיות נתין של הפריץ לפי המודל הגלותי. אופציה בה אין נתינים ופריצים ע"פ מפתח אתני-דתי כלל לא נתפסת כאפשרית בעולם בעל אינסטינקטים שבטיים.

לכן כל איומונצ'יק (של 250 פליטים סודנים) על הדמוגרפיה היהודית הוא עוד פתח ל"שואת" אובדן ההגמוניה. אנו יכולים לראות עוד חברות תאוות הגמוניה, גם אם באופנים מעט שונים: ארה"ב והפונדמנטליסטים המוסלמים ובראשם איראן.

לעומתם הפליטים הסודנים רוצים לחיות את חייהם בשקט, בתוך מערכת מבנית של חופש, כזו שמאפשרת תחרות הוגנת – פעם אתה מרוויח ופעם מפסיד, אבל תמיד יש לך סיכוי. ככה הם מתבטאים לגבי העולם החופשי. לו רק היו יודעים עד כמה ממאנת ההגמוניה לוותר על כוחה, ועד כמה היא משתמשת בחולשות כללי המשחק החופשי וההוגן על מנת ליצור זירה בלתי הוגנת. זה נכון במישור הכלכלי כמו גם הפוליטי, במישור האישי ועד הבינלאומי. אבל בפנטזיות התמימות של פליט מדיקטטורה המערב הוא חופש א-הגמוני. יש דומיננטיים יותר או פחות, אבל הכל פתוח. המאבק הוא מתמיד והוגן. נגיד.

על הרקע הזה יש מי שבאים לרמוז ששני הצדדים, המערב והאיסלמיזם, מחפשים קודם כל הגמוניה. לפיכך אין צד אחד טוב קטגורית מהשני ובמילא אין אפשרות אחרת, מלבד אולי הניהליזם. יש תחושה של דחיפות באוויר.

 

 

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s