על הספקולציה ועל ההומופוביה

תגובה בוואיינט לאחת מהכתבות על אירוע הזוועה בבית אגודת הלהט"ב בת"א במסגרתו נרצחו שני צעירים, אמרה כי מוקדם להגיד דברים על החברה הישראלית, ובטח שלא על החברה הדתית, ייתכן שבכלל מדובר בהומו שחווה אכזבה. יעני – "רצח על רקע רומנטי". בכלל לא בטוח שזה פשע שינאה.

והנה שוב אני מוצא עצמי נדהם מול פשטותם המלאכותית של הקטגוריות שיצרנו לעצמינו – עיתונאים וצרכני עיתונות. הרצח – יותר נכון פיגוע – הזה הוא בכל מקרה פשע שנאה.

גם אם הרצח בוצע על "רקע רומנטי", וזה ייתכן בהחלט, זה עדיין רצח הומופובי. רוצח שריסס לכל עבר בחדר המועדון החברתי במרתף של בניין מגורים לא רצה להרוג אהוב שאכזיב – הוא רצה להרוג גייז כקטגוריה שאכזיבה. ובכך שהוא הפך את הגייז לקטגוריה, הוא ביצע אקט הומו-פובי. ובכך שהפך גייז לקטגוריה שצריך לחסל ולרצוח, הוא ביצע אקט של הומופוביה קשה ומזוויעה במיוחד המלווה בדה-הומניזאציה. כן, גם אם הטריגר הראשוני לכך היה "על רקע רומנטי".

נקח לדוגמה מאהב סטרייט מאוכזב, ואפילו אדם די פסיכוטי, לרוב הוא יבקש לרצוח את אהובתו הזונחת, ולא ירסס חדר מלא בנשים באשר הן. אם יעשה זאת, הרי שמדובר כבר במובהק בשנאת נשים כקטגוריה – במיזוגניה שמתבססת על רקע תרבותי קודם. רקע שגורם לאהוב הזנוח לשייך את התנכרותה של אהובתו לא להתנהגותו שלו, ואפילו לא לאופיה שלה, אלא לטבעו של המגדר הנשי בכלל. בכך הוא הופך את ההתנכרות של האהובה לשעבר כלפיו ליותר שרירותית, יותר שטנית ויותר כוללנית. ללא הרקע הנפשי-תרבותי הזה קשה להסביר רצון לטבח המוני בנשים. הוא הדין לגבי ריסוס חדר מלא בבני-נוער גאים, באופן המחריד שבו זה נעשה.

כך שההסתה נגד גייז בהחלט יכולה לגרום או לסייע לאדם מבולבל ומעורער בנפשו, שנכזב מגבר אחד, לרצות ולרצוח לא רק את המאהב לשעבר, אלא את כל "בני מינו". היא יכולה, לכל הפחות, לתרום לפסיכוזה כזו. ולכן ההסתה של אנשי ציבור, לצד התרבות ההומופובית, הרווחת גם במיגזר החילוני, היא בסיס טוב לרצח הזה. כן, גם אם בוצע "על רקע רומנטי".

כמובן, ייתכן המקרה הקלוש שאדם פשוט בחר להרוג עם אהובו עוד כמה שיותר אנשים (ואז לא ברור למה לא ירה גם מחוץ למועדון). בכל אופן במקרה כזה האמירה שניתן להסיק על החברה הישראלית חמורה אף יותר. זה אומר שירשנו סופית את הפאתולוגיה האמריקאית של רצחנות לשמה, שינקנו לקרבנו לחלוטין את תרבותה – הן את הזויי הדת הקיצוניים, והן את מטורפי העולם הצרכני והמנוכר.

ואם בכל זאת מדובר בקנאי דתי – ולא משנה מאיזו דת – הרי שברור שאנחנו בצרות.

בכל אחד מהמקרים מדובר בפשע שינאה.

 

ועוד הערה: לא ברור לי מדוע יוצא קצפם של החרדים על הסתה נגדם בעניין הפיגוע נגד קהילת הלהט"ב. נכון שבטוקבקים היו קולות מכוערים כאלו, אבל ראשי קהילת הלהט"ב דיברו נגד ההסתה באופן כללי ונגד הנהגת ש"ס. הם לא דיברו נגד הציבור החרדי. הנהגת ש"ס אכן הסיתה, בלי קשר לרקע של הרצח, נגד קהילת הלהט"ב. אחד מראשיה קרא לטפל בהומואים כמו שמטפלים במגיפת שפעת העופות.

כשמדברים על חרדים במונחים מזוויעים של התפשטות ומגיפה, נזעקים ראשי הציבור החרדי – ובצדק רב – נגד התופעה. אז למה הם מתפלאים מהתגובה על הסתה מהסוג הזה שיוצאת מהנהגה דתית נגד קהילה אחרת?