למה קהילתיות היא תמיד עניין דתי?

[טקסט זה הוא חלק מפרוייקט השמרנות החדשה]

 

אם יורשה לי טייק-אוף פיוטי על רעיונות דומים של אמיל דירקהיים:

 

כשהזאב, למשל, מביט על החברים שלו מסביב, הוא רואה פרטים ממש כמוהו. כשהוא חושב על העדר, הוא לא רואה את אותם הפרטים אלא משהו אחר, מופשט יותר, גדול יותר ממנו – משהו שהוא חלק ממנו ושבורא את הזהות שלו כזאב.

עד שאיזשהו זאב לא יצליח ללמוד לדבר ויפריח את התיאור הזה שלי אני דבק ביומרה לראות בעדר את המושג המופשט הראשון ואולי היחיד שקיים בקרב בעלי חיים חברתיים.

העדר איננו סך כל הפרטים המרכיבים אותו. אם 3 או 4 זאבים מתוך העדר ימותו – ולא משנה אלו, אפילו אם אחד מהם הוא המנהיג – עדיין ישאר "העדר" כמעין מופשט גדול, כיישות פרה-פרויידינית שהיא סיבת כל הסיבות (לפחות מבחינה זהותנית). למעשה הזאב יכול לחשוב על אותו העדר ולהיות כמהה לו גם אם יבודדו אותו בכלוב כל ימי חייו. העדר הוא קונספט שאיננו דורש את המוחשי כדי להיות מוחשי בהכרתו של הזאב.

כשמושג האלוהים התחיל להתגבש מתוך סט של אלילים ניתן היה להבחין שישנם שני סוגים עיקריים של אלילים: כאלו שמסבירים תופעות חיצוניות, וכאלו שמסבירים ומגדירים את האני. אלת הגשם, לצורך העניין, לא מעניינת את הזאב – התופעות החיצוניות שקופות לו. לעומת זאת האלים היותר חשובים ומופשטים, מסבירים תופעות רגשיות או פנימות ובעיקר את היותך שייך למשהו שגדול ממך.

צריך להיזכר שאלוהים – בין שהוא מופשט ויחיד או פאגני ומפוצל – אף פעם לא היה מנותק מדת כלשהי, כלומר מקהילה שמגדירה את עצמה סביבו. אם כל הכבוד אל אוניברסלי איננו קיים, המושג תמיד מוגדר ביחס לתרבות מסויימת ולקהילה מסויימת. אפילו כיום, כשבתפישה אינטלקטואלית קרה ניתן לראות שאין הבדל תיאולוגי מהותי בין האל הנוצרי לזה היהודי או המוסלמי, עדיין מושג האלוהים כמעט תמיד קשור לבדלנות של קהילה אחת מול האחרות ולא לאיזו תפישה שמגשרת על הבדלי זהות.

וכך הדבר המופשט הזה שגדול מהאני ושהאני הוא חלק ממנו מתקיים. הוא הרחם המכילה את הסובייקט ומספקת לו חמצן זהותני. לא פלא שברטוריקה התיאולוגית האל לא פעם מדומה לאב או לאם קדמוניים.

מה שקורה בשיח של הגלובליזציה והאוניברסליזם החד-מימדי, כמאה שנים אחרי מות האל התיאולוגי על ידי ניטשה, הוא מות המושג המופשט יותר והבסיסי יותר של "הגדול והמכיל".

הבעייה היא שלא ייתכן עולם אוניברסליסטי ללא אלוהים במובן הרחב של המילה. הראשונים להבין זאת הם דווקא אנשי העולם השלישי (בעיקר מוסלמים), שכבות המצוקה, אנשי מעמד הפועלים ושאר אנשים שהאינטיליגנציה המערבית, שופר הקידמה והנאורות, נוטה לא להחשיב את דעתם.

2 מחשבות על “למה קהילתיות היא תמיד עניין דתי?

  1. בהינתן עדר, נדרש עדר.
    בעתיו של עדר מתרחשים דברים לעדר.
    אין צורך במושג של עדר על מנת לחוש תחושת עדר.
    בטבע נעדר השפה מושגים של חשיבה על, אינם אלא!
    הגדול המכיל הוא בשרת השלווה ואי האלימות בבודהיזים.
    "בכיוון ההפוך לדברים-
    דווקא כך מגיעים אל היחד הגדול"

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s